My weird life פרק49[1D]

[המשך נקודת מבט של אנג'ל.]
אחריי שלוש כוסות שמפניה הראש הסתובב לי מעט, והלכתי לרקוד. לא מצאתי את נייל. פשוט רקדתי עם כולם, מידי פעם אנשים החמיאו לי על ההופעה. פשוט נהניתי שם, כמו שלא נהניתי הרבה זמן. לפתע הרגשתי יותר מסוחררת. הרגשתי את עצמי צונחת. אבל לא על הריצפה. מישהו תפס אותי. הוא משך אותי, הייתי יותר מידי עייפה בשביל להיסתכל על פניו, הוא לקח אותי למקום מואר, ראיתי אור בהיר, לפתע הרגשתי מים על פני, ומישהו ששוטף לי אותם, לאחר כמה שניות שיפשתי את עיניי, הוא הושיט לי נייר, שפשפתי שוב את עייני וראיתי את ג'יי. " את בסדר?" שאל. " כן, קצת מסוחררת. שתיתי יותר מידי, ואסור לי לשתות. בעיה רפואית. וכואבת לי מעט הרגל" אמרתי. ראיתי שהעקב של הנעל שלי שבור, ושעל רגלי יש דם, והיא דיי כאבה, הוא השיב אותי ליד הברזים. " אגב, אנחנו בשירותי בנות?" שאלתי. " כן, לא יכולתי לקחת אותך לשירותי בנים, במבצך." אמר בגיחוך. , לפחות אין כאן אף אחת,הוא התכופף אל רגלי והוריד לי בעדינות את הנעל, אך זה עדין כאב. אני חושבת שכשברתי את העקב נפצעתי ממנו ומעדתי כי לא יכולתי לייצב את עצמי בגלל הסחרחורת. הוא לקח מאחד התאים נייר ועטף את רגלי בשכבה עבה מאוד, לאחר כמה שניות ארוכות, הוא קרא את הנייר, הרטיב אותו מעט ועבר על הדם. המים צרבו מעט על עורי, לבסוף הוא חבש לי את הרגל עם נייר בצורה יסודית יותר. ושם לי את הנעל השבורה. הזחיקיה בצורה מותאמת את התחבושת נייר. " אני אעזור לך לצאת." הוא אמר, " אני לא לבד כאן." אמרתי. " אז למה לא שמרו עלייך?" שאל. לא הייתה לי תשובה בשבילו, לא כזאת שתשנכע אותו. הוא הקים אותי בזהירות ושם את ידי על צווארו, מלבד שריטות הדם, עיקמתי אותה כשנפלתי וזה יותר כואב מהדם. כשהתדקמנו ליציאה, ניסיתי לחפש את נייל. ראיתי אותו, בנות נמרחו עליו, בהגזמה, ולו, שזה לא היה נראה מפריע כלל. אפילו לא הפריע לו המחשבה שיכול לקרות לי משהו או שאני לבד. ואחרי זה, הוא מבקש שאני אשמח עליו?. " אני צריכה ללכת אליו." אמרתי לג'יי, נעצרת ומבטיה בנייל שקרוב אליי אך לא רואה אותי., למרות הכל.. " את בטוחה, כי זה לא נראה שהוא חושב ככה." אמר, הוא צודק, אבל אנחנו בטח סתם מסיקים מסקנות, הוא שיכור או משהו. אני חושבת. " תראי מה נעשה. ביציאה מכאן, יש ספסל, ממש ליד
המקום.אני אקח אותך לשם, ואחר כך אסחוב את החבר השיכור שלך." אמר . "הוא לא החבר שלי." אמרתי. הוא לא. לפחות לא רשמי. נו, זה מסובך." הוא לא?" שאל מעט מופתע. " כששרתם ביחד זה היה עוצמתי." אמר. " נכון, נו, זה מסובך. ואני לא אסביר את זה עכשיו,ובטח שלא לך." אמרתי. " למה לא לי?" שאל בהתגרות קטנה " כי אולי, אני לא מכירה אותך?" שאלתי בציניות. "אני סתם אחד שעזר לך מפגיעה שיכלה הייתה להיות חמורה. אני אף אחד." אמר. " טוב זה גם לא עד כדי כך חשוב העניין איתו," אמרתי. הוא הנהנן.היציאה מהמועדון הרגישה רחוקה מאוד, אך הגיעה. כשיצאנו מהמועדון פנינו שמאלה מעט, ממש כמה צעדים, והיה שם ספספל ירוק, אותו אחד שג'יי דיבר עליו. " אני תכף אשלח לכאן את השיכור שלך." הוא אמר. "אוקיי." אמרתי, והוא התקדם. " ג'יי." קראתי לו, הוא הסתובב. " תודה." הוא חייך אלי, והלך בחזרה למועדון. ישבתי שם. בשלמה קצרה. עם חצי ג'קט שיותר ליופי מאשר מחמם, נעל שבורה, כאב ראש, וכאב רגל חזק. והייתי שם לבד. וזה מה שהפריע לי. פתאום, ראיתי את נייל, שיכור מתמיד. לא ראיתי אותו ככה אף פעם. ראיתי אותו שיכור בכל מיני צורות והשפעות אבל ככה, כל כך מסובב, אף פעם. הוא בקושי הצליח לגשת אליי, הוא ישב על הספסל, שתקנו. " אני אתקשר לנהג." אמר, הוא התקשר. בקול מוזר. זה היה נשמע כאוסף של שטויות אבל זה סה"כ כמה מילים. לפתע הוא פשוט התקרב אליי משום מקום, והתחיל לנשק אותי. בהתחלה, זה היה רגיל. כמו שתמיד, אבל לאחר מכן הוא התחיל להגזים .ולגעת בי, והוא הכי מכיר אותי, ויודע שאני לא.. פשוט לא. " נייל." ניסיתי לגעור בו. " תפסיק." צעקתי עליו, מנסה להעיף אותו ממניף אך הוא מפעיל מעט כוח. " מה לא בסדר איתך." ניסיתי להגיד בין כל נשיקה לנשיקה, אך הוא חי בסרט משלו, לא שומע אותי. " אני לא כמו החסרות בושה האלה שנמרחות עליך, תעזוב אותי." אך כלום לא הצליח. ומרעש המועדון מי יבוא לעזרה?, " אנג'ל שחכת את ה.." שמעתי. לא יכולתי להסתכל לאחור כידי לראות מי זה, אך אני חושבת שזה ג'יי, לפי קולו החזק מעט. והצעדים הכבדים, הוא התקרב אלינו. הוא העיף משם את נייל, לרצפה, הוא לא זז, אך ראו שהוא נשם, ראיתי מרחוק את האוטו של הנהג, ג'יי לקח את ידי, ופשוט רצנו משם. לא יכולתי לרוץ עם הרגל הפצועה, אז הוא השעין אותי עליו, רצנו עד שעברנו כמה רחובות. למעין רחבה שאין בה אנשים, רק כמה חתולי רחוב. הבטתי בו. מתנשמת בכבדות. והוא הביט בי, לפתע קפצתי אליו בחיבוק והדמעות כבר זלגו להן. " שחכת את התיק שלך." הוא אמר משיט לי אותו. " לא חיטטתי בו, פשוט זכרתי אותו שישבת בדלפק, הסתכלתי עלייך קצת." אמר בגלוי. ואני עדיין מחבקת אותו בקושי מכירה אותו. " זה רק ש.." אמרתי בוכה ולא מסתירה את זה ממנו. " זה רק שמה?, שאת מאוהבת בחתיכת אידיוט שרק רוצה לנצל אותך?" שאל ישירות. "נייל הוא לא ככה, אני פשוט לא יודעת מה עבר עליו, אבל הוא לא ככה. ממש לא, ההפך." אמרתי. הוא רק המשיך לחבק אותי. " איפה את גרה?" שאל. לפניי שעניתי הבטתי בשעון. 00:15 העייפות הכתה בי מעט. " אני גרה אצלו, ביחד עם עוד כמה ידידים וחברות." אמרתי. " הוא מכריח אותך?" שאל" הוא פוגע בך?" שאל במעט תקיפות. " לא, ממש לא, הוא אפילו עזר לי בכל כך הרבה דברים" אמרתי לא מפסיקה לבכות. " אבל, אני לא יודעת. הוא פשוט לא ככה." אמרתי. " אני אציע לך שלושה אפשרויות ותגידי מה את רוצה. אם בכלל כמובן." אמר, הנהנתי. "הראשונה להישאר לדבר כאן עד שהכל ירגע, ואז אני אלווה אותך לבית, השנייה, אני אלווה אותך עכשיו, והשלישית, תישארי אצלי, עד שהכל ירגע עם נייל. אני מכיר אותו בתור מפורסם, אבל לא בתור מישהו מהרחוב או משהו, אני לא סומך עליו." אמר. " אתה בן אדם ישר." אמרתי, מושכת באף ומנגבת כמה דמעות. "כן, הרבה אומרים לי את זה." " אני אוהבת את זה. אני גם ככה. לפחות הייתי." אמרתי. " החלטת?" שאל. אני בכנות לא יודעת מי הוא, ומה הוא יעשה לי. אבל הוא עזר לי, ולא פעם, אני חושבת שאני אסכים. " אני אלך איתך." אמרתי, חיוך קטן עלה על פניו, הוא הדק את החצי חיבוק הזה, ושחרר אותי. " אני גר עם אחותי התאומה, לינדה, היא תשאיל לך בגדים," אמר. הוא ראה שרעדתי מקור, אז הוא עצר את ההליכה שלנו והוריד את הג'קט שלו, נשאר עם חולצה קצרה וחלקה בצבע לבן שחשפה את שריריו. הוא הניח על גבי את הג'קט, הסתכלתי אליו וחייכתי מעט, והוא המשיך לעזור לי לצלוע, לאחר כמה דקות של שקט ושל צליעה הגענו לבית פשוט עם גינה בינונית. בדיוק כמו שאני אוהבת. לא מוגזם בכלל. הוא פתח הדלת עם מפתח שהוציא מכיסו,נכנסו ביחד, הייתה שם נערה בספה, רואה טלוויזיה, שערה היה חום בהיר, באותו בצבע של ג'יי, וממש ארוך וגלי, היו לה משקפיים שחורות גדולות אבל ממש יפות. היא לבשה בגדים יפים, מהודרים, והיא לא החבינה בנו " שלום." ג'יי אמר לה מאחורה בהפתעה, והיא קמה מהספה וקפצה עליי בחיבוק. " כמה זמן לא ראיתי אותך." היא אמרה לו, כשהיא התנתקה מהחיבוק הארוך עם ג'יי היא החבינה בי, " ג'ייסון פרקר, יעבור עוד זמן עד שתציג לי את היפיפייה הזאת?" אמרה, התקדמתי מעט והסמקתי. " היי, אני אנג'ל," אמרתי בחיוך. " ידידה של ג"י." הוספתי, שלא יהיו לה תוכניות בראש. " ידידה" היא אמרה והסתכלה עליי במבט כזה שמרמז שאני מסתירה משהו." כן ידידה, ואל תחפרי לה." הוא אמר במעט כעס, הוא משך אותי משם, לקומה למעלה, הוא עזר לי לעלות במדרגות, כשסיימנו לעלות במדרגות החדר שלו היה ממש לידן,הוא פתח את הדלת של חדרו, וסגר אחרינו. הוא השיב אותי על המיטה בזהירות, בחנתי את חדרו, הקירות היו צבועים בצבע טורקיז, קיר אחד היה מוקדש לפוסטרים, ראיתי את הלהקות שאני אוהבת, ועוד מלא להקות כל כך מפורסמות. חלקם גם היו חתומים. " אחלה אוסף פוסטרים יש לך." אמרתי, "נכון מאוד." אמר. " תרגישי כמו בבית, אני הולך להביא לך תחבושת רגילה, בנתיים תודיעי לאנשים שלך שאת בסדר." אמר ויצא מהחדר לפני שהספקתי להגיד דבר. הוצאתי מהתיק את הפאלפון, ראיתי 17 שיחות שלא נענו מנייל, ועוד 6 מלירון, ו3 מהארי. ומלא הודעות. התקשרתי להארי. "אנג'ל?" הוא ענה בדאגה. " כן, הכל בסדר. תרגע קצת." אמרתי לו, אנחה גדולה יצאה מפיו. "איפה את?" שאל, שוב חזר מעט להיות מבוהל. " אצל ידיד" אמרתי. " ממתי יש לך ידידים שאני לא מכיר?" שאל בדאגה של אח. " אויש, הארי, הכל בסדר כאן וזהו." אמרתי, במעט עצבנות. תסמוכו עליי פעם אחת, מה כבר ביקשתי, קצת אמון בי?!, זה כל כך קשה?. " מה קרה עם נייל?" שאל. " תשאל אותו." אמרתי ." את תחזרי אלינו?" שאל. " אני מניחה שמתי שהוא כן." אמרתי. ג'יי נכנס לחדר ושוב סגר את הדלת. "הארי, אני אדבר איתך כבר בבוקר. תגיד לכולם, במיוחד לנייל, שלא ידאגו לי, אני בסדר, לילה טוב." אמרתי וניתקתי בעצבנות. ג'יי רק צחק. " אל תצחק על סבל של אחר." אמרתי וזרקתי אליו כרית והוא החזיר לי אותה. הוא הושב הוריד לי את הנעל, הוא הביא כמה חומרים, הוא הוריד לי את התחבושת נייר, וריסס עליי ספרי קפוא, " זה קר.!" גערתי בו. " זה חומר מחטא בסה"כ " אמר, הוא חבש לי את רגלי בצורה יסודית "מאיפה אתה כל כך טוב בחבישה?" שאלתי. " אני התנדבדתי עד ליפני כמה חודשים בבית חולים הקרוב לכאן." אמר. "יש לנו כאן עוד חדר, חדר אורחים, לינדה מכינה לך אותו," אמר. " אל תטרחו יותר מידי." אמרתי. " זה בסדר." הוא אמר, " היא תביא לך את מה שתצטרכי לשם." הוא הוסיף, עד שהיא תסיים, אולי תספרי לי בקצרה עלייך?" שאל. " אני אנסה," אמרתי. אני לא רוצה לספר דברים אישים. כלוימר יתר על המידה. "קוראים לי אנג'לינה לאיין, כולם קוראים לי אנג'ל, אני בת 18 וקצת. אני אתחיל ללמוד בכיתה 12 [ י"ב.] עוד כמה ימים, זה סיפור ארוך. אני לא בקשר עם המשפחה הביולוגית שלי, חוץ מאחי התאום מקס, למרות שחוץ מהתכתבויות מרובות, אנחנונ לא נפגשים וגם זה סיפור ארוך. את נייל אני מכירה מגיל 7. הבן אדם הכי חשוב לי, הכי איכזב אותי, אני אוהבת לשיר מתמיד אבל עד היום היה לי פחד במה ענקי, זהו בערך." אמרתי, " תורי." אמר. " לך על זה." אמרתי. "ג'ייסון פרקר, בן 18 וקצת, אני מטרוף על ספורט. אין לי הורים. פעם בכמה חודשים אני נוסע למשפחה רחוקה אבל הפעם לא יכולתי ללכת עם אחותי, זחרה היום כפי שראית,בגלל משחקים חשובים מנבחרת בית הספר, כולם תמיד חושבים שאני מישהו אחד אבל אני מישהו אחר." " אתה באמת ישיר." הוספתי" שוב נכון." אמר, " החדר מוכן" לינדה צעקה. " אני אעזור לך, שוב." אמר לי בחיוך. הוא עזר לי לקום וללכת אל חדר האורחים, כשנכנסתי לחדר זה היה נראה כמו בית מלון קטן. מיני מקרר. מיטה מאורכנת שטיח שמחובר לריצפה, שולחן קטן, טלוויזיה ודלת שמובילה לחדר אמבטיה קטן וחמוד.על השולחן היו כמה בגדים, כותונות סגלגלה עם כתפיות ארוכות ,גרביים בצבע לבן ארוכות, וגרביים קצרות.חולצה לבנה חלקה קצרה עם ג'קט אפור וטייטס שחור, עם נעליי ספורט שחורות. לינדה וג'יי נשארו בחדר, " באמת תודה רבה." אמרתי להם. " אין על מה" הם אמרו באותו זמן וגיחכנו כולנו, " באמת שיש" אמרתי ושניהם חיבקו אותי חיבוק מהיר," אני לא יודעת מה איתכם אבל טיסה של 14 שעות בהחלט מעייפת אז לילה טוב לכם." אמרה, וחיבקה את ג'יי חיבוק מהיר ויצאה ." ג'יי חכה שנייה." אמרתי. מתיישבת על המיטה. "למה אתה עושה את זה?" שאלתי, "את?" " את זה, עוזר למישהי שאתה בקושי מכיר כמה שעות?" "אה זה, לא יודע, אני יודע למי לעזור. אני מסתכל לך בעיניים ויודע עלייך." אמר. קמתי צולעת אליו, לחיבוק אחרון להיום." לילה טוב." אמר לי, " תודה, שוב. ולילה טוב." אמרתי לו, הוא יצא מחדר. הלכתי לאמבטיה להחליף בגדים לכותונת, היה בחדר אמבטיה מסרק נקי. פיזרתי את הסיכות, סירקתי את שערי לאחור ואספתי אותו לקוקו נמוך. חזרתי לחדר וגרבתי גרביים על התחבושת, זה היה נראה מוזר אבלל נעים. לקחתי את השלט, הדלקתי את הטלוויזיה, ראיתי תוכנית שכבר ראיתי בעבר, נזכרת בה שוב וצוחקת. העייפות תקפה בי. פעם ראשונה בחיים שלי, אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון.. "