My Wirde life פרק 53

" ניסיתי לעכב את הדייט הזה. לא יודעת למה, אני פשוט מרגישה שהכל קורה מהר מידי. אפילו שלואי לא עושה לי שום דבר שאני לא רוצה, אני פשוט מרגישה כיאלו אני בתוך סרט שמישהו הריץ אותו בהילוך מהיר, הגעתי לבית שם הבנים, היה על הדלת פתק, " המפתח לבית מתחת לשטיח, תפתחי את הדלת קחי איתך את המפתח ותעלי לגג. מחכה לך," לקחתי את הפתק, והרמתי את השטיח ואכן היה שם מפתח, פתחתי את הדלת, נעלתי את הבית ולקחתי את המפתח איתי כמו שכתוב בפתק, לא היה אף אחד בסלון ובמטבח, עליתי עם העקבים את שורת המדרגות הראשונה, ולאחר מכן עליתי על עוד שורת מדרגות ארוכה, בבית לא היה אף קול, או שישנו בו או שלא היו בכל מקרה השקט לא אופייני לבית הזה, לבסוף עליתי את כל המדרגות על עקבים. אני צריכה להיות גאה בעצמי!, לפתע, הגעתי לדלת הגג, היה על הדלת מודבק פתק אדום, תלשתי אותו בעדינות מהדלת והתחלתי לקרוא. " תפתחי את הדלת עם המפתח הקטן, לכי בתוך שביל הפרחים," ושוקולד לב קטן הודבק שם, לקחתי את השוקולד, ואת הפתק, פתחתי את דלת הגג במפתח נכנסתי לגג, ואו, הכל היה מכוסה שם בשביל פרחים ענקי ומפותל, ולואי לא נראה לעין.הלכתי בתוך שביל פרחים מפותל, שביל ורדים אדומים שטח הגג היה ענקי, היו בו שולחן, ספה, כורסה, כמה כיסאות, עציצים, ודשא מלאכותי, למעלה היה גג,מפלסטיק, אבל לא על כל השטח אל רובו, ,עקבתי אחריי השביל, עד שהוא נגמר, והגעתי לקיר, מעלי, לא היה גג פלסטיק אלה שמיים, היה שם פתק אדום, כמו האחרים שגם אותו לקחתי, "מאחוריך." הסתובבתי, לא היה אף אחד, חזרתי לאותו נקודה מעל המכתב ולואי הופיע שם, כמו בקסם. "היי," הוא אמר לי, בוחן אותי, קצת לא היה לי נעים הבחינה שלו, אבל ניסיתי להתעשת על עצמי, " היי," אמרתי, מתקרב אליו לחיבוק, "את נראית.. ואו." אמר ישירות. "תודה." אמרתי לו, "אהבתי את המשחק." הוספתי והוא חייך. הוא לקח את ידי, והתקדמנו כמה צעדים לעבר חומה, שממנה רואים את נוף הים וההרים הרחוקים, ביחד עם הכוכבים. זה היה פשוט מושלם. "תישארי כאן." הוא אמר לי, מבחינתי אין לי בעיה לגור כאן הכל בשביל הנוף המהפנט הזה." את יכולה להסתובב" הוא אמר, לא רציתי, אבל.. הסתובבתי, ראיתי את לואי יושב על הדשא המלאכותי, עם סל, יין ושתי כוסות. התאורה בגג מעט עוממה, אבל היא הייתה מדהימה, גרמה להכל להרגיש מיוחד יותר, התקרבתי אל לואי, והתיישבתי לידו. " אני מצטער על מה שהיה בשלושה ימים האחרונים," אמר, " אני שמחה שעברתי את זה איתך ולא לבד." אמרתי כנה, " אני מצטער שאני נסחף, אני יודע שזה יותר מהר ממה שאת מצפה לו.." אמר, הוא הרגיש בקולו כאשם. " אל תאשים את עצמך." אמרתי, "אני כאן בערך שבועיים לא?, זה פשוט מהיר מידי,הבן אדם הכי חשוב לי, בגד בי עם בן אדם ששונא אותי, ההורים שלי אימצו ילדה ואני לא הייתי בכלל בתהליך הזה למרות שידעתי, והדחקתי את זה, אני מרגישה את הקושי עם המעבר, ומחר מתחיל לי הבית ספר, כיתה אחרונה אני פשוט.. " אמרתי לו, "בגלל זה הבאתי אותך לכאן, ולא לאיזה מסעדה קיטשית." אמר, " תסביר?," שאלתי מעט מבולבלת. " לא רציתי לקחת אותך למקום רגיל ושגרתי, יותר מידי מפואר, אלה לטבע, אולי זה לא הכי טבעי כאן, אבל ניסיתי לעשות את מה שיכולתי, רציתי שתרגישי שהזמן עוצר לך, שאין לך לאן למהר." הוא באמת הצליח לגעת לי בנקודה בלב. אחריי הדברים שהוא אמר עכשיו. "יודעת מה לי קשה?," אמר בשאלה, "לא. מה?" שאלתי, "אני רק בן 22, אני בלהקה וכולם חושבים שזה קל וכיף אבל זה לא קל. זה כיף לפעמים, אבל קל זה לא. נמאס לי שאין לי פרטיות, ושבנות רוצות לנצל את הפרסום שלי, ושאני צריך להלחם על לחיות את החיים שלי בדרך רגילה." אמר, הוא ממש כנה איתי ואני ממש אהבתי את זה. לפתע נשכבתי על הדשא, והוא נשכב לידי, רק שתקנו, הוא החזיק את ידי, הבטתי בעיניו שאפילו באור החלש הזה בערו, הוא הביט בי כמו בהתחלה, ראשינו התקרבו, והתחלתנו להתנשק, שאנחנו קרובים. אני הרגשתי את הדופק שלו שפעם במהירות, ועוד יותר הרגשתי את הדופק שלי, הוא עצר את הנשיקה, "אבל את, את לא כזאת." הוא אמר, ורק חייכתי, "את אמיתית." הוא אמר, "אבל אתה לא מכיר אותי." אמרתי, "אולי אני לא מכיר אותך במדויק ויודע עלייך הכל, אבל אני מסתכל בעיניים שלך, ויודע מי את באמת. אני לא יודע אם זה הזמן הנכון להגיד את זה, אחריי מה שנאמר כאן.." אמר, מפנה את מבטו לכוכבים לכמה שניות ומחזיר את מבטו עליי " את מה?" שאלתי, הוא הידק מעט את אחיזת ידו בידי, אך זה לא כאב, " אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך." אמר, ועכשיו עיניו בכלל זהרו. אני לא אגיד שאני לא מרגישה אליו משהו, כי אני כן, אבל זה פשוט מהיר לי מידי. רק קמתי לתנוחת ישיבה, שמתי את ראשי מעל ראש בעודו שוכב על הדשא המלאכותי, והתקרבתי לנשק אותו,נשיקה מיוחדת, לא רגילה כזאת, בחיים שלי לא נישקתי בן מיוזמה שלי בצורה כזאת, הוא הבן השני שאומר לי שהוא מרגיש אליי משהו. הראשון שיקר, אבל הוא? אני לא חושבת. הוא לא היה עושה את זה. את הכל, עצרתי את הנשיקה, " זה אומר לך משהו?" שאלתי כשראשי עדיין מעל ראשו, הוא רק חייך, אך לפתע בלי שום אזהרה, הרגשתי טיפה יוצאת מעיני , הוא לקח את אצבעו והעביר אותה בזהירות על פני, מנגב את הדמעה, " עשיתי משהו לא בסדר?" שאל, כשאנחנו עדיין קרובים, "לא, פשוט בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מיוחדת." אמרתי, הוצאתי את זה, "אני רק מצטער על זה שלא יכולתי להכיר אותך קודם." אמר, מה שגרם לי להרגיש יותר מיוחדת. חזרתי לשכב לידו על הדשא שוב מביטים בכוכבים. הוא שם את ידו מתחת לראשי מקרב אותי אליו עוד יותר, "אני מבטיח לך לשמור עלייך." אמר, רק חייכתי אליו, הוא התיישב בזהירות ומזג לנו מהיין שהביא, התיישבתי כדי לשתות, "לחיים." אמר והרמנו כוס בגיחוך קל, שתיתי את היין לאט, הוא היה מתוק ולא חזק, אבל העדפתי לשתות לאט ולא מהר, כדי להרגיש אותו פחות. לואי בינתיים הספיק לשתות שתי כוסות. הוא הוציא מהסל כל מיני ממתקים, חטיפים, היה שם אוסף של ממתקי גומי. " אתה אספן ממתקים או משהו?" שאלתי בצחוק, "כן, את לא?" שאלתי, "תמיד אבא שלי אוכל לי הכל. אז לא." אמרתי, הוא העביר לי מהממתקים, זה היה ייחודי וכיף, אכלתי קצת ממתקים ושוקולדים, וחזרתי לשכב על הדשא, לואי גם חזר לידי, " תשבי רגע," אמר, והתיישבתי, הוא הוציאי מכיסו קופסה שחורה וקטנה, ופתח אותה, הייתה שם שרשרת של כוכב קטן בצבע כסף." זה מדהים." אמרתי, "תרשי לי לענוד לך?" שאל, הזזתי את שערי, לצד והוא ענד לי את השרשרת במהירות. חזרנו לשכב ולהחזיק ידיים, לפתע ראיתי כוכב נופל .לואי ואני הבטנו אחד בשנייה וחזרנו להביט בו, המשאלה שביקשתי היא שפשוט נחיה את החיים בקצב שלהם, שלא נפסיד שום דבר, ושנהייה עם האנשים שאוהבים אותנו, " ביקשת משאלה?" שאל, "כן, אתה?" שאלתי, "כן." אמר, " תגלה לי?" שאלתי "לא " אמר בהתגרות " שלי התגשמה." " אם שלך התגשמה תגלי. " הוא אמר , "פשוט לחיות." אמרתי בצחוק קל, " אני אגלה לך אם היא תתגשם." אמר בחיוך שובב,"שקד לוי, תהיי חברה שלי?" שאל ישירות. מביט בעיניי. החלטתי שלא לוותר על רגע בחיים המהירים האלה, אני אפילו לא יודעת מאיפה קיבלתי את ההחלטה הזאת בדרך כל כך מהירה, אולי זה בגלל כל הרגשות שמציפים אותי כעת. התקרבתי שוב על פניו, ונישקתי אותו שוב. אני מרגישה איתו פתיחות שלא חשבתי שארגיש לבן אדם ובעוד בזמן כזה קצר. "זה עונה לך על השאלה?" שאלתי אותו, הוא הנהנן, " המשאלה שלי התגשמה.." אמר. מביט בעיני וסוחף אותי לעוד נשיקה עם חיבוק.. "