Nothing to lose 1

נקודת מבט קלואי

"אני יודעת ספנסר,גם אני מתגעגעת אלייךךךךך",צעקתי אל הפאלפון כשכולם מסתכלים עליי,"אוףףףף הלוואי שההורים שלי היו נותנים לי לנסוע איתכם לארצות הבריתתת,זה כזה לא פייר שיש לך את האבא הכי מגניב בעולם ואני נתקעתי עם ההורים שלייי…",ספנסר המשיכה להתבכיין תוך כדי שהיא מושכת את המילים,"כבר דיברנו על זה ספנסר,זה לא שאבא שלי מגניב,למעשה זה ההפך המוחלט מזה,הסיבה היחידה שאני תקועה איתו היא בגלל העבודה שלו,אהה ובואי לא נשכח את העובדה שהוא לא סומך עליי בשיט וזאת בעצם הסיבה שהוא לא נתן לי להישאר בבית בבוורלי הילס,ואת האמת זה די באשמתך..","אויש נו תפסיקיייי,אמרתי לך כבר מליון פעמיםם כמה אני מצטערתת ששכנעתי אותך לערוך את המסיבה הזאת,את יודעת שהייתי נותנת הכל בשביל לבטל את מה שקרה,אבל שנינו יודעות שהסיבה האמיתית והיחידה שהוא לא סומך עלייך זאת לא זאת,אלה הסיבה שהוא מפחד שתתחילי לחפש את אמא שלך,מה שדי הבהרת לו שאת הולכת לעשות אחרי שהוא סיפר לך..",אוף,אני שונאת שהיא צודקת,ואני עוד יותר שונאת שהיא מעלה את הנושא הזה!היא יודעת שאני שונאת לדבר על זה ושאני תמיד מתעצבנת כשזה עולה ועכשיו זה ממש לא הזמן או המקום לחטוף עוד התמוטטות עצבים אז החלטתי לנשום עמוק ולנסות להיות הבוגרת לשם שינוי-"אוקיי ספנסר,אני ממש לא מתכוונת לדבר על זה עכשיו ואחד מעובדי הבמה בדיוק קרא לי אז אני ידבר איתך כבר יותר מאוחר..נשיקות","אוףף אוקיי,אני מצטערת שהעלתי את זה אבל הפעם אני לא הולכת לוותר לך,אנחנו נדבר בערב ונחשוף הכל!!",אוףף היא נשמעת החלטית,"אוקיי אוקיי אני חייבת לעוף אז נדבר..","ביי אוהבת אותך",היא אמרה וניתקה,למרות שזה ממש לא נשמע ככה אני ממש מתגעגעת אלייה,אני מתגעגעת לחברה הכי טובה שלי…ואני יודעת שזה לא היה בסדר לשקר לה עכשיו כי אף עובד במה לא באמת קרא לי אבל כל פעם שהנושא הזה עולה האווירה נהיית ממש מתוחה בינינו ואני לא רוצה לאבד אותה על שטות שאני יודעת שאני יפלוט כי,טוב נו,כזאת אני..תמיד מוצאת דרך להרוס הכל,אם זה כל מערכת יחסים שהייתה לי עד עכשיו או אם זאת אפילו מערכת היחסים שלי עם אבא שלי.ספנסר הייתה הבנאדם היחיד שתמיד סבל אותי ואת המצבי רוח שלי,טוב,אני לא כזאת גרועה אבל בכל זאת קצת קשה איתי..אהה ואיך אפשר לשכוח יש את מאט,הידיד היחיד שלי שלא שכבתי איתו והרסתי הכל..טוב איתו זה די שונה,לא שהוא מכוער או משהו,הוא אחד האנשים המושלמים שיצא לי להכיר,ובכל זאת אבא שלי הוא סיימון קוואל,כאילו,לא שאני אומרת שהוא חתיך או משהו כזה,איכ,אני פשוט אומרת שיצא לי לראות המון מפורסמים וטוב,רובם חתיכים..ובחזרה למאט,לא רק שהוא מושלם חיצונית,הוא גם מושלם באופי שלו,בכל זאתתת…אני לא האשמה היחידה בזה ששכבתי עם רוב הידידים שלי,זאת הייתה די אשמם.כולם ראו אותי בתור הבת המפונקת של סיימון קאוול-האיש והאגדה,ואף אחד אף פעם לא חשב להתחבר איתי בזכות מי שאני,שלא תבינו אותי לא נכון,היו לי המון חברות,אני מתכוונת המוןןן,אבל אף אחת לא ניסתה לראות מעבר לכסף ולתהילה שתמיד נגררו אחרי.והיו לי גם המון ידידים אבל כמו שכבר ציינתי מקודם אני לא הסיבה היחידה ששכבתי עם כולם,הסיבה היחידה שהם רצו להתחבר איתי הייתה להיכנס לי למכנסיים,אז עשיתי את מה שהם רצו שאני יעשה ושלכתי אותם לדרכם.כמובן שאף אחד לא חזר,כי זה היה הדבר היחיד שהם רצו.בכל זאת,אני לא זונה או משהו כזה,ואין דבר שאני רוצה יותר ממערכת יחסים מושלמת,דבר שניסיתי וכמו שכבר ציינתי,לא הלך כל כך טוב,כנראה שכל הבולשיט הזה של האביר על הסוס הלבן לא באמת קיים,אז הייתי חייבת להמשיך הלאה ולצאת מהפנטזייה,וטוב…אני מניחה שזאת התוצאה.הייתי שקועה במחשבות עד שעובד במה חתיך קטע את חוט המחשבה שלי,"מה את עושה כאן?את יודעת שאסור להיכנס לפה!הבוס שלי יהרוג אותי אם הוא ידע שמשיהו התפלח לפה..",הוא אמר ונשמע לחוץ,טוב הוא בטוח לא מכיר אותי,פאן פאן פאן…,"את האמת שחיפשתי אותך..",לחשתי והתקרבתי אליו,"ראיתי אותך בהרשמות ולא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך…",נשכתי את השפה שלי והמשכתי להתקרב,הוא נראה המום לגמרי ואז נישקתי אותו,אבא שלי כל כך הולך להתעצבן כשהוא יגלה על זה..נדחפנו דרך כל החפצים שהיו שם וחיפשנו מקום פרטי,המשכנו להתקדם ועלינו על מן דבר שנראה כמו המעליות של אלה שמנקים חלונות,המשכנו להתנשק בלהט ואזה הוא הוריד את החולצה שלו,"אומייגאד את כזאת סקסית",הוא לחש לי,טוב אני חושבת שעשיתי מספיק בשביל לעצבן את אבא,הגיע הזמן לחתוך את זה,באתי לדחוף אותו ואז המעלית התחילה לזוז ובשניות היא החליקה למעטה,שמעתי מישהו שר וזה היה הקול הכי מושלם ששמעתי בחיים שלי ואז המוסיקה הפסיקה והקהל הפסיק להריע,הבנתי שאנחנו מעל לבמה ושכולם רואים אותנו,סובבתי את הראש וראיתי את כולם מסתכלים עלינו,הסתכלתי על פאנל השופטים וראיתי את אל איי ובריטני המומים,דמי מתאפקת לא לצחוק ואבא שלי רותח מעצבים.טוב,לפחות עצבנתי אותו…"מה לעזאזלל?!?",אבא שלי צעק ודמי ניסתה להרגיע אותו,היינו סוג של חברות טובות,היא הבינה מה אני עוברת ותמיד הייתה שם לצדי ותמכה בי כנגד אבא שלי..טוב היא בחורה ממש אמיצה,ממשש!וזאת אחת הסיבות שאני אוהבת ומעריכה אותה."מצטערת על הבאלגן,אנחנו כבר נמשיך את זה במקום אחר..",אמרתי ומשכתי את ידו של..טוב אין לי מושג איך קוראים לו,אני כבר ישאל אותו אחר כך..כנראה שאני בכל זאת יצטרך לשכב איתו,טוב נו זה שווה את זה וחוץ מזה,כבר ציינתי שהוא ממש,כאילו ממש חתיךך?!לא שאני כזאת שטוחה או משהו אבל בכל זאת.אבא שלי נשאר פעור פה והבחור מיהר להשים את החולצה שלו בחזרה ומיהר לכיוון אבא שלי,"אני כל כך מצטער אדוני,זאת הייתה אי הבנה אחת גדולה,לא ידענו שדבר כזה יקרה,אני מבטיח שזה לא יקרה יותר,בבקשה אל תפטר אותיי!!",הוא התחנן,טוב אני מניחה שסקס לוהט עם הבחור הזה לא יהיה לי.."אויש נו באמת,לפחות תגמגם ברור..אל תדאג,לא עשינו שום דבר פסול,לכל העובדים מגיעה הפסקה וכל אחד יכול לבחור איך לבזבז אותה..",אמרתי עם חיוך ממזרי וראיתי מהצד את אבא שלי מחליף צבעים,"אף אחד מאיתנו לא חשב שזה יקרה ואנחנו מצטערים על אי הנעימות..",המשכתי ופניתי לכיוון היציאה מהאולם תוך כדי שאני מושכת את הבחור החתיך אחריי,לא שאני הולכת לשכב איתו או משהו אחרי כל מה שקרה עכשיו אבל אבא שלי היה כל כך עצבני שפשוט הייתי חייבת להמשיך עם זה,בכל זאת,מי אני שימנע את התפרצות הזעם הענקית של סיימון קאוול מהעולם?!הבחור לא הפסיק להתנענע באי נעימות ופתאום הרגשתי יד מושכת אותי בחוזקה,הסתובבתי במהירות וקלטתי את הפנים האדומות של אבא שלי מול הפרצוף שלי,"אם את מנסה לעשות לי דווקא,רק שתדעי שזה עובד..",הוא אמר ולא עזב את היד שלי,"אבל אני לא הולך לעבור לך על זה בשתיקה,אני יודע שזה מה שאח שלי עשה וזאת בדיוק הסיבה שלא השארתי אותך איתו ולקחתי אותך איתי ולא וויתרתי לך הפעם!",הוא המשיך."שנינו יודעים שזאת לא הסיבה היחידה,הסיבה המרכזית היא שאתה יודע שהוא יתן לי לחפש את אמא שלי בזמן שאתה תיהיה כאן ושהוא אפילו יעזור לי!!",סוג של צעקתי לחשתי עליו כי בכל זאת לא רציתי להקים מהומה עכשיו,לא שלא הקמתי עד עכשיו אבל עדיין..הוא הסתכל מאחורי הכתף שלו ואז אמר-"יש לך מזל שאני חייב ללכת עכשיו אבל אנחנו עוד נדבר על זה,בנתיים ברנדון ישמור עלייך וכשאני יסיים פה נלך הביתה ונערוך את השיחה הזאת",הוא אמר והחווה עם ראשו על מישהו שרירי בבגדים שחורים מאחורי,כנראה אחד המאבטחים שלו..הסתובבתי ללכת בעודי ממשיכה להחזיק את ידו של הבחור שנראה די בשוק אני חייבת לציין,ואז אבא שלי אמר,או יותר נכון צעק-"לא לא לא,אתה נשאר כאן!",הבחור עזב את היד שלי בשנייה והתקרב לאבא שלי,נחרתי בבוז והמשכתי אחרי המאבטח,טוב נו אולי אני הולכת להשתעמם למוות עכשיו אבל לפחות עצבנתי את אבא שלי.אל תראו אותי ככה,אני אוהבת את אבא שלי,המון,אבל בזמן האחרון אנחנו כל הזמן רבים.זה התחיל כשהוא סיפר לי על אמא שלי,הוא סיפר לי שהיא בחיים ושהוא כל הזמן הזה חשב שהיא מתה בלידה.הוא אמר שכנראה יש סיבה לזה שגרמו לו לחשוב ככה ושאני צריכה להניח לזה.אבל ברצינות,איך אני יכולה להניח לזה?כל הזמן הזה חלמתי על אמא,שאני תמיד יוכל לספר לה על הבעיות שלי ושהיא תמיד תעזור לי לפתור אותן בלי לשפוט אותי.אבא שלי תמיד נתן לי את התחושה שאני יכולה לספר לו הכל אבל זה לא אותו דבר..אני יודעת שהוא מאשים את עצמו בכל הבעיות שלי עם בנים אבל זאת לא אשמתו,הסיבה האמיתית היא שאף לא הייתה לי אמא לדבר איתה על זה..כמובן שיש לי את ספנסר אבל זה עדיין לא הדבר כי היא עוברת את אותם הבעיות שאני עוברת רק שלה הרבה יותר קל כי לה יש אמא לדבר איתה על זה..לפני שאבא שלי סיפר לי על אמא שלי,כל פעם כשהוא היה נוסע לצלם את הסדרה,אני הייתי נשארת עם בראיין-אח שלו והייתי מבקרת אותו לעיתים קרובות,אבל עדיין הייתי נשארת בבית שלי,בחדר שלי ובמיטה שלי ומדי פעם הייתי מתארחת בבתי מלון עם אבא שלי.אבל אחרי שהוא סיפר לי על אמא שלי החלטתי שאני חייבת למצוא אותה ואבא שלי לא יכל להרשות זאת ולכן השנה הוא הכריח אותי לטוס איתו לצלם את הסדרה כי הוא ידע שזה מה שאני יעשה אם הוא ישאיר אותי.הוא קנה בית ענק ומפואר אך בכל זאת דאג שהוא יראה ביתי כדי שאני יוכל להרגיש בבית בשלושה חודשים הקרובים.אני יודעת שאבא שלי עושה את מה שהוא עושה בשביל לדאוג לי אבל אני פשוט לא מוכנה להשלים עם זה.ובגלל זה,החלטתי לעצבן אותו עד שהוא יוותר ויתן לי לחזור הביתה וכשאני יהיה מוכנה,להתחיל לחפש את אמא שלי.אנחנו רק שבוע בארצות הברית והוא עדיין לא נשבר.היום היה היום הראשון של האודישנים ואחרי שדי הרסתי לו את זה אני די בטוחה שהוא יתפוצץ בקרוב ויוותר לי.זה מה שהוא תמיד עושה.