My weird life פרק 10[1D]

נ'ק מבט של נייל
" מה עשית?!" נזפתי בליאם,בארוחת הברנץ' שלנו "אמרתי אמת" אין בנינו כלום!, וגם אם היה משהו זה לא ענייך" בסדר, מה אתה עושה מזה עניין גדול?" ליאם אמר בפליאה " אתה אידיוט" אמרתי והלכתי, עליתי לחדר, אם יש מישהי אחת שאני מכיר זאת אנג'ל, אני יודע שליאם פגע בה, אני יודע שהיא שונאת לדבר על אהבה, אני יודע. נכנסתי לחדר היא בכתה, מחבקת את המיטה ישבתי לידה היא נבהלה והסתובבה, לכיון שלי, ניגבתי לה את הפנים." אל תתייחסי עליו, הוא לא מבין.." " זה בסדר, אני מבינה שהוא לא יודע עליי, אבל למה לא להקשיב למילה שלי?!, גם אם אנחנו זוג ואנחנו לא. ואני אומרת 'לא' הוא צריך לקבל את זה גם אם הוא לא מאמין " היא ענתה בקול רועד מהבכי. ומכעס, " זה יהיה קשה, לגור כאן
עם כולכם ,אם אנשים חדשים, אני שמחה להכיר חדשים ועוד שמקבלים אותי אבל.." " אני מבין, וזה בסדר, הכל יסתדר, תדמייני שאנחנו עדין ג'לי ואפרוחי, כמו שהיינו בילדות והכל יסתדר" "אתה ככ חמוד שאתה מנסה לעזור ולעודד" היא אמרה בחיוך" אני עושה ואעשה הכל בשבילך ולמענך כי את חשובה לי ואני מקווה שאת יודעת את זה" " אני יודעת ומעריכה" ענתה, התקרבתי עלייה, שפתייה נראו ככ לוהטות, שפתי נחתו בעדינות על שלה, היא לא התנגדה ליטפה לי את השיער, תוך כדי שהיא שכובה לידי במיטה, הנשיקה הייתה סוערת מרגע לרגע, לא יודע מה היא מרגישה עכשיו. אבל אני מרגיש שהעולם מתהפך עליי, לטובה, ככ הרבה זמן רציתי לעשות את זה, לנשק אותה ככ עצרתי את הנשיקה. שנינו נשמנו, לכמה שניות, " זה לא מהר לך מידי?" שאלתי. לא יכתי להסתיר את החיוך, זה היה חיוך לחוץ אך מאושר "כן.. זה דיי מוקדם לי. הכל ביחד. אבל אנחנו ביחד וזה מה שיפה כאן, נתקדם לאט, בלי מחויבות לבנתיים" היא אמרה בחיוך ובקול קצת רועד " אני אחכה לך כמו שכבר אמרתי לך " השבתי והיא קצת נרגעה.

מנ'ק מבט של ליאם
"סוף באלך לים ?" שלחתי לה הודעה. הבנים מנצלים את החופש שלהם, ואני רציתי קצת 'לנוח' אבל אחריי זמן מנוחה של כמה שעות התחשק לי לעשות משהו " לבד או עם הבנים?" היא השיבה " לבד" " כן, מתי ?" תחכי לי ב5 בכניסה לים " השבתי " טוב" היא השיבה, השעה כבר 4 התחלתי לארגן דברים, בגד ים , כסף בגדים להחלפה בשעה רבע לחמש הייתי מוכן, הלכתי ברגל לים המאוד קרוב לבית, היא חיכתה לי בכניסה לבושה בשורט כהה ובטישרט שחורה כתואם לשורט היא כבר חלצה את הנעליים שלה חיבקתי אותה" סאפ?" שאלה" עכשיו מעולה איתך?" השבתי דיברנו עד שהגענו למקום נוח לישיבה , הוצאתי מהתיק שמכה, פרסתי אותה והתיישבנו הורדתי חולצה והמכנס שהתכוונתי להיכנס איתו היה כבר עליי" את לא מורידה לבגד ים?" שאלתי " אני נכנסת ככה" ענתה הייתי דיי מופתע " זה בגלל הגוף שלך? כי אם כן אין לך מה לדאוג" אמרתי וחיוכה נגלה עליי " לא ממש לא" ענתה, אני לא בטוח שזה נכון. נכנסו למים השפרצנו אחת על השני לפתע החולצה נטה לצד והכתף שלה נחשפה עליי קעקוע שרשום עליו "I HATA MY LIFE" נגלה לעייני " מה זה?" שאלתי והיא מהר סידרה את חולצתה וצללה בשניות. היא ניגבה את פנייה עם ידייה מנסה למשוך זמן " זה סתם, בגיל 16 שתום נפרד ממני עשייתי את זה כי זה נראה לי קיצוני" היא אמרה וצחקה וצפה לה בשקט. אני מכיר אותה יותר מידי כדי לדעת שיש שם משהו, אבל אני מכיר את החלק הזה שבה שהיא לא אוהבת שמתערבים לה בחיים. בנתיים אני לא אגיד כלום. " מאוחר כבר" אמרתי לה שאנחנו שכובים על החול הרך בשבע עשר בערב. " נהייה עוד קצת בים, לא נכנסו למים כבר שעתיים! ואז נלך" היא אמרה, חזרנו לים לרבע שעה ויצאנו להתנגב. היא הלכה לשירותי נשים ואני לשירותי גברים לאחר עשר דקות יצאתי לבוש בג'ינס יד הברך בצבע בהיר וחולצה לבנה חלקה וכפכפים כחולות היא יצאה בזמן שהיא אוספת את שיער הארוך ולא סימטרי לקוקו גבוהה היה בו קצת בליטות. כמו שהיא אוהבת היא לבשה טייטס שחור ארוך וגופייה שחורה וחצי ג'קאט קצר גם הוא בצבע שחור" תגידי מה נהייה עם השחור?" אמרתי בגיחוך" עדיף ורוד?" היא שאלה בציניות " כאלו שחור זה יפה והכל אבל למה תמיד?" " סתם" אמרה אך זה לא סתם " אני אלווה אותך לבית " אמרתי " זה בסדר" היא אמרה ורצה" סופי" צעקתי והיא רק המשיכה לרוץ. מה לא בסדר איתה? מה עשיתי?!"

נ'ק מבט של סופי[ה]
" הרגשתי מחנק בגרון. הרגשה מוזרה כזאת לא המחנק הרגיל . ליאם חושד. הוא מכיר אותי לפעמים יותר מאת עצמי. אני יודעת שהוא יודע שנאי לא אעשה קעקוע בגלל איזה בן, הוא יודע שיש משהו . ואני בטוחה שהוא יברר או לפחות ינסה. קשה לי. בים היה לי מאוד קשה. לבשתי שורט קצר וגופיה. אני שונאת ללבוש את זה כי ככה רואים בידיוק את צורת הגוף שלי. הגעתי לבית ישר הלכתי להישקל " 45"
הגובה שלי 1.71 למרות זאת אני שמנה. אולי המשקל שלי נמוך אבל השומן שלי לא שוקל הוא רק נראה. אני לא יכולה יותר הלכתי לאמבטיה מקיאה את מה שבקושי אכלתי היום, בוכה את הנשמה במקלחת. התנגבתי ולבשתי פיג'מה חמימה, טרניגנג דק ושחור וגופיה ארוכה ודקה ואפורה הערבים בקיץ מאוד קרים . מה גם שכבר מתחיל סתיו. " את בסדר?" " הגעת?" " מה קרה?!" ליאם שלח לי אין ספור הודעות " אני בסדר, הייתי צריכה ללכת לשמור על ניידי היא חזרה מהחוג" שיקרתי. אחותי אצל ההורים. היא חזרה לשם. הם לא הרשו לה לגור איתי היא בת 13 עם החלטות משלה אני לא מבינה את זה. לא ראיתי את ההורים שלוש שנים. גרתי בפנימיה שאני שילמתי עלייה. ועכשיו היא נגמרה. אני גרה לבד בדירת שני חדרים. ממה שאני שומעת מניידי ההורים קשים איתה מאוד. הלוואי והכל היה פשוט יותר" אני לא מאמין לך! את מכירה אותי לא מהיום ולא מאתמול אני קורא אותך כמו ספר פתוח!" " ליאם. אין משהו שאתה צריך לדעת עכשיו אם יהיה אתה תדע" השבתי להודעה שלו . אני ככ צריכה עזרה עכשיו אבל אני פוחדת לקבל אחת כזאת. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי"

נ'ק מבט של אנג'ל
" אני מרגישה מוזר. כי טוב לי וזה דיי חדש. אבל אני לא מוכנה למערכת יחסים כזאת . אני מחבבת את נייל יותר מידיד טוב ויותר מאח אבל אני פשוט חושבת שאנחנו ממהרים! רק עכשיו יצאתי מהמוסד הזה. אני רק ליפני חודש חידשתי עם נייל קשר. תמיד חיבבתי אותו ככה ועכשיו זה אפשרי" אתה לא כועס?" שאלתי לאחר שתיקה של כמה דקות, עדיין מחיזיקים ידיים "לא, אין לי על מה, כי אני מבין אותך" אמר בחיוך אמיתי וכנה ככ " תודה" מלמלתי" באמת שאין על מה" השיב" שתקתי חיבקתי אותו שמעתי את הדופק שלו מהיר וכבד. וכך גם היה שלי מההתרגשות. אני פוחדת לשחרר את הרע ולעבור לטוב כי הכל היה לי רע. תמיד ואם היה משהו טוב מישהו היה דואג להרוס אותו"נייל. אני מסובכת אתה כבר יודע אל תיכנס לזה.." אמרתי מנסה למנוע מעצמי להתאהב בו יותר ולהיפגע" אני יודע גם שאת פוחדת להיפגע ואני מבטיח לך שאיתי את לא תפגעי אני אעשה הכל כדי שזה לא יקרה. וסיבוכים זה טוב ממערכת יחסים רגילה" אמר בחיוך התקרבנו לנשיקה קלה "זאת מערכת יחסים ללא יחסים, זה הסיבוך כאן!, אנחנו לפי דעתיי די ממהרים אבל אי אפשר להתעלם מרגשות, פשוט.." אמרתי והשפלתי מבט. " אם את מתכוונת למגע, אני לא אגע בך מול כולם. אני אשמור עלייך" אמר בחיוך וכך גם החיוך שלי עלה. לשחרר רע בשביל טוב אולי זה נשמע קל אבל זה לא. זה מסובך מידי. אני פוחדת להיפגע כמו שהיה להיפגע כל פעם מחדש.."