Story of my life 1-9

ABIGAIL SCHMIDT 10/11/2013 739 צפיות תגובה אחת

Story of my life
סיפור חיי.
בגלל דקירה קטנה, אבי יושב בפנים.
בגלל טעות מרה, נהרסו חיים שלמים.
היינו פעם משפחה, חמה ואוהבת. אך זה נעלם.
המשפחה התפרקה.
אבא שלי, רצח בן אדם.
אימא שלי, מסוממת.
אחי, עזב אותי, העדיף לנסוע לארה"ב ולהשאיר אותי בכל הבלגן הזה. כבר שלושה ימים שאמא שלי לא בבית, ואני מטפלת באחיי התאומים.
קוראים לי רות, ואני בת 18.
אני ממש חוצפנית, וגם לא אחת שמתביישת, יש לי BFF וקוראים לה אביגיל. אביגיל היא אחת שלא מסתירה את מה שהיא מרגישה, היא חושבת שהיא בן אדם ציני ופסימי מאד. היא סוג של אימו. היא ניסתה להתאבד, פעמים רבות. יום אחד זה עוד שנייה קרה, הייתי יכולה לאבד את חברתי הטובה ביותר. לא אשכח את היום הזה, בכיתי את חיי. המשפחה שלי ושל אביגיל, נהרסו לגמרי. אביה נפטר, יחד עם אימה בתאונת דרכים. ואחיה עזב גם אותה. הוא נסע יחד עם אחי לארה"ב והיא נשארה בבית לבד במשך חצי שנה. היא והקירות, אכלה לבד, ישנה לבדה בבית גדול, לא היה מישהו שחיבק אותה, שחיזק אותה. לבית ספר היא לא הייתה מגיעה, היא הייתה רק עובדת. כדי לחיות. ולאחר חצי שנה גם משפחתי נהרסה. אנחנו גרות עכשיו ביחד. בקושי ויש לנו כסף, ושתינו עובדות כמו חמורות. כדי לשרוד, כדי לאכול, לשתות, לטפל באחי הקטנים. יום אחד היא באה אלי, ויום אחד אני באה אליה. בחיים לא האמנתי שיכול לקרות כזה דבר, ועוד לי?! שהמשפחה שלנו הייתה הכי מחוברת שבעולם. אבי נכלא בכלא למאסר עולם הוא לא יחזור לעולם. ואימי? מה יקרה איתה. אני לא יודעת.

פרק 1
מנקודת המבט של רות:
לילה. חושך. וקור אימים. אני שומעת את אביגיל בוכה. וליבי נחרט. אני באה אליה ומחבקת אותה, אני יודעת למה היא בוכה. היא רוצה את הוריה, כל יום זה אותו הדבר, בלילה היא בוכה על מות הוריה, ואח"כ מקללת את אחיה שעזב אותה לבד. בנוסף לקול הבכיות שלה אני שומעת את אחי הקטן- ניית'ן בוכה, הוא ממש קשור לאביגיל. היא תמיד טיפלה בו, ואני תמיד טיפלתי ב- מקס, התאום של ניית'ן. אביגיל קמה ממיטתה ולוקחת את ניית'ן לחיכה ומנסה להרגיע אותו. היא נשכבה על המיטה וניית'ן בידה, ושניהם נרדמים.
"למה אבא למה?!" אני שואת את אבי, "למה רצחת אותו, מה זה עזר לך?!" אני צועקת עליו ומנערת אותו.
"רות, רות" אני שומעת קול מעומעם. פקחתי את עניי, אני רואה את אביגיל
"מה קרה?, למה צעקת?, שוב חלומות על אבא שלך?"
"כ..כן" אמרתי בגמגום. "סליחה שהערתי אותך" אמרתי בהתנצלות
"זה בסדר." אמרה בקול חם "טוב, אני עייפה. לילה טוב." לחשה אביגיל
"לילה טוב" עניתי. ריחמתי על אביגיל, חייה נהרסו בגיל כ"כ צעיר וגם חיי. אבל לי עוד יש משפחה שחיה ונושמת, ואצלה אין. חוץ מאחיה.

בוקר. ציוץ ציפורים. שמש קופחת וקצת אפרוריות בשמי הארץ.
"בוקר.." אמרתי בעודי ניגשת לאביגיל להעיר אותה
"בוקר טוב" ענתה
התארגנתי לעבודה, עוד יום של מלצרות ברשת האוכל המהיר 'ננדוס'. אביגיל הולכת לעבוד במשרד ראש העיר, היא מנקה את המשרד, באה לבקר אותי במסעדה והולכת שוב לנקות במשרדים של עורי הדין.
"אני רוצה, אם בא לך שנעבור לגור יחד, שותפות?!" אמרה אביגיל וקטעה את מחשבותיי
"כאילו להשכיר את אחד הבתים? ולגור השני?" שאלתי
"כן!, רוצה לעבור אלי, זה בית גדול יותר וניתן לאחסן הרבה דברים" הציעה אביגיל
"כן" אמרתי בשמחה.
"יאללה צאי לעבודה, מחכים לך" צעקה אביגיל.
יצאתי מהבית, נשמע צלצול מטלפוני
"הלו?" שאלתי
"רות אני לא יכולה לקחת את מקס וניית'ן לגן, אין לי זמן היום."
"אני באה.." אמרתי
הפלאפון נשמט מידי. ראיתי את הגופה של…
פרק 2
"אמא?!" צעקתי
"הלו?, הלו? רות את שם?!"שמעתי את אביגיל מבעד לפלאפון.
"כ..כן, א-א-אני ידבר איתך" אמרתי וניתקתי את הפלאפון.
התחלתי לבכות, מלטפת את גופה של אמי, ראיתי חבורת נערים שמתקרבת, מחיתי את דימעותי, אחד מהחבורה נעץ בי מבטים, הוא היה חתיך, שיער בלונדיני, עיניים כחולות, הסתכלתי עליו, הא! זה הוא מהננדוס, נזכרתי. אביגיל הגיעה.
"זאת..אמא ש-ש-שלך?!" נבהלה אביגיל.
"כן, היא מתה."
"תתקשרי לזק"א"
"אני כבר מתקשרת."
"האהא, או-קי. תודה." אמרתי, "הם עוד רבע שעה מגיעים." הוספתי
החבורה של הבנים ניגשו אלינו.
ו…
פרק 3
החבורה של הבנים ניגשו אלינו.
ו…
"אמ… צריכות עזרה?," הם שאלו, "אתן נראות מודאגות, היא קרובה אליכן?" שאל אחד עם שיער מתולתל,
"כ…כן, היא אמא שלה" ענתה אביגיל
אחת יצאה "מהמחבוא" שלה מאחורי הנער מהחבורה, הוא היה עם בלורית ופס בלונדיני, עיינים כמו של אביגיל, חומות זוהרות.
"אני משתתפת בצערכן," היא אמרה רוכנת לעברנו, "אני לירון" חייכה חיוך, והביטה ברצפה.
"אני רות, וזאת ליגי.. אהה אביגיל." עניתי וחייכתי חיוך מאולץ
"אני נייל," אמר הבחור הבלונדיני ודחף את לירון.
"ואני ליאם" אמר אחד עם שיער כמו של ג'סטין ביבר (זה היה רק כשהם הגיעו לאקס פקטור) ודחף את נייל ונעץ מבט באביגיל.
"ואני זאין!" אמר אותו הנער שלירון התחבאה מאחוריו.
"ואני לואי" חייך,
"וזה האזה" אמר ליאם,
"יש לי פה!" נעץ הנער המתולתל בליאם מבט מאיים.
"וקוראים לי הארי!"
פרק 4
אחרי שהבנים הציגו את עצמם הם שוב שאלו אם יוכלו לעזור איכשהו….
"אני לא יודעת במה תוכלו לעזור" אמרתי
"עוד מאט זק"א מגיעים" נזכרתי.
"ואיפה אבא שלך?" שאל זאין
"בכלא" אמרתי והתחלתי לבכות
"ואיך עכשיו אתן חיות" שאל נייל
עדין לא הכרתי אותם טוב, אבל הרגשתי שהם בנים חמודים, ואפשר לבטוח בהם
סיפרנו שאנחנו חושבות לגור ביחד, כי גם אביגיל גרה לבד, הוריה מתו, אז אני יגור איתה……הם שוב אמרו שאם נצטרך עזרה הם תמיד מוכנים לעזור והביאו לנו את המספרים שלהם….ראיתי את זק"א באים…
"רק אחת מגיעה איתנו" קבע אחד מזק"א
"אני!," קפצתי "אני הבת שלה." הזדקפתי.
"ביי," אמרה אביגיל והלכה לכיון תחנת האוטובוס
"להתראות.." אמרתי, עליתי לרכב, נשמע צילצול.
"הלו?," שאלתי, את האיש מבעד לפאלפון,
"למה את לא בעבודה? למה אני משלם לך?, כדאי שתבריזי?" שאל הבוס שלי עצבני,
"אמא שלי מתה" אמרתי בעצב
"לא מעניין, תבואי עכשיו!" צעק עלי
"אין לך טיפת רגש?" שאלתי בלחש.
"א..אני באה" אמרתי בייאוש, "אני חייבת ללכת, הבוס שלי כועס" אמרתי וביקשתי לצאת מהרכב, ירדתי
ו…
פרק 5
הלכתי לכיוון הכביש הראשי, ניסיתי לתפוס מונית. בדקתי אם יש עלי כסף
"אוף!, אין לי גרוש, אני צריכה עכשיו ללכת ברגל"
"הגעתי ליעד.." אמרתי כשהגעתי לננדוס, ראיתי את נייל והחברים שלו הם צחקו עליו, לא התייחסתי והלכתי למשרד המנהל…
"איפה היית?, אל תעני לי!, אל תעני לי!" הוא צעק
"א-ב-ל ל-מ-ה א-ת-ה צ-ו-ע-ק?" אמרתי בשקט ובאיטיות
"תלבשי את זה," הוא זרק עלי את הכובע, "ולכי לעבוד" יצאתי מהחדר ושמעתי אותו צועק: "אני לא משלם לך כדי שתשבי רגל על רגל!"
נייל והבנים הסתכלו עליי, וגם לירון.
נייל ניגש אלי ,
"למה את פה?, לא היית צריכה ללכת עם זק"א?" הוא שאל
"המנהל שלי התקשר אלי, והוא רצה שאני אבוא," עניתי
"אמרת לו שאת ש..אמא שלך…..?" שאל
"כן." עניתי
"מהההההההההההההההההההההה?" צעק ג'וש שכנראה שמע את השיחה שלנו
"א-ב-ל ל-מ-ה א-ת-ה צ-ו-ע-ק?" צעקתי עליו באיטיות
"הוא אמר לך לבוא?, וגם את לא סיפרת לי?, אני בשוק. כבר מגיע!!" הוא אמר והלך לחדר המנהל.
הוא יצא, והדלת נטרקה בפניו.
ו…
פרק 6:
"אני מפוטר…" אמר ג'וש, "ואל תחזור לפה בחיים!" פתאום נשמעה צעקה מחדר המנהל.
"אבל..אבל" התייאשתי. הלכתי לשירותים, פתחתי את דלת השירותים וקפץ משם רוי,
עם רטייה על העין , וכפפה עם קרס על היד… "הבהלת אותי!" כעסתי עליו, "עוד הפעם המתנת שמישהו יבוא ותוכל להפחיד אותו?!" הסתכלתי עליו בכעס,
"כ..כן" רעד. הוא תמיד רועד ממני, מה הקטע שלו?. חשבתי.
מנקודת המבט של אביגיל:
נכנסתי לננדוס, רות אמרה לי שהיא שם. ראיתי את חבורת הבנים שפגשנו בבוקר התנהלה שם שיחה. :
"אז.. אתה בא היום איתנו?" שאל זאין את לואי
"לאן?" הוא שאל
"לסרט! " אמר ליאם וציחקק
"הא.. סליחה חלמתי על גזרים…" הוא אמר
וכולם הסתכלו עליו בפרצוף של:
'מה שתגיד…' ואני צחקתי.
פרק 7
"היי רות.." אמרתי
"היוש." אמרה בשמחה.
"למה את שמחה?" שאלתי, הרי אמא שלה מתה. היום. רגע. מה היא עושה בננדוס? ואיפה ג'וש. רגע מה? חשבתי.
"אני החלטתי שאני לא רוצה ולא צריכה להיות עצובה. אנשים מתים כל יום אנשים הם כמו חול. ואנחנו היום הולכות לסרט.!"
"טוב."אמרתי
~לילה~
הלכנו לסרט, לקולנוע.
"היי…" אמרתי לקופאית.
"שלום." ענתה
"אנחנו רוצות כרטיס לסרט משחקי הרעב" אמרה רות
"אין בעיה." אמרה.
"שיט!" לא הבאתי את הארנק. אמרתי בכעס וייאוש
"יש עלי רק 10 שקל. חשבתי שאת תביאי את הארנק." התלוננה רות.
"טוב תודה." אמרתי והלכנו לכיוון היציאה. סידרתי את התיק שלי, וראשה של רות מושפל למטה. הרגשתי משהו קשה שהתנגשתי בו. הרמתי את הראש.
"אהלן.." אמר אחד מהבנים שפגשנו בבוקר.
"היי.." אמרתי
"תזכיר לי..? ליאם?!" שאלתי.
"כן" ענה בחיוב
"איזה סרט ראיתן?" שאל זאין
"לא ראינו." ענתה רות.
"למה?" אין עלינו מספיק כסף. הסתומה שחכה את הארנק. אמרה רות
"לא אשמתי, מי מסתובב ברחוב עם 10 שקל?" שאלתי בעצבנות
"אני מסתובב עם מסטיק" אמר ליאם
"ואני עם גזר" אמר לואי
מה הקטע עם הגזר?, שאלתי את עצמי למה בכול מקום שלואי נמצא יש גזר או שחייב לדבר על גזר? חשבתי אויי בא לי עכשיו גזר. אמרתי ונזכרתי שיש לי בתיק גזר. הוצאתי את השקית
"את צעירה מידי בשביל זה" אמר לואי.
"מה?" שאלתי
"אל תאכלי את זה!!!" צעק הארי
"למה?" שאלתי
"את צעירה מידי בשביל זה" אמרו כולם ביובש
ואני ורות עשינו פרצוף של : מה שתגידו.
פרק 8
"אז.. אתן באות? אנחנו משלמים." אמר נייל
"לא!" אמרתי
"כן!" אמר ליאם
"לא"
"כן!"
"לא"
"כן!"
"לא"
"כן!"
"לא"
"כן!"
ככה 'התנהלה' השיחה הראשונה שלנו
"התייאשת?" שאל ליאם
"לא" אמרתי בציניות "טוב נו!, בסדר!"
"יופיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!" אמר ליאם
~אחרי הסרט~
"נלווה אתכן." אמר זאין כשיצאנו מהקולנוע.
"או-קי" אמרה רות וחייכה
~מתחת לבית~
"תעלו!" אמרתי
"לא.. עזבי, נלך לישון" אמר הארי
"לואי אתה שקט היום" העיר זאין
"אני שומר את הדיבורים לאח"כ" אמר
"טוב…" ענה זאין
עלינו לבית , שילמתי לבייביסיטר ששמרה עם מקס וניית'ן הקטנים.
צחקנו, מתתי מצחוק
"פעם אחת אישה אחת נתנה לי את המס' פלאפון שלה" אמר נייל
"היא הייתה בת 72" אמר לואי בציניות
וכולנו נקרענו מצחוק.
"חלמתי פעם שבובספוג מרביץ לי.אבל כשהתעוררתי זה היה נייל שרצה שאני יכין לו ארוחת בוקר." אמר לואי
"חחחח אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול" אמר זאין
"זה היה באמת אתמול" אמר לואי -_-
נשפכתי
"נייל מה תעשה עם חברה שלך?" שאל הארי
"אני אקח את החברה שלי לדייט רומנטי ואשיר לה." ענה נייל
"ומה תעשה אח"כ?" שאל הארי
"אתה צעיר מדי כדי לדעת." ענה נייל וקרץ לרות
"אני רעבה" אמרתי והלכתי למטבח, וליאם אחרי
"למה באת?" שאלתי
"אני בשלן מלידה" אמר והרים גבות
"טוב" עניתי בחיוך
"קח את זה" אמרתי לו והגשתי לו כפית
"העאעאעאעאעעאעא" צעק וזרק את הכפית
"מה יש לך"
"יש לי פוביה לכפות"
"או-קי…" אמרתי
סיימנו להכין ושבנו מסביב לשולחן
"ביום שנייל יחלוק את האוכל שלו עם ילדה אנחנו נדע שהיא האחת" העיר לואי
"לא מצחיק!" קבע נייל
"אותי זה כן!" ענה
~השעה 3:57~
ו…
פרק 8
פרק 9
~השעה 3:57~
"נהיה מאוחר." אמרתי ופיהקתי
"מאוד," העיר נייל
"מה יש לכם? יאללה בחיים לא נשארתם ערים בלילה?" אמר לואי
"אני יגיד לכם עוד דברים מצחיקים עלינו ואתם לא תשנו. טוב?" אמר לואי
"טוב…." אמרתי ודפקתי עוד פיהוק
"כששאלו את זאין איך הוא נראה בעירום הוא ענה "HOT AND SPICY" (לוהט) "
צחקנו
"גם אם נייל לא מכיר אותך
הוא יבקש ממך את האוכל שלך אם זה יראה לו טעים (:"
"זאין, מי ולמה עשית את הפס הבלונדיני הזה?" שאלה רות
"אמא של פרי עשתה את הפס הבלונדיני בשיער של זאין" אמר הארי
שמענו נחירות. הסתכלנו סביבה
וליאם נרדם, כמו חצי מת.
"לואי אתה יודע שאתה כ"כ ילדותי?" הערתי
"פעם אחת מראיין שאל את לואי "יש לך פחדים כלשהם?"
ולואי ענה "להתבגר…" " אמר הארי
"להמשיך בעוד?" שאל לואי
"כן." ענינו
"ליאם ביישן והוא נהיה לחוץ ליד בנות" אמר זאין
"האאאאאאא , בגלל זה הוא הזיע לידי, אבל מלא." אמרתי
"אוללה, מישו פה מבין באהבה" אמר הארי
"אוללה , מישו פה מבין שהוא עומד לקבל סטירה!" איימתי
"אני רוצה שיהיו לי ילדים יום אחד." אמר נייל
"זה אף פעם לא יקרה. אתה בחיים לא תוכל להיכנס להריון." העיר זאין
"נווווווווווווו תתנו לי להמשיך!"צעק לואי
"טוב,טוב תרגיע"
"פעם אחת מראיין שאל את הארי "מה התגובה שלך כאשר מעריצה מבקשת שתחתום לה על הציצי?"
לגמתי מים מהכוס
"על איזה מהם?" שאל הארי
צחקתי וכל המים עפו.
"איזו מזרקה, אביגיל.. פששששששש" אמר נייל
"אל תעשה ככה, אח"כ יבוא לי לעשות פיפי!" התבכיין הארי
"פששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש, פש,פש,פש,פש,פש,פש,פש,פש, פשששששששששששששששש" הציק נייל
"די!" צעק בקול בכייני"טוב, טוב!" הניח נייל לנפשו
מנקודת המבט של נייל:
אביגיל נרדמה, וגם רות.
"שמתי לב שאתה דלוק עליה" אמר לי זאין
"עלית עלי… " אמרתי בקול עייף.
"תגיד לה." אמר זאין
"איך?" שאלתי
"המילים הנכונות יפתחו בפניך גם דלת מפלדה" אמר זאין
"התחלת להיות פילוסוף?!" שאלתי
"כן" ענה בחיוב.
"טובבבב" עניתי


תגובות (1)

תמשיכייייייייייי

10/11/2013 10:44
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך