My Wirde life פרק 51

המשך נקודת המבט של ג'יי.
" התעוררתי, השעה 12 בצהריים, הקפה שהכנתי לי אתמול נשאר באותו מקום. קפוא. זרקתי את הכוס פלסטיק אל הפח שבחדרי. שפשפתי את עיניי, הלכתי אל החדרון אמבטיה בתוך חדרי. שטפתי פנים, צחצחתי שיניים. החלפתי בגדים מהפיג'מה שלי לג'ינס כהה וחולצה שחורה חלקה קצרה. נעלתי נעליי ספורט. הראש שלי כאב, ובקושי שתיתי משהו אתמול. אולי כוסית או שתיים. אנג'ל. אני אלך לראות מה איתה. יצאתי מחדרי, לא מארגן אותו, כהרגלי. הלכתי לכיון חדרה, המיטה הייתה מוצאת. כלא השתמשו בה. החדר היה ממש מסודר. מדיף ריח בושם עדין. אותו בושם שאנג'ל השתמשה בו אתמול. אני מניח שהיא ריססה בו. איזה גאון אני. מסיק מסקנות ברורות לעין. יצאתי מחדר האורחים אל כיוון חדרה של לינדה, היא גם לא הייתה שם. וחדרה היה מסודר, אבל לא יותר מידי. ירדתי לסלון, ראיתי את אנג'ל ולינדה יושבות במטבח שותות קפה ואוכלת ארוחת בוקר. " בוקר." אמרתי להם פותח את המקרר. " בוקר טוב." שתיהן אמרו ביחד וגיחכו על כך. לקחתי לעצמי שקית שוקו מהמקרר, לקחתי כמה עוגיות מהארון והתיישבתי לידן. " אז, מה קורה?" שאלתי . " הכל בסדר." שוב שתיהן ענו ביחד מגחכות שוב. "גילנו שיש לנו יותר מידי דברים משותפים ביחד." לינדה אמרה, " כמו מה?" שאלתי, " כמו ששתינו אוהבות את אותן הלהקות. את אותו סגנון לבוש. את אותו התכניות ועוד דברים" אמרה, " אל תשכחי את השנאה לילדי פוזות." אנג'ל אמרה. וגיחכה. היא סיימה את האוכל שלה וקמה לכיור והחלה לשטוף את הכלים, " אל תשט.." התחלתי להגיד. " אל תנסה אפילו, היא עקשנית. היא התעקשה להכין לי ולה את ארוחת הבוקר. והתווכחנו על זה עשר דקות. היא בלתי מנוצחת." לינדה אמרה ואנג'ל צחקה בעודה שוטפת את הצלחת שלה, לאחר כמה דניות בודדות היא יבשה את צלחתה, והחזירה אותה ביחד עם הכוס ששטפה קודם לכן אל מתקן הכלים, "אני אחזיר לך את הדברים מחר." אמרה אנג'ל ללינדה. " זה בסדר." אמרה לה. " את חוזרת?" שאלתי. " כן, אני לא רוצה להכביד אליכם." אמרה. " את לא מכבידה." הפעם אני ולינדה ענינו ביחד וכולנו צחקנו גם על זה. " באמת תודה, אבל אני לא אוכל להישאר." אמרה . "אנג'ל אני אוכל לדבר איתך לבד?" שאלתי. לינדה הביטה בי במבט מוזר, והלכה. אני מכיר את החשדות שלה. " את באמת מוכנה לחזור לשם?" שאלתי. "לא." ענתה תשובה חדש משמעית. " אבל אין ברירה." הוסיפה. "חכי שנייה." אמרתי לה, עליתי למעלה, לקחתי את הלפטופ, וירדתי במהירות חזרה למטה, אני יודע שזה יכאב לה. זה יכאב כמעט לכל אחד. אבל אני חייב להזהיר אותה לפני שהם יפגעו בה. " תראי את זה." אמרתי לה מגיש לה את הלפטופ פתוח בכתבה. הכותרת הראשית הייתה. " הבגידה." לא הגזימו בכלל. לפחות זה טוב יותר מהכותרת שמישהו מהאתרים שלי נתן לזה. היא התחילה לשים את ידיה על פנייה. "לא, זה לא קורה." אמרה. "אני מצטער" אמרתי. מקווה שזה יעזור. " מצטער?, על?, זאת לא אשמתך. זאת אשמת האנשים האלה שלא יודעים לקחת דברים בפרופורציות." היא אמרה. " ועכשיו, את תחזרי?" "אני לא יודעת." אמרה סוגרת את הלפטופ. " משפילה מבט. קמתי מהכיסא, הלכתי אליה, הרמתי את ראשה בעזרת ידי בעדינות רבה. " אל תדאגי, יהיה בסדר. תני לזה כמה ימים להירגע. את לא יכולה לחזור עכשיו לנייל הזה, את לא יכולה לשקר לכולם ולעצמך שהכל בסדר עכשיו. עם השמועות האלה לא יעזבו את החיים שלך. אני מציעה שפשוט תישארי כאן כמה ימים תנוחי מהאנשים שלך. אפילו אל תצאי אם תרצי כמובן." אמרתי. " אני לא אתן להם את התענוג לקרוא לי ככה. ולכתוב עליי ככה מבלי להכיר אותי או את המצב. אבל אני אשאר כאן. אבל רק לכמה ימים!. ואני בוחרת להישאר בגלל המצב עם נייל. אני לא יכולה עם זה יותר. נו, זאת לא פעם ראשונה. אבל תמיד סלחתי.." אמרה. " אולי זה לא טוב שסלחת. ואולי כן. בכל מקרה. עם הזמן תביני הכל. אל תדאגי." אמרתי לה. היא קמה מהכיסא ופשוט חיבקה אותי חיבוק חזק. "תודה." היא לחשה לי. "בבקשה." אמרתי. התנתקנו מהחיבוק. " אני הולכת להדליק את הפלאפון למעלה, כיביתי אותו כדי שלא יתקשרו אלי ויבקשו הסברים. הסברתי למי שהיה צריך. אבל עכשיו אני רוצה לראות באמת אם יש הודעות או משהו חשוב." אמרה. ועלתה למעלה במהירות. ראיתי כמה הבזקי מצלמה מהחלון, אז פשוט סגרתי את הווילונות והתריסים בכל הבית. "מה זה?" לינדה הביאה לי את המחשב הנייד שלה. עם אותה הכתבה. נו מה אז עכשיו זה גם הולך לרדוף אותי? "זאת כתבה." עניתי בגיחוך. " ומה יש בכתבה.?" שאלה. " את אנג'ל ואת המישהו הזה שלה." אמרתי. " ואותך ואת אנג'ל." אמרה " אני בדרך כלל לא מתערבת לך בעניינים אבל הפעם זה גם נוגע אליי, אני רוצה לדעת את מי אני מכניסה לבית." אמרה. " היה לה בעיות עם הנייל הזה. הוא פגע בה. הוא ניצל אותה ברחוב. ואם לא הייתי מגיע מי היה יודע איפה זה היה נגמר. היא אומרת שהם לא זוג. אבל שהם מכירים מגיל ממש קטן ושלא ברור לה מה קרה איתו. בגלל זה היא כאן. ועכשיו בגלל השמועות והכל אני לא רוצה שהיא תחזור לשם." אמרתי. "ואו, לסיפור כזה לא ציפיתי, מזל שהיית שם. אבל יש לה חיים אחרים." אמרה. " אני יודע, אבל כרגע יש לה שם בעיות. ואני הכתף שלה. אני לא מנצל אותה או פוגע בה. את מכירה אותי לא?" שאלתי שאלה רטורית. " אני מניחה שאתה צודק." אמרה. "אני יוצאת עם אריק לטייל." אמרה לוקחת כוס מים. "עוד פעם הוא?" שאלתי שוב בשאלה רטורית. אריק הוא החבר הלא קבוע של לינדה. הוא כל הזמן פוגע בה. והיא לא רואה את זה. " אני לא שופטת אותך על ההחלטות שלך, ואתה לא תשפוט אותי על שלי." אמרה. "צודקת." אמרתי לה. למרות שבמקרה הזה אני רק רוצה לעזור לה.. " אני אחזור בערב, אני הולכת לעבודה בחנות אחרי הפגישה." אמרה ." לא לקחת חופש עד ה20? היום רק ה17" אמרתי. "כן, אבל אימא של אחת העובדות נפטרה, ואני גם ככה חזרתי. אני אפרוק את המזוודות ואארגן בסוף שבוע. " אמרה. לפתע שמענו צפירת מכונית. " אריק הגיע, צאו " לינדה אמרה לי מחבקת אותי חיבוק מהיר. והולכת. אני רק מקווה שהיא עושה את הדבר הנכון."

נקודת המבט של אנג'ל.
"הדלקתי את הטלפון, "אני יודע שאת כיבית את הפלאפון בשביל שקט, אבל תתקשרי אליי בבוקר או איך שאת רואה את זה XX" הארי שלח לי הודעה, נייל שלח לי גם כמה הודעות מהבוקר, וגם כמה שיחות התקשרי להארי. הוא ענה במהירות. "הלו?" ענה. "היי," עניתי לו ." מה קורה איתך?" שאל. "מתאוששת, מה איתך?" "עייף." אמר תוך כדי פיהוק. " מה הדבר הכל כך דחוף שרציתי להגיד לי?" "ראיתי את הכתבה. אני לא מכיר אותך הרבה אבל אני יודע שאת לא כזאת. אולי ניפגש איפה שהוא ונדבר?, אני לא אגיד לאף אחד." אמר. " אין לי בעיה. אבל אתה תבוא לכתובת שאני אגיד לך." אמרתי. "בסדר," אמר " אז אני אכתוב לך בהודעה. תהייה שם עוד חצי שעה?" אמרתי "טוב ." אמר. "ביי." עניתי. ניתקתי ושלחתי לו הודעה עם הכתובת הבטתי בשעון 12 וחצי בצהריים. ראיתי הודעות מרובות מנייל, התלבטתי אם להיכנס לקרוא, החלטתי שאני אקרא רק חלק. נכנסתי להודעה אחת ." אנג'ל?, תקשיבי, נזכרתי במה שקרה, בבקשה תעני לי." נכנסתי לאחרת. "אן, אני כל כך מצטער, אין לך מושג עד כמה, ואני אעשה הכל בשביל שהאמון שלך בי יחזור, אן אני מתחנן.." אני אקרא רק עוד אחת. " אני אידיוט. פשוט אידיוט. אנג'ל. את לא מבינה איך אני מרגיש עכשיו. בבקשה תעני לי.." לא יכולתי לקרוא עוד הודעה אחת. הרגשתי שהדמעות שלי מחזירות אותי לאחור. לפתע ג'יי נכנס לחדר. הוא ראה אותי בוכה, יותר נכון על סף בכי. . הרגשתי ככה, שהוא צופה בי. לפתע הרגשתי יד על הכתף. הוא התיישב לידי. שתקנו שם. "הכל בסדר?" שאל, ניגבתי דמעות אחדות שיצאו מעיניי.. "כן, אני בסדר. זה רק שקראתי את ההודעות שלו.." אמרתי. לא יכולה להבין את הכנות שלי עם ג'יי. " אני הייתי רוצה לדעת מה שלום הצד שפגע בי. כי אם נפגעתי סימן שהוא באמת חשוב לי." אמר. והוא צודק. הוא לקח אותי לחצי חיבוק פתאומי. "אל תשברי את מה שבנית." הוא לחש לי. המשפט שהייתי חייבת לשמוע ניגבתי את הדמעה שברחה לה. " אני בסדר. תודה." אמרתי קמה מהחיבוק. "ידיד אחד עוד מעט יבוא לאסוף אותי לאיפה שהוא, הוא לא מבין מה קרה. ואני לא יודעת איך לספר." אמרתי. "הוא גם מהלהקה?" שאל בלגלוג קל. " אל תלגלג. תאמין לי שגם אני הייתי רוצה לא לחשוב ככה. שכולם אותו דבר. אבל הארי הוא ידיד טוב שלי. ונייל, תאמין לי, שאם היית מכיר את האישיות האמיתית שלו, היית חושב אחרת."אמרתי. " אולי." אמר. "אני הולכת לשטוף פנים." אמרתי. קמתי מהמיטה, ראיתי שגם ג'יי קם אך לכיוון היציאה. שטפתי פנים .אספתי מחדש את שערי לקוקו. לפתע נשמעה צפירת מכונית. הבטתי מהחלון וראיתי את האוטו של הבנים. לקחתי מסטיק מנטה לרענון של הפה. כמו תמיד. מנטה איתי גם עכשיו. לקחתי את התיק שלי. ירדתי למטה. "אני אחזור עוד שעה בערך." אמרתי לג'יי שראה טלוויזיה בסלון. "אני אהיה בעבודה שלי, בגלל החופש שיש היום אני במשמרת צהריים, [ ראשון.] . קחי מפתח מהקערה יש שם כמה." אמר. " אתה בטוח?" שאלתי. "מה יש לא להיות בטוח?" שאל ברטוריות. "טוב." אמרתי. לקחתי מפתח כתום ושמתי אותו בתא הקטן בתיק השחור שלי. עמדתי לצאת. "תודה." צעקתי לג'יי. ידעתי שהוא שמע. אך הוא לא השיב.. ויצאתי.. רצתי מהר לאוטו.."