Sick Little Games פרק 25

אני בנאדם עצלן שלא יכולה לילמוד (יש לי בעיה זה כיאילו אני רואה יותר מדי מספרים במוח ונילחצת אבל עים מורה פרטית אני פותרת לבד נכון והיא לא צריכה להסביר לי אבל במבחן אני ניכשלת :(. ) שירה עדיין היחידה שאמרה לי בהצלחה! תודה שירה❤
והמשכתי כי אני אוהבת אותכן
ודמי דרייקשן תודה שאת מאשימה את עצמך על הניכשלים :)

ועכשיו לסיפור
פרק 25

אני זוכרת הכל מזה.הייתי חלשה מדי אפילו להתנגד וגם, בחוכמה , ידעתי שלנסות לברוח יהיה רק ​​הגרוע ביותר בסופו של דבר. כשאני חושב על זה … הייתי ממש בר מזל אז. לא יצא לו לעשות לי את מה שהוא רצה לעשות.הוא הרים את השמלה שלי כאשר אחד מהחבר 'ה מהאבטחה במועדון יצא החוצה.אני לעולם לא אשכח את מה שהוא אמר לי ממש לפני שהוא ברח.״בפעם הבאה, אני פאקינג אגמור אותך, אייזקס.״
הבחור מהמועדון ניסה לדבר איתי אבל אני לא יכולתי אפילו להקשיב לו.אני פשוט לקחתי את התיק שלי והלכתי משם.השפה שלי דיממה, אני בוכה, ואני קופאת מקור.הלכתי כל כך הרבה זמן בלי לדעת אפילו לאן אני הולכת בעצם. אני אפילו לא יודעת מה קורה בראש שלי.המשכתי לראות התמונות האלה שלו, מכה אותי ומנשק אותי בכוח. בקושי יכולתי לנשום.כל הגוף שלי רעד. הרגליים שלי הרגישו פתאום ממש חלשות ולכן החלטתי פשוט לשבת בצד המדרכה.למרות שזה היה מאוחר, עדיין היו אנשים ברחוב וכולם נותנו לי מבטים מוזרים.אולי זה היה בגלל הדם על כל הפרצוף שלי, אבל אולי גם בגלל שאני בוכה כאילו אין מחר.אני רק ישבתי שם, בוכה ומבקשת שאני רק אוכל פאקינג להיעלם מעל פני האדמה.לקחתי את הטלפון שלי מהארנק שלי ונאנחתי כשראיתי שזה היה בבוקר עכשיו 03:34 ו8 שיחות שלא נענו, כולם היו מלואי.אני רוצה ללכת הביתה, אבל באמת שלא התחשק לי לנסוע ברכבת … במיוחד שאני ניראת ככה. ידעתי שאני לא יכולה להתקשר ללואי. הוא היה מתחרפן ומנסה ללכת אחרי ג'ייג'יי כדי להרוג אותו.הוא היה כל כך דרמטי לגבי כל דבר.זאין ונייל כנראה שיכורים ונהנים עכשיו … האריכנראה מzיין והוא כנראה לא שם zין כל כך אז… המחשבות שלי נדדו לאדם היחיד שידעתי שיעזור לי ויהיה סביר לגבי זה.חייגתי לאט את המספר של ליאם וחיכיתי בעצבנות שהוא יהרים. הוא היה התקווה היחידה שלי.

״היי, סקיי! את מתקשרת קצת באיחור, את לא חושבת?״ ליאם אמר וצחק קצת.הוא נשמע כאילו הוא נהנה. אני מרגישה כל כך רע בלהתקשר אליו.

״הו … אני כל כך מצטערת … אני לא הייתי צריכה להתקשר״ אמרתי, הקול שלי רועד כמו מטורפת.

״היי, את בסדר? "ליאם אמר, נבהל מטון הדיבור שלי. אפילו לא יכולתי לעצור את הדמעות שלי. התחלתי ליבכות שוב.

״ליאם, אתה יכול בבקשה לבוא לאסוף אותי? "אמרתי, מתייפחת בקול רם.בדרך כלל אני אף פעם לא רציתי לבכות מול כולם, במיוחד מול הבנים אבל כרגע, אני לא יכול אפילו להחזיק שום דבר.

״תירגעי, אהבה. כמובן, אני אבוא לאסוף אותך! איפה את?״ הוא נשמע מודאג יותר מאשר אי פעם.הרגשתי רע עם זה. אני שונאת לגרום לאנשים להרגיש רע עם הבעיות שלי.פתאום הבנתי שאני אפילו לא יודעת איפה אני נמצאת. נאנחתי בקול רם מאוד כשאני מסתכלת מסביב, מחפשת את שם רחוב כדי לתת לליאם.

״אני מול מקדונלד'ס ברחוב ויקטוריה.״ אמרתי, והקול שלי עדיין רועד אבל הצלחתי סוף סוף לעצור את הבכי.

״בסדר. יישאר איפה שאתה. אני אהיה שם בקרוב, אני הייתי בלונדון אצל בן הדוד שלי כך שזה לא צריך לקחת הרבה זמן.״ ליאם אמר במהירות וניתק מייד אחרי. נאנחתי כקברתי את הפנים שלי בידיים שלי.באמת אין לי חשק לקחת הרכבת וללכת את כל הדרך הביתה.ברגע שעצמתי את העיניים שלי, התמונות של ג'ייג'יי עליי חזרו.אם האיש הזה לא היה יוצא מהמועדון, ג'ייג'יי כנראה היה עושה בי את מה שרצה.
אולי זו קארמה שולחת לי הודעה … אני לא אדם טוב. אני כלבה ואני פוגעת באנשים. אולי זה מגיע לי…

אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם חושבת על מה שבדיוק קרה אבל ליאם סוף סוף סימס לי שהוא כמעט שם.קמתי לאט, וקיוויתי שלא נראתי מפחיד מדי. הייתי כל כך להוטה לעזוב את הסמטה אז שם, ששכחתי את הדם בכל רחבי הפה והצוואר שלי … אני כנראה נראה כמו אידיוטית מזוין שהייתה לבושה כמו ערפדית זולה למסיבת תחפושות.המכונית של ליאם סוף סוף עצרה רק מולי, אני לא חיכיתי יותר מאז הייתי קפואה.פתחתי את הדלת וקפצתי פנימה מייד. אפילו לא פתחתי את הפה שלי כדי לדבר וליאם עבר צרח באימה.

״מה לעזאזל קרה לך!?״. ליאם אמר, מוזיז את ידו לכיוון החבורות שלי והפנים המחורבנים שלי. אני מייד השפלתי את מבטי לידיים שלי. התביישתי אפילו להסתכל לו בעיניים.

״זה לא משנה … אנחנו פשוט יכולים-״

״אנחנו לא הולכים לשום מקום עד שאתה תגיד לי מה קרה, סקיי.?״ ליאם קימט את מצחו, נועץ בי מבט. הוא רצה לדעת את האמת, כן, אני מבינה את זה אבל … אני לא רוצה שמישהו ידע אם להיות כנים. אני רק רציתי ללכת הביתה, הולכת לישון ולהעמיד פנים כאילו הלילה הנורא הזה מעולם לא קרה.

״רבתי עים איזה ילדה במועדון אוקי… היא כעסה כי התנשקתי עים חבר שלה״ אמרתי, מנסה להישמע הכי משכנעת שלי. ליאם נאנח וליטף בעדינות את היד שלי.

״האם את רוצה ללכת לבית החולים?״ הוא לחש.

״לא, אני בסדר.״ליאם נתן לי מבט ספקני. שנאתי לשקר ככה.שנאתי את זה שאני תמיד מצאתי את עצמי במצבים שבהם הייתי צריכה לשקר כל הזמן. הייתיה כל כך עייפה מזה אני. היה כל כך עייפה מהשקרים.

״האם אתה בטוח? אני יכול לחכות איתך אם את רוצה ללכת,״ ליאם התחיל, אבל קטעתי אותו לפני שהוא יכול היה לומר עוד משהו. לא היה לי שום כוונה לבלות את הלילה מחכה בחדר מיון.

״"אני רק רוצה ללכת הביתה, בבקשה?״ אמרתי, עם עיני פאפי פייס גדולות.אני מנסה הכי טוב שלי לא ליפרוץ בבכי ממש כאן לפניו.הוא הנהן בראשו ואנחנו סוף סוף נסענו.