My Wirde life פרק 54

נקודת המבט של אנג'ל.
" צילמתי קודם את הרקע של המים והדשא, " היי צופים שלי, אני מצטערת שהרבה זמן לא יכולתי להיות אתכם. היום, בעזרת ידיד טוב החלטתי לחשוף את הזהות שלי, את מי שעומדת למעלה משנה מאחורי הכינוי XXOXX." העברתי את המצלמה למצלמה קדמית. " קוראים לי אנג'לינה לאיין, אבל כולם קוראים לי אנג'ל, אני בת 18 וקצת. וזהו בערך. עכשיו לפני שאני אחשוף את מי שבעצם עזר לי להוציא את האמת לאור, אני רוצה להוסיף שמה שקורה בחיים הפרטיים שלו, שלי ושל כל אחד מהידידים שלי מהתחום הזה נשאר שלנו, עכשיו אל תחשבו שאני מגזימה עם מי שאני כי אני לא אני מדברת על הארי סטיילס מהלהקה וואן דיירקשן, אני מכירה את חברי הלהקה, ומאוד חשוב לי להגיד לכם שאני בערוץ שלי עוד מלפני שבכלל הכרתי אותם לכן אין להם עד היום שום קשר לזה, תודה" אמרתי, "נתחיל?" הארי שאל מתקרב למצלמה, "לא עשינו חזרות אז קחו בחשבון." אמרתי בצחוק, " אנחנו הולכים לשיר לכם את Impossible" הארי אמר, הנהנתי לו, והוא התחיל לנגן בגיטרה, אמרתי לו, והתחלנו לשיר, הוא סימן לי להתחיל לשיר, שרתי לבד את כל השיר,
I remember years ago
Someone told me I should take
Caution when it comes to love
I did, I did

And you were strong and I was not
My illusion, my mistake
I was careless, I forgot
I did And now when all is done
There is nothing to say
You have gone and so effortlessly
You have won
You can go ahead tell them
הארי הצטרף אליי בפזמונים.
Tell them all I know now
Shout it from the roof tops
Write it on the sky line
All we had is gone now

Tell them I was happy
And my heart is broken
All my scars are open
Tell them what I hoped would be
Impossible, impossible
Impossible, impossible

Falling out of love is hard
Falling for betrayal is worst
Broken trust and broken hearts
I know, I know

Thinking all you need is there
Building faith on love and words
Empty promises will wear
I know, I know

And now when all is gone
There is nothing to say
And if you're done with embarrassing me
On your own you can go ahead tell them

Tell them all I know now
Shout it from the roof tops
Write it on the sky line
All we had is gone now

Tell them I was happy
And my heart is broken
All my scars are open
Tell them what I hoped would be
Impossible, impossible
Impossible, impossible
Impossible, impossible
Impossible, impossible!
Ooh impossible (yeah yeah)

I remember years ago
Someone told me I should take
Caution when it comes to love
I did

Tell them all I know now
Shout it from the roof tops
Write it on the sky line
All we had is gone now

Tell them I was happy
And my heart is broken
All my scars are open
Tell them what I hoped would be
Impossible, impossible
Impossible, impossible
Impossible, impossible
Impossible, impossible!
לבסוף היה לי חיוך מרוח על הפנים. " אני מאוד מקווה שנהניתם, היה לי את העונג להראות לכם מי אני. למרות שאני אתגעגע לאנונימיות שבי." אמרתי בגיחוך. " גם לי היה מאוד כיף, אני מאוד מקווה שתתייחסו לדברי של אנג'ל, ואני צופה בה מבלי לדעת כבר למעלה מחצי שנה, ועכשיו יהיה לי מוזר לדעת מי היא, ולדעת שחלמתי על לשיר עם הקול הזה וזה קרה." הארי אמר לי, מניח את הגיטרה בצד, חיבקתי אותו עם המצלמה, "בקיצור, תודה ולהתראות בסרטון הבא" אמרתי, לחצתי על "העלאה" אני בלחץ. אבל זה נותן לי גם הקלה. אז עכשיו ידעו מי אני. גם לי מגיע את הכבוד הזה לא?.
" היית מדהימה." הארי אמר לי מחבק אותי שוב, "הכל בזכותך. יש לי עדיין פחד במה למרות שהופעתי רק אתמול מול קהל לא קטן. זה פשוט מלחיץ.. ועוד שהם יודעים מי אני. בלי שום חימום והכנות." אמרתי להארי. " אני בטוח שהם המומים בדיוק כמוני שיראו שאת, הסתתרת." אמר בחיוך. נשארנו שם מדברים על שפת הגבעה הקטנה, לפתע הארי הפיל אותי לאגם " אני לא יודעת לשחות." אמרתי לו, למרות שאני כן, רק רציתי לעבוד עליו, המים מאוד רדודים שם. הוא קפץ עליי בבהלה. ואז נעמדתי. "עבדתי עלייך." הוא חייך חיוך מעוצבן. "למה שרק אני היהנה לי ממים קפואים?" הוספתי. הוא בא אלי, ודחף אותי קלות. לקחתי לו את הכובע וזרתי אותו לאמצע האגם. הוא שחה אל עבר הברווזים ורדף אחריי ברווז שלקח לו את הכובע. " תחזיר" הוא גער בו. הארי הצליח לקחת את הכובע, הברווז הכה בראשו וברח, הארי חזר אליי עם חולצה מעט קרועה. צלל ולאחר שנייה היה מאוד קרוב אליי. " אני עולה לקחת את הדברים מלמעלה." אמר, צללתי גם, להעיף מפני לכלוך קל ולהעיף את שערי לאחורנית מפני. יצאתי מהמים, עליתי על הגבעה הממש קטנה, כמו מדרון מחול, הארי הביא לשם את הפלאפונים שלנו ואת הגיטרה. כולי רטובה, נראית זוועה אבל הייתי מאושרת. גם אם זה לקצת זמן. התיישבנו על הגבעה. " תראה לי את הכתף שלך" אמרתי להארי שנפצה מהקרב עם הברווז. הוא הוריד את חולצתו חושף את שריריו הממש לא מוגזמים, פצע עמוק נחשף. לקחתי את חולצתו הרטובה של הארי, סחטתי אותה, ואטמתי להארי את הפצע. "כשהדימום יפסק אני אשטוף לך את החולצה. בינתיים בוא ננוח." הצעתי והוא הנהנן, נשכבתי על החול החם, הארי לידיי, שמעתי את הנשימות החמות שלו, הבטתי בעיניו, והוא בי. לא יודעת מאיפה זה קרה, אבל זה קרה. הארי ואני.. התנשקנו."

נקודת המבט של נייל.
" אחריי כמה ניסיונות כושלים של להירגע, נכנסתי לערוץ יוטיוב שאני אוהב, הערוץ XXOXX, וקרתה לי הפתעה ענקית. אנג'ל. עם הארי. שרים ביחד. הייתי פשוט המום, לא ידעתי שזה הערוץ שלה. קינאתי בהארי, הרגשתי את הקנאה שלי גוברת. אבל זאת אנג'ל. היא לא תעשה לי את זה. אני מאוד מקווה שלא. אני לא יכול לכעוס על הארי, הוא אחד החברים הכי טובים שלי. הוא לא יעשה לי את זה. הם רק שרו. היא נראתה מאושרת. אבל הוא רק ניסה להיות טוב. אני לא יודע מה לחשוב אני אומרת לעצמי משהו אחד אבל חושב משהו אחר. מסתבר שכן ישנתי קצת, למרות שזה לא הרגיש ככה, אבל לא רציתי להתעורר לדבר כזה. אני שמח שאנג'ל חשפה את עצמה אבל אני זה שרצה להיות במקומו של הארי. אני כל כך מרגיש רע עם עצמי. עם הכל. השיר נגמר. כל הרגשות שלי שגעו אותי. הניתוח. מחר, השעה כבר 4 בצהריים. אני צריך ללכת להתאשפזות לפני, לבדיקות היום בשש וחצי. אני מרגיש שזה הזמן הכי לא נכון לעשות את הניתוח. אבל אני כבר לא יכול לדחות אותו. הייתי רוצה שאנג'ל תהייה איתי. אבל לצערי זה לא יקרה. אני צריך להפסיק לחשוב על זה. על אנג'ל. למרות שאני לא יכול. לפגוע בחצי השני שלך זה דבר כל כך כואב. אני מצטער ברמות.. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מיוסר. והיא?. היא יוצאת. נהנית. אני נשמע ממש רע שאני חושב שלא מגיע לה, אבל אני לא חושב ככה, אני פשוט חושב שזה מרגיש כאלו שרק אני מרגיש רע, ומרגיש מיוסר ולה זה לא אכפת למרות שכן. אני מקנא בתכונה הזאת שלה. להישאר חיובית גם אם לא תמיד רואים את זה עלייה. הרגל שלי החלה לכאוב. הרגשתי שיתוק. כנראה הברזלים הזמניים ששמו לי ברגל יצאו ממקומם. זה ממש כואב. "יש כאן מישהו?!" צעקתי. לפתע, לואי נכנס לחדרי. הרבה זמן לא דיברנו וממש התרחקנו. "הרגל. הניתוח, אני לא חושב שאני אוכל לחכות אני מרגיש כאב מהרגיל וזה בלתי מתואר." אמרתי, "אני אזמין לך אמבולנס, אני לא אצליח לקחת אותך לבד ואין זמן לקרוא לבנים." אמר, הוא מהר חייג. "הלו, כן, אני צריך אמבולנס לשדרות המילטון[ זרמו..] 96. כן. תודה." אמר במהירות. "בינתיים אני אקח דברים אחרונים. את המזוודה שלך לשלושה ימים שהיית אמור להישאר בבית חולים הכנת?" שאל. "כן היא מתחת למיטה. יש שם גם מסמכים רפואיים." אמר, אני שמח שלא רציתי בית חולים פרטי. להרגיש כמו כולם. לפתע דפיקה נשמע בדלת, שחכתי שהדלת נעולה, לואי ירד לפתוח, ותוך כמה שניות כבר הייתי על אלונקה.. אני נהייתי מסוחרר לא יודע איך זה קשור. אני זוכר צעקות, ועיניים נעצמות.."