Summer love- פרק 3

מצטערת שלא המשכתי את הסיפור הרבה זמן…

״ואו״ יצא מפה של שרלוט כאשר נכנסנו לבקתת העץ שבו נישן למשך חצי שנה.
אולי זה נשמע מיושן וקטן, אך זה היה ההפך הגמור לגמרי! הבקתה הייתה ענקית, היה מטבח ארבע חדרי שינה סלון קטן ושתי מקלחות
״המקום הזה מושלם״ היילי אמרה בהתלהבות כאשר היא רצה עם התיקים שלה לחדר השניה הראשון והחריזה שהוא שלה, שרלוט רצה אחריה ולי נשאר החדר האחרון בחדר.
הלכתי כאשר אני מצחקקת על התגובות של הבנות, פתחתי את הדלת לאט והייתי מופתעת עוד יותר
היה שם מיטה זוגית עם חמש כריות ושתי שמיכות, מראה גדולה וארון גדול, שולחן מעץ בצד וכיסא לבן איתו, על השולחן הונח בונבוניירה ומכתב מהמנהלים על ההצטרפות למחנה.
״אני רוצה לגור כאן״ שמעתי את היילי צועקת, לאט דקה שתי הבנות הגיעו לחדרי
ונשכבו על המיטה
״דמיינתי את הבקתה שלנו אחרת״ אמרתי בפרצוף מופתע, טועמת מהשוקולד הטעים ונותנת לשרלוט והיילי.
״מה אתם חושבות על חמשת הבנים ההם??״ שאלתי לאחר מספר דקות בהתעניינות
״למה? נדלקת על המתולתל?״ היילי אמרה ודחפה אותי קלות
״לא״ אמרתי במהירות, מסתירה את העובדה שאני מסמיקה
״הוא לגמרי נדלק עלייך, היית צריכה לראות איך הוא הסתכל עלייך״ היילי אמרה וחייכה חיוך גדול, אני התאפקתי לא להתחרפן והרשתי לי לחייך חיוך קטן.
״ממש לא..״ מילמלתי, למה שיידלק עלי?
״בכל מקרה, מי הם? מפורסמים?״ שרלוט אמרה מקשיבה לשיחה המעניינת שלנו על הבחור המתולתל
״אולי, לא יודעת״ עניתי לה חושבת על איפה הם השתתפו, זמרים או שחקנים, או בכלל שחקני כדורגל.
״בוא נלך לנהר, בבקשה״ שרלוט התחננה, היילי הסכימה אך לי לא היה כוח ללכת, לרוע מזלי שתיהם חזקות יותק מימני
״תנו לי לחזור״ אמרתי לאחר שהוציאו אותי מהבקתה ונעלו את הדלת
״בחיים לא!!״ היילי אמרה צוחקת ונשכבת על הספה הקטנה שעל המרפסת ששייכת לחדר שלנו
״היילי!״ צעקתי ועליתי עליה, מנסה לקחת את המפתחות
״בנות״ שמעתי את שרלוט אומרת אך התעלמתי והמשכתי להילחם בהיילי
״בנות, מסתכלים״ היא אמרה שוב וישר גרמה לנו להפסיק את המריבה
הזזתי את ראשי בקצב איטי וראיתי שעומדים ומסתכלים עלינו כאשר הם צוחקים, חמשת הבנים גם הסתכלו
״אני לא מאמינה״ אמרתי הולכת מהבקתה מהר מרוב מבוכה, שמעתי את הצעדים המהירים של היילי ושרלוט מאחוריי
״זה לא כזה נורא״ היילי אמרה, לא מחשבת לזה הרבה יחס
״זה כל כל מפדח, על היום הראשון, זה פשוט כישרון״ אמרתי ממשיכה ללכת מהר לכיוון הנהר
הורדנו נעליים והכנסנו את הרגליים למים, נרגעות מ״השקט״ שבמחנה הזה.
לאחר כמה דקות של דיבורים, צילצול מחריש אוזניות נשמע ברחבי המחנה המסמן שהארוחת צהריים מוכנה וכולם להגיע לחדר האוכל
״קדימה בואו, אני רוצה לטעום את האוכל שלהם״ היילי אמרה בהתלהבות ומשכה אותי ואת שרלוט בשביל שנקום ונלך.
לאחר עוד דקה קמתי והלכנו לחדר האוכל המפוצץ
״יופי, יש תור עצום״ מילמלתי בעיצבון
עמדנו כמעט חצי שעה בתור, ולבסוף הגיע תורנו, אני עמדתי אחרונה מאחוריהם.
שמתי על המגש סלט ירקות וקצת פסטה עם הרבה רוטב, הלכתי לשולחן שבו היילי ושרלוט כבר התמקמו.
עברתי בין כל השולחנות, רואה את הנערים והנערות מדברים והולכים, לשניה הזזתי את ראשי מהריצפה ובמהירות מצאתי את עצמי יושבת בכאב על הרצפה כאשר כולי מלאה באוכל
הרמתי את ראשי במבוכה וראיתי שהמתולתל שם לי רגל ובגלל זה נפלתי.
כולם שם הסתכלו וצחקו עלי, הרגשתי כל כך מושפלת והתפללתי שהאדמה תבלע אותי, דמעות עלו לעייני והסתכלתי על המתולתל עם החיוך המרושע שנותן לבנות להימרח עליו.
״הארי״ אחד מהם צעק על המתולתל ובא אלי מהר
״אני מצטער, הוא אדיוט״ אמר והביא לי יד בשביל לעזור לי לקום, אך קמתי בלי עזרתו
״אני ליאם דרך אגב״ הוא אמר בחיוך
״ניקול..״ מילמלתי וראיתי שהילדים ממשיכים לצחוק עלי, יצאתי מהחדר אוכל בסערה ונכנסתי לחדר, למזלי המפתח היה אצלי, לאחר כמה שניות הדלת נפתחה ונסגרה
״ניקול?״ שמעתי את קולה של שרלוט כאשר ראתה אותי בקצה החדר בוכה
״תעזבי אותם, הם סתם מפגרים״ היילי אמרה והתיישבה מולי, שרלוט מיד אחריה.

עברו כמה שעות, מאז מה שקרה בחדר האוכל אני והבנות רק שכבנו על הספה וראינו טלוויזיה
שמעתי דפיקה בדלת
״מי זה?״ היילי צעקה
״קייטי״ קול רך צעק מחוץ לחדר
״מי זאת?״ לחשתי לבנות, הם הזיזו את ראשם לשלילה ושרלוט פתחה את הדלת
״היי, ברברה אמרה לי לקרוא לכם״ היא אמרה מחייכת אלינו
״אין בעיה, כבר נבוא״ שרלוט אמרה והשאירה את הדלת פתוחה
״דרך אגב, אני מצטערת על מה שקרה מקודם עם הארי, הוא אדיוט״ היא אמרה, עכשיו אני בטוחה שקוראים לו הארי, כנראה היא מכירה אותם
״זה לא אשמתך..״ מילמלתי וחייכתי אליה חיוך מזויף, היא חייכה חזרה ויצאה
״היא חמודה״ שרלוט אמרה, שמה נעליים ואחריה היילי, אך אני נשארתי על הספה
״אני לא הולכת לשום מקום״ אמרתי בהחלטיות, הבנות צחקו
״את לא הולכת להישאר כאן בפעם הראשונה של ההתכנסות או מה שזה לא יהיה״ היילי אמרה והושיטה לי את ידה, אך לא לקחתי אותה
״בנות, תנו לי להירגע״ התחננתי בפניהם, לאחר כמה דקות הם וויתרו ויצאו מהבקתה, אני נעלתי אחריהם וחזרתי לשכב על הספה מכוסה בשמיכה דקה