My wirde life פרק 27 [1D]

נקודת המבט של נייל.
"נכנסו מחזיקים ידיים לחדר שלה, התיק מחכה לנו בחדר, זאין היה כאן ולא נשאר. היא לקחה את המזוודה לשירותים, היא הוציאה לי בגדים שזאין הביא גם לי , התלבשתי אחריה, היא לבשה טייטס שחור וגופייה שחורה, ג'אקט אפור וגרביים לבנות קצרות. היא עלתה על המיטה.אוספת את הערה הרטוב לקוקו עגבנייה, אני נכנס להתלבש במקומה. תוך חמש דקות חזרתי עליה, שמתי את הבגדים הרטובים בתא אחד במזוודה בשקית שהייתה שם. חזרתי לאגנ'ל. הרופא בדיוק נכנס. הוא בדק חיצונית את אנג'ל ושאל על שלומה. " אז מה גזר הדין?" שאלה.. הייתה שתיקה כואבת בחדר. " את האמת, בעקבות המצב של מה שקרה, ועל המצב שלך בחודשים האחרונים במקום הקודם. אנחנו לא רואים סכנה, כלומר. הייתה לך התקדמות רבה והמקרה הזה, מה שקרה ליפני מספר ימים והדרך שבה הגבת בה היא לגיטימית לגמרי, אנחנו לא חושבים שמוסד או שוב מכון גמילה יעזור לך, מה שכן נביא לך פסיכולוגית מקצועית מטעם בית החולים, היא תלווה אותך כל החודש הבא ולאחר מכן תדירות הפגישות תרד בהתאם לשיפור."חיוך עלה על פניי . ועל פניו של נייל. " מתי אני אוכל להשתחרר מכאן?" שאלתי. " מחר נבדוק אותך בכל מיני מבחנים [ זאת מחלקה פסיכיאטרית למי שלא זוכרת.]" מבחנים?" שאלתי. " מבחנים בספורט, ובתפקוד מוחי ואם הכל ילך טוב כבר מחרתיים תוכלי להשתחרר מכאן, ברשותך ." אמר ויצא. נייל קפץ עליי בחיבוק ואני עליו. הוא התנתק מהחיבוק, הבשלתי שרוולים והסתכלתי על חתכי, הפצעים נראו יבשים יותר משהיו בתחילת דרכם. דמיינתי במוחי את הרגע שהידיים שלי יהיו נקיות וזה גרם לי לחייך. " אני ככ מאושרת" אמרתי לנייל. " את לא מבינה איזה הקלה זו. אני מבטיח שאני אשמור עלייך מפני הכל! "תגידי.. אין סיכוי להריון או משהו כזה..?" שאל נייל. הבטתי על בטני. "בגלל האנורקסיה אני לוקחת גלולות [ לסידור המחזור..] אז אני לא חושבת.." אמרתי. אני עדיין לוקחת את הכדורים. עד שאני אגיע למשקל של 60 ק"ג, רק עוד 5 קילו. " יהיה בסדר " נייל לחש באוזני קרוב לפנים שלי, היה נדבר שהוא מתלבט אם לנשק אותי או לא. בסוף לקחתי את התנופה ונשקתי אותו, הנשיקה הייתה ככ חמימה. הוא התחיל להיסחף אבל אז הוא התנתק. היה נראה כאלו שיש לו רגשות אשם. " אין לך על מה להיות אשם" אמרתי ברוך ובנעימות. הוא חייך עליי. " אני הולך להביא לנו משהו מתוק מהקפטריה " הוא אמר והנהנתי. והוא יצא. לפתע נזכרתי ששמתי בגיל 14 באותה מזוודה ספר שקוראים לו 'הסוד'[ ספר אמיתי.] קמתי מהמיטה וחיפשתי באותו מקום שהשארתי את הספר, הייתה סימניה בעמוד 15, נעצרתי בו אבל קראתי מההתחלה, שקעתי בספר בצורה מוחלטת. " שלום." שמעתי לפתע, זה היה נייל. " סליחה על העיכוב היה שם תור." אמר מניח שקית סגולה לידי ונוגס בקוראסון, "אני רואה שהעסקת את עצמך" אמר והסתכל על הספר, הסתכלתי על העמוד והייתי בעמוד 95 פשוט שקעתי בקריאה, זה ספר שמלמד איך לשנות גישה, לחיות את החיים בצורה חיובית, קראתי חצי ממנו והוא כבר שינה אותי! יהיה קשה ליישם את זה אבל אני אוהבת אתגרים, אכלתי את הקוראסון שנייל הביא לי ואת השוקו בבקבוק שתיתי, אני ונייל צחקנו ודיברנו " נייל, השעה כבר 11, לא דיברת עם הבנים. לך לילה אני אהיה בסדר.." אמרתי. אני לא רוצה שילך, אבל אני לא רוצה שיזניח את החיים האחרים שלו בגללי, הוא הנהנן לחיוב, נישק אותי בלחי ויצא. הלכתי לשירותים, שתיתי כוס מים והמשכתי בקריאה על תוך הלילה עד שעיניי לא יכלו עוד ונרדמתי. "

נקודת מבט של תהל.
" לא, אני לא מוכנה. לא!" התעוררתי בבהלה, הסתובבתי לצדדים ראיתי שאני במיטה של הארי, והארי ישן." קרה משהו?" שאל . " רק חלום.." אמרתי. וחזרתי לשכב, הארי חיבק אותי. " הארי, תגיד למה אתה שומר עליי ..? " שאלתי ישירות. "כי אני אוהב אותך וכשאוהבים מישהי דואגים לה ולא רוצים לפגוע בה. מה זאת השאלה הזאת פתאום?, שוב הפחד שאני אעזוב אותך? או אפגע בך ?" לא.. כאלו כן. פשוט חלמתי על זה שאתה לא מכבד את הגבולות שלי. זה הרגיש כמו מציאות. אני יודעת שאתה לא כזה פשוט.." תהל, אני יודע ואני באמת מנסה להבין אותך. אני פשוט לא חושב שאת צריכה לדאוג, אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר. תחזרי לישון" הארי אמר. חייכתי ועצמתי עיניים.. "

נקודת מבט של ליאם.
" ליאם אנחנו מצטערים, כנראה שאין תקווה.." מה?!" כמעט וצעקתי על הרופא. " מה קרה אבל?" שאלתי עם דמעות חנקות . " השותפה שלה אומרת שהיא.., היא התחילה להשתגע, ולהרביץ לעצמה מפה לשם היא פגעה בעצמה בצורה חמורה ביותר . השותפה שלה במחלקה אחרת, לנפגעי חרדה, אולי תרצה לדבר איתה.. היא תוכל לעזור יותר.." אצמר הרופא והלך. הלכתי לקבלה, שאלתי על החדר של יסמין.. לא ידעתי מה שם המשפחה שלה לכן לקח זמן למצוא אותה, נכנסתי לחדר. והיא ישבה על המיטה מקפלת רגלים, מסתגרת בתוך עצמה.