My Wirde life פרק 50

נקודת המבט של נייל.
"התעוררתי, כשאני קשור למיטה שלי, שני מטפחות אדומות זהות קושרות את ידי. כלומר ללוח העץ שמעל מקום הראש, אני לא זוכר מה קרה, או למה אני קשור, "יש כאן מישהו?!" צרחתי. לפתע הארי נכנס לחדר. מביט בי במבט של שנאה. " למה אני קשור?!" גערתי בו. "אתה לא זוכר?" שאל ביובש. "אני אמור לזכור?" שאלתי. לא מבין כלום, "הנהג שלנו, אמר שהוא מצא אותך. זרוק על רצפה, ליד המועדון של נאפו, הוא אמר כשהתעוררת, היית נסער, עצבני. תקפני, הוא התקשר אלינו, אני הערתי את ליאם, באנו לשם, לקחת אותך. כשחזרנו, ליאם נתן לך כדור שינה, כנראה הוא גרם לך לשכוח בגלל האלכוהול," אמר, "חשבתי שקרה משהו גרוע יותר" אמרתי, "ותשחרר אותי!" גערתי בו, "זה לא הכל." הארי אמר לי, השנאה שלו גברה. "אז?" שאלתי ממש מבולבל, ומאוד מסוחרר. "תקשיב, אני לא יודע מה עשית לה, אבל ממך הכי לא ציפיתי לזה. לפגוע בה." אמר, " מה למי?" שאלתי, עוד יותר מבולבל. " לאדם שבמשך החודשים האחרונים הקדשת את חייך אליו." אמר. הבנתי, לאנג'ל. " מה עשיתי לה?" שאלתי. " אני לא יודע, היא אמרה לי לשאול אותך." אמר. "תקרא לה לכאן." ביקשתי ממנו, "היא לא כאן." הוא ענה. "אז איפה היא?, ולמה אני קשור?!" אמרתי בכמעט צרחה. " אתה קשור, כי ידענו שתרצה לחפש אותה. ובמצבך, אתה לא הולך לשום מקום." אמר, מי הוא שיחליט עליי. " איפה היא?!" שאלתי שוב. " היא אמרה שהיא אצל ידיד שלה." הוא אמר. "איזה?,אני לא מכיר שום ידיד שיש לה" אמרתי. " מאיפה לי לדעת?" אמר, ויצא. "הארי!!!." צעקתי אליו, אך אין תשובה. עצמתי את עיניי, מנסה לשחזר צעד צעד ממה שקרה היום. אך כלום לא עולה בדעתי, אך לאחר כמה דקות של מחשבה,נזכרתי בכמה דברים,.אני זוכר אותה שרה, ואותנו שרים. אני זוכר את הבחור שדיבר איתה על ההופעה, או כך היא טענה, אני זוכר את אותו הבחור שחיבק אותה והלך איתה לאיפה שהוא. ראיתי את אותו הבחור שאמר לי שהיא בחוץ. אני זוכר מה קרה אל הספסל, אני אידיוט!. פשוט אידיוט מוחלט. זהו. הרסתי את האמון שלה בי. רגע, אני זוכר שמי שהעיף אותי. זה היה אותו הבחור. אותו הבחור בארבעה סיטואציות שכללו את אנג'ל. זהו, היא אצלו. אין לה ידידים. רק את מקס. והיא לא יכולה ללכת אליו, בגלל האימא החורגת שלה, שהיא כל כך מתעבת. ניסיתי להשתחרר, אני חייב להסביר לה. להסביר לה מה קרה, הייתי שיכור. פשוט שיכור מוחלט, אני לא יודע מה קרה לי. לפתע הצלחתי לשחרר יד אחד, כמעט מבלי לשים לב, לאחר מכן שחררתי בקלות את השנייה, שיחקתי מעט עם ידי הכואבות באוויר כדי לשחרר אותן, לא יכולתי לקום כמעט, הפלאפון היה בכיסי. ראיתי שהתקשרתי אליה מלא פעמים, אך לא זכרתי אף אחת מהן, ראיתי שיש גם הרבה הודעות שלא אני כתבתי, "הארי!!!" צעקתי אליו, לאחר כמה שניות הוא שוב חזר." אתה זה ששלח לאנג'ל את ההודעות והטלפונים ממני?" שאלתי. "כן, אני יצאתי לקחת אותך בלי הפלאפון שלי, ולכן שלחתי לה הודעות כשראיתי שאתה לבד." אמר, העצבנות שלו הייתה מעט מופחתת. הוא התקרב אלי, "לא משנה מה עשית לה, אתה עדין חבר שלי. וכרגע, אחרי שאני יודע שהיא בסדר,אני צריך לטפל גם בך." אמר לי, מתקרב אלי, " אני תכף אביא לך עוד מהכדורים של ליאם. יש לו אוסף שלם של תרופות." אמר ויצא. אני בקושי יכול לזוז, תחושת האשמה מכה בי מרגע לרגע. המחשבה שאנג'ל במקום שאני לא יודע איפה הוא. עם מישהו שאני לא יודע מי הוא, גורמת לי לכאב, ולאשמה גדולה. לפתע הארי חזר עם כוס מים ושני כדורים לבנים גדולים. " קח, זה לא מה שהבאתי לך מיקודם. זה בסה"כ אקמול. זה גם ירדים אותך מחר בבוקר תתעורר כמו חדש." אמר לי, משיט לי את הכוס מים ואת הכדורים. הוא התיישב לידי. " אתה בסדר?" שאל, " אני לא חושב." עניתי. " אני לא בטוח." הוספתי. " אתה זוכר מה קרה שם?" שאל, שתיתי את המים עם הכדורים והבאתי לו את הכוס. " אני מניח שכן, קצת." אמרתי. "אני די מסוחרר, אני מקווה להיזכר בבוקר" אמרתי, "בבוקר תרגיש הרבה יותר טוב. אני מבטיח לך, אל תכעס על עצמך, לפחות לא עכשיו." אמר לי. " אני אתן לך להמשיך לישון, בכל זאת אמצע הלילה. אם תצטרך משהו אני בחדר." אמר לי, קם מהמיטה שלי ויצא. חזרתי מתנוחת ישיבה לשכיבה, מביט בקיר. נלחם בעיניים שלי שלבד נעצמות. אני רק מקווה שאנג'ל בסדר.."

נקודת המבט של ג'יי.
" אני לא אחד כזה שמביא כל בת שנייה לבית. ופעם ראשונה שאני מביא בחורה שאני מכיר כמה שעות בשביל שתישן אצלי. זה מוזר, אבל אני יכול לקרוא את אנג'ל. אני רואה שלא קל לה. ושהיא עברה לא דבר או שניים, אבל אני גם רואה לוחמת. אחת כזאת שלא מוותרת לעצמה. השעה כמעט שלוש בבוקר. הלכתי לחדר שבו אנג'ל שוהה, ראיתי אותה. שכובה לה כמתה, שקטה בשנתה. חיוך קטן יצא מפי, סגרתי בשקט את הדלת של חדרה, ראיתי שהאור בחדרה של לינדה והדלת פתוחים, הלכתי אל חדרה ממול לחדר של אנג'ל, הצצתי שהיא ישנה, שמתי לב שהטלוויזיה דלוקה, נכנסתי לכבות אותה. כיביתי את האור, פתחתי לה את החלון מעט בשביל אויר בחדר, סגרתי את הדלת ואת האור. אז כנראה שרק אני ער, יופי לי, במחשבה שנייה לא. מה אני יכולה לעשות בשלוש בבוקר לבד?, ירדתי לקומה למטה, בדקתי שהדלת נעולה, ושהאורות המיותרים מכובים. הכנתי לעצמי קפה, כן זה בדיוק מה שאני צריך כדי להירדם. לקחתי את הקפה לחדרי, הנחתי אותו על השידה שיתקרר מעט, ולקחתי את הלפטופ שלי על המיטה, והתיישבתי. שמתי אותו על רגלי, התחברתי לאתרים שלי, בדקתי דוא"ל, פתאום באחד מהאתרים שלי מישהו פרסם קישור. " אויש, אני בחיים לא אבין זונות תהילה." שם מוזר לכתבה, ראיתי שיש תמונה של אנג'ל ושל השיכור שלה נייל, ולמטה יש עוד תמונה שלי עם אנג'ל. הייתה שם כתבה מלאה. " הבחורה האלמונית שנראתה לאחרונה הרבה בחברתו של הזמר המפורסם נייל הורן מהלהקה וואן דיירקשן, נתפסה מחבקת מישהו זר, ומתלווה איתו למקום לא ידוע." זאת הייתה הכותרת המשנית.
" נייל הורן, צעיר בן 20 מהלהקה המצליחה 'וואן דיירקשן' נתפס לאחרונה בחברה של נערה בלונדינית לא ידועה מעולם התהילה, לנערה לא הספיק להיות רק עם החתיך והמפורסם הזה, אלה שהיא נראתה עם צעיר, לא פחות חתיך מתלווה אליו, איך נייל שלנו מרגיש עם העניין הזה?, עוד לא הצלחנו להשיג את תגובתו,של נייל, אבל לא ננוח עד שהכל יסתדר." לא המשכתי לקרוא את הכתבה. זה מה שמשדרים באתרי חדשות?!, יורדים כל כך נמוך?!, מזבוב עושים פיל, אין להם חיים ? טוב נו זה ברור מאליו. אני רק מדמיין את אנג'ל מתעוררת בבוקר אל עולם חדש. ממחר בבוקר לא יעזבו אותה. ומה אם עקבו אחריה לכאן?, מה אם הם היא תרגיש מושפלת?, כולם יחשבו עליה א שהיא בכלל ת, " אתם סתם עושים זבוב מפיל, היא חיבקה מישהו, סו ואט?, זה כולה חיבוק. אם היא הלכה אליו אולי הוא סתם ידיד או בכלל משפחה?, ומה בכלל אכפת לכם מהחיים שלה, אם אין לכם חיים אל תגנבו לאחרים פשוט תמציאו כאלה." הגבתי על הכתבה. לא יכולים להגיב על התגובה עצמה. אבל יכולים להגיב בכללי או לאהוב את התגובה.
אני רק לא רוצה שהיא לא תרגיש בנוח בגללי. או בגלל אף אחד אחר. סגרתי את הלפטופ, הפעלתי את הטלוויזיה, קמתי מהמיטה לכבות את האור, וחזרתי למיטה, מנסה להירדם.. "