My Wirde life פרק 52

נקודות המבט של נייל.
"כתבתי לאנג'ל כל כך הרבה הודעות. אני יודע שהיא ראתה אותם. אני מכיר אותה, אבל לא הייתה תשובה.
קמתי מהמיטה, שעניתי אותה בלילה מרוב חוסר היכולת להירדם בצורה נורמלית. שטפתי פנים, וירדתי למטה בפיג'מה. ראיתי את לירון אוכלת ארוחת בוקר, לבדה. "בוקר." אמרתי לה. פותח את המקרר ." בוקר" ענתה. "איך אתה?" שאלה, "לא יודע." "ואנג'ל?, דיברת איתה?" שאלה, "לא, את?" שאלתי. "לא, גם לא ניסיתי שוב להתקשר, פשוט נתתי לה מרחב. וכדי גם לך לעשות את זה." אמרה. "אני לא מסוגל. אני יודע שזאת אשמתי, וזה פשוט הורג אותי." אמרתי, התיישבתי עם כוס הקפה והעוגה מול לירון. "אל תדאג, יהיה בסדר. היא תחזור." אמרה. " אני מקווה." אמרתי ." לך לנוח. מחר יש לך יום מתיש." אמרה. " איך את יודעת?" שאלתי, " שמעתי את הארי מדבר עם ליאם כשהם הביאו אותך, לקחת את הכדור והתעלפת. אז הם קישרו את זה, יותר נכון העלו השערות. אני לא חטטנית. שמעתי ככה." אמרה. "עם כל העניין עם אנג'ל, זה בכלל פרח לי מהראש, הדבר האחרון שאני רוצה לעשות עכשיו זה את הניתוח הזה.."
"אין לך כל כך ברירה. אתה לא רוצה שזה יחמיר. אני מבטיחה לך שאחריי הניתוח אתה תחלים, אנג'ל תחזור. הכל יסתדר. באמת" אמרה. "תודה על העידוד, אבל זה קשה להישאר אופטימי." אמרתי. "כמו שאמרתי. הכל יהיה בסדר. אני יוצאת לעבודה החדשה שלי עוד מעט, יהיה לך בית ריק, תיקח לך אספקת אוכל לחדר ותנוח שם כל היום. אגב, מתי אתה מתאשפז?" שאלה. "היום. בערב. הניתוח אומנם מחר, אבל אני צריך לעבור כל מיני בדיקות ולחתום על כל מיני טפסים." אמרתי. "או, עכשיו המנוחה שלך עוד יותר מוצדקת." אמרה. "את דיי צודקת." אמרתי, "אני אנסה להעסיק את עצמי רק בעצמי. לפחות להיום." הוספתי. "יחס עצמי זה דבר טוב." אמרה." טוב כבר רבע לאחד, אני לא רוצה לאחר למשמרת הראשונה שלי." אמרה. "במה את עובדת?" שאלתי מסקרנות. "מקדונלס. ואל תחשוב על זה שאני אביא לך אוכל כל יום!." אמרה בגיחוך. "אוכלאוכלאכולאכול." אמרתי לה בצחוק. "טוב, עפתי. בהצלחה לי" אמרה, קמה מהכיסא, מפנה את ארוחת הבוקר שלה. "בהצלחה." אמרתי לה שנייה לפני שיצאה." תודה." אמרה בהתלהבות. שמעתי רעש של נעילת מנעול, לקחתי את הדברים שאני צריך. כמו מים, כמה חטיפים, מסטיקים. ועליתי לחדר. יותר נכון צלעתי לחדר. הנחתי הכל על השידה. חלצתי את נעליי הבית שלי, וחזרתי למיטה החמה. כיסיתי את עצמי הפעלתי את הטלוויזיה, ופשוט ניסיתי להירגע, לשכוח מהכול לכמה שעות.. אך משהו מנע ממני להירגע. הופיעה כתבה מוזרה, עם תמונה שלי ושל אנג'ל, ותמונה של אנג'ל עם המישהו הזה שסביר להניח שישנה אצלו. ועכשיו זה אומת. ראו אותם הולכים. חדשות בידור מטומטמות תמצאו חיים. הקשבתי לכתבה. " הבחורה הבלונדינית והאלמונית שראינו בסביבת הכוכב שלנו 'נייל הורן' מהלהקה 'ואן דיירקשן' נצפתה אתמול עם הכוכב שלנו בשעות הערב המאוחרות, נכנסים לבר בשם " the music bar" שבו דודו של נייל עובד, ויצאה משם עם בחור אחר, לא פחות חתיך. מקורבים למקום שמעו צרחות בשעה שהם עזבו. אך התעלמו מהם. אנו לא בטוחים שיש לנו קשר עם הכוכב שלנו ולצעקות, אך אנחנו נחקור את העניין. בכל אופן כמה נואש לצאת עם מפורסם בשביל פרסום?." לכתבה המלאה באתרנו." אנג'ל לא כזאת. תקשורת מפגרת!. לא הגזימו. פתחתי את הטוויטר ראיתי מלא מלא ציוצים שקשורים אליי, כמו "נייל, אם תרצה מישהי סקסית שתנחם אותך, אני כאן." רדוד מידי, היו גם ציוצים כמו אלה. " אל תקשיבו לתקשורת. האיידולים שלנו אמרו לנו לא להקשיב להם!. הם מפריחים את המציאות. כלום לא בטוח בכלל!." ועוד כל כך הרבה. "מעריצים!. אל תאמינו לכל מה שאתם שומעים, הם בסך הכל ידידים, וגם אם לא. אין לאף אחד זכות להתערב לי או לאנג'ל או לאף אחד אחר בחיים!. אני מבקש שתכבדו את הפרטיות שלי. יש גבולות!." פרסמתי ציוץ, לאחר כמה דקות אלפי תגובות הגיחו מכל הכיוונים. "אמרתי לכם." אחת כתבה. "זה מה שחשבתי כל הזמן הזה." תגובה אחרת. " אתה סתם אומר.." תגובה אחרת. שיחשבו מה שירצו. אני הבהרתי את שלי. בשביל אנג'ל. טוב. אני פשוט אסגור הכל. אשכב על המיטה, ואנסה להירגע.."

נקודת המבט של הארי.
" אנג'ל קפצה עליי בחיבוק כאלו שלא ראתה אותי שנים. הרגשתי שהיא פשוט התפרקה שם. " אני כאן, ואני כאן בשבילך." אמרתי לה בשקט, למרות בשאני מרגיש כאלו שמשאית דרסה אותי. אני יודע מתי להגיד את הדברים האלו, אני יודע שאני הייתי רוצה לשמוע את זה. הנהג נסע למקום שאמרתי לו ליפני שפגשתי את אנג'ל. סגרתי את מחיצת הנהג כדי שתהייה לנו פרטיות. "זה רק ש.." אמרה. " זה בסדר." אמרתי. רק מחבק אותה חזק.. "אני פשוט לא מבינה אותו. עד שהכל התחיל להסתדר, ולא רק לנו. לכולם.." אמרה. " אל תדאגי. זה באמת מתחיל להסתדר. פשוט תנסי להיות חיובית." אמרתי. היא שתקה. הנהג פנה ימינה. ולאחר כמה שניות עצר. הורדתי את מחיצת הזכוכית ביננו לבין הנהג בעזרת כפתור. " תבוא בבקשה לכאן בעוד שעה." אמרתי לו, הוא הנהנן. אנג'ל ואני יצאנו מהמכונית, הלכתי אל תא המעטן לקחת את סל הפיקניק שארגנתי לנו, ואת הגיטרה שלי. . ולאחר כמה שניות הנהג נסע. ביקשתי ממנו לקחת אותו אל מקום נטוש. טבע. מאחורי בניין נטוש כאן שאין בו כלום חוץ מאבנים ואבק. יש שם טבע מדהים. אנחו על גובה, עם דשא ירוק בהיר. עם הרבה פרחים מכל מיני סוגים. ולמטה יש אגם טבעי לא כל כך גדול. אבל בהחלט יפה. והכל כך כך שקט. אין כמעט אנשים שיודעים על המקום הזה. "מדהים כאן." היא אמרה " נכון. בואי למטה." ארמרתי לה והתקדמתי במהירות. יש שם דרך מעט תלולה, אבל זה כל הכיף. החזקתי את ידה וירדנו בריצה עד למטה " אאא" היא צרחה. וכסיימנו לרדת שתינו פשוט התפקענו מצחוק. התיישבנו ליד שפת האדמה. כלומר שתי מטרים מתחתינו יש את האגם. יש בו כל מיני חיות. ברבורים. או אווזים, אני לא מבדיל בינהם, יענות, כל מיני ציפורים. וסביר להניח שגם דגים. הוצאתי בשקט מהסל כמה שוקולדים והגשתי לאנג'ל. "תודה." היא אמרה בחיוך. אכלנו את השוקולדים. הוצאתי את המיץ ומזגתי לנו, אין כמו מיץ תפוזים טבעי מהסופר. "את רוצה לספר לי?" שאלתי."רק אם תספר לי למה אתה מנסה להסתיר את העובדה שאתה עצוב." אמרה. "תהל.. היא.." אמרתי. "היא?, מה? המצב שלה התדרדר?" שאלה מבוהלת. "לא. אני חושב.." אמר. "אז מה קרה?" שאלה. "היא זרקה אותי." אמרתי. לא ידעתי איך לנסח את זה.. היא פשוט חיבקה אותי. "אני מבינה איך זה שהאנשים הכי חשובים לנו פוגעים בנו. אבל אני לא אגיד לך שהיא תתעשת. או שיהיה נס, אני האחרונה שמאמינה בניסים. אבל אני כן אגיד לך שאתה צריך להיות חזק. בשביל שניכם. והיא עזבה אותך. זה לא אומר שאין לך זכות לדאוג לה ולבקר אותה כשיהא צריכה שם מישהו איתה.." אמרה. "את אומרת את זה גם לעצמך?" שאלתי. "בערך." אמרה, " ועכשיו, אחריי שסיפרתי, מה איתך?" "אתמול, אני ונייל, יצאנו למועדון של נאפו, הוא סידר לי הופעה בהפתעה. הוא ידע שאני לא מסוגלת לעשות את זה. אבל זה הלך ככ מדהים. " אמרה, " אבל?" שאלתי. תמיד יש אבל ." אבל אחר כך הוא כמעט לא יודעת. הוא עבר את הגבול הפרטי שלי. ואני לא יודעת מה היה קורה אם מישהו שפגשתי שם לא היה עוזר לי לברוח מנייל." אמרה. עדיין מחובקים. " שנינו מכירים את נייל, בטח עבר עליו משהו. אבל את לא מבינה איך הוא מצטער. הוא פשוט הרוס, ועוד היום ההאשפוז, זה יגמור אותו." אמרתי, מתנתק מהחיבוק. " אשפוז?" שאלה, " הוא לא סיפר לך?" שאלתי דיי מופתע, "לא." אמרה, "הוא צריך לעשות מחר ניתוח ברגל, הוא נפצע מהמשחקים שלנו, אבל לא הפסיק לשחק ועכשיו זה דיי מסוכן.. זאת הסיבה שהיה לו קשה לזוז בימים האחרונים.." אמרתי, "הוא לא סיפר, הוא הבטיח לי שיספר אחריי ההפתעה. אבל זה בכלל פרח לי מהראש." אמרה, מרגישה אשמה. ככה זה היה נשמע בקולה, "זאת לא אשמתך. תתעודדי. יהיה בסדר. הוא בידיים טובות." אמרתי, "אם יקרה משהו, ואני ממש מקווה שלא. תשלח לי הודעה." אמרה, "את בטוחה שאת לא רוצה לבוא?" שאלתי. "אני לא חושבת. לא יודעת.." "חכי רגע אני חייב לבדוק משהו בפלאפון," אמרתי לה, הוצאתי את הפלאפון מכיסי. נכנסתי לבדוק ערוץ יוטיוב של נערה אלמונית שתמיד מעלה קאברים שלה, אבל בלי התמונה שלה. היא סיפרה שהיא מתביישת ומעדיפה שלא ידעו מי היא. " אני בודק ערוץ של מישהי ביוטיוב," אמרתי שקוע בפלאפון. "אה, היא שרה?" אמרה בניחוש. "כן, קוראים לערוץ שלה "XXOXX" אולי את מכירה.." אמרתי, היא החלה לצחוק. "אתה באמת חושב שהיא שרה טוב?" שאלה, "את נשמעת צינית" אמרתי לה, "וכן." הוספתי, " אני לא צינית, זה פשוט מפתיע." אמרה, "למה מפתיע אותך?" שאלתי. היא הוציאה את הפלאפון שלה של הג'יקט שלה, פתחתה שם משהו, לא בדיוק ראיתי. והראתה לי את זה. "זה הערוץ" אמרתי. " תסתכל למעלה" אמרה, היה כתוב שם " ברצונך לעלות עוד קבצים?" "לא נכון." אמרתי "את "XXOXX? ולא אמרת לי?" אמרתי בצחוק. "לא אמרתי, כי לא רציתי לעשות מזה עניין. אני מעלה קאברים שלי למעלה משנה, במוסד שהייתי בו נתנו לנו כלים כשביקשנו, לא נתנו לנו תמיד את הפלאפונים שלנו, אבל שנתנו העלתי." אמרה. "ונייל, למה לא העלת איתו משהו?" שאלתי, "כי גם הוא לא יודע. אף אחד לא יודע שזאת אני. רק אתה." אמרה, "יש לך מזל שיש לי גיטרה כאן." אמרתי. "מה?, לא." אמרה " תני להם לדעת מי את. תאמיני לי שלפי מספר הצפיות שלך שאת אנונימית. זה הולך להישתלם לך." אמרתי. היא תמיד שמה מילים של השיר, ותמיד רציתי לראות מי הקול הזה. "אני אנגן ואת תשירי?" שאלתי. בחיוך. "אוקי." אמרה. "מה דעתך על Imposiball?" שאלה." אחלה שיר. אבל לפני שתשירי, את אומרת לכולם מי את. וכמובן מראה את החתיך ההורס שאיתך.." אמרתי בגיחוך. " החתיך הצנוע." היא הוסיפה. " ואוקיי ניצחת.." "יש!.." אמרתי בצחוק..