TDKAU פרק 15

אוקיי, אז לפניי שתתחילו לקרוא את הפרק, רציתי לשתף אתכן במשהו די עצוב. יכול להיות שזה יעשה לכן 'הארט אטאק' כמו שזה עשה לדמי. כן, השיר שלה נכתב על הדבר הזה שאני הולכת להראות לכן.
אתן תחטפו אולי שוק, תהיו בקריזה, אבל אני מצטערת. אני לא שולטת בזה .. :(
אז אני ניסיתי שעות לעשות משהו, וזה מה שיצא .. :
\/ \/
( ^ ^ )
( ) _ ( )
| || |
|| ||
<0 0>
זה דומה לארנב ? O_Oארנב עם נעליים אבל !
אני יודעת, מלחיץ. זה מה שקורה לי בשעות הלילה.
אוקיי תמשיכו עכשיו :'( :,(

פרק 15
"בוקר טוב.." הארי העיר אותי בלילה, והלך לכיוון הארון שלו. הוא הוציא משם חולצת טריקו, ולבש אותה עליו.
"בוקר טוב.." אמרתי לו, ושפשפתי את עיניי. "מה השעה?"
"שתתעוררי.." הארי התלוצץ, אך היה לו מבט רציני בעיניים.
"טוב, אני אבדוק לבד.." אמרתי לו, ובדקתי בממיר מה השעה. השעה הייתה תשע ועשרה.
"הצלחת להירדם אתמול?" שאלתי אותו, מנסה לפתח שיחה. לפי הפרצוף שלו, אני חושבת שהוא קם על רגל שמאל.
"לא." הוא ענה לי בקרירות, ואפילו לא שאל מה איתי. קמתי מהמיטה, והלכתי לכיוון הארון. הוא הסתכל עליי בוחרת את הבגדים, ולאחר מכן נכנסתי ישר לחדר המקלחת. צחצחתי את שיניי, ונכנסתי להתקלח.

" Maybe it's the way she walked, straight into my heart and stole it
Through the doors and past the guards, just like she already own it
I said can you give it back to me, she said never in your wildest dreams

And we danced all night to the best song ever
We knew every line now I can't remember
How it goes but I know that I won't forget her
Cause we danced all night to the best song ever

I think it went oh, oh, oh
I think it went yeah, yeah, yeah
I think it goes…

Said her name was Georgia rose
and her daddy was a dentist
Said I had a dirty mouth
but she kissed me like she meant it
I said can I take you home with me
she said never in your wildest dreams

And we danced all night to the best song ever
We knew every line now I can't remember
How it goes but I know that I won't forget her
Cause we danced all night to the best song ever

I think it went oh, oh, oh
I think it went yeah, yeah, yeah
I think it goes…

You know, I know, you know I'll remember you,
And I know, you know, I know you'll remember me,
And you know, I know, you know I'll remember you,
And I know, you know, I hope you'll remember how we danced,
how we danced

And we danced all night to the best song ever
We knew every line now I can't remember
How it goes but I know that I won't forget her
Cause we danced all night to the best song ever

We danced all night to the best song ever
We knew every line now I can't remember
How it goes but I know that I won't forget her
Cause we danced all night to the best song ever

I think it went oh, oh, oh
I think it went yeah, yeah, yeah
I think it goes….

Best song ever, it was the best song ever,
It was the best song ever, it was the best song ever"
התלבשתי במהירות, ויצאתי. לא ציפיתי לראות מולי את הארי, יושב על המיטה ומבטו פנה לכיווני.
"אנחנו צריכים לדבר."
"אז דבר." עניתי לו, נשענתי על הקיר ושילבתי את ידיי. הוא קם מהמיטה, והתקדם אליי.
"אני מצטער שאני קצת עצבני, פשוט עבר עליי לילה לא משהו.."
"גם עליי עבר לילה לא טוב. אבל אני קמתי בבוקר עם חיוך." אמרתי לו, די באדישות.
"בגלל זה אני אומר סליחה." הוא אמר לי, וניסה לחייך. "סולחת?"
"ברור.." אמרתי לו, מזייפת חיוך. הוא פתח את ידיו לחיבוק, וחיבקתי אותו.
"את רוצה פנקייק ?" הארי שאל אותי, והנהנתי.
"זוכר שפעם כתבנו עם הסירופ שוקולד על הפנקייקים, 'אנה והארי החברים הכי טובים'?!" שאלתי אותו, מצחקקת מלהיזכר בזה. הוא צחק איתי.
"ועדיין אפשר לכתוב את זה." הוא אמר לי, וירד ללמטה. אני ירדתי אחריו. "תחפשי את הסירופ, בזמן שאני אכין."
מצאתי את הסירופ במהירות, כי אתמול כשהכנתי לעצמי ספגטי, כבר ראיתי אותו במקרר. התיישבתי על השיש, ליד החלק שהארי הכין, והסתכלתי עליו מכין.
"אתה ממש טבח.." החמאתי לו, והוא צחקק. "אתה יודע שאני גם יכולה להכין אוכל מידי פעם? חבל שאתה תמיד מכין.."
"לפי איך שאני מכיר אותך, אני יכול להגיד לך שאת תשרפי את המטבח.." הארי אמר, מתלוצץ. "וחוץ מזה, אני אוהב לבשל.."
"צודק . עדיף שאני לא אתקרב למטבח.." אמרתי, וירדתי מהשיש.
"זה בסדר, תשבי אם בא לך." הארי אמר לי, והלך לכיווני. היינו ממש קרובים, והשפלתי מבטי. הפעם יותר חזק כדי שלא ינסה שוב.. אני לא אוכל לנסות לשכוח ממנו אם הוא ימשיך עם זה.
הארי התרחק טיפה, וחזרתי בחזרה לשבת על השיש. המשכתי לראות אותו מכין, עד שהוא סיים ושם את כל הפנקייקים על השולחן. אני הבאתי את הסירופ, והתחלתי לרשום על הפנקייק הגדול והעבה שלי 'אנה והארי החברים הכי טובים'.
הגשתי את הסירופ להארי, והלכתי לכיוון הסלון. הדלקתי את הטלוויזיה, ואכלתי את הפנקייק. הארי בא, התיישב לידי וסגר את הטלוויזיה.
"למה סגרת? זו הייתה הסדרה מאתמול.." אמרתי להארי, בפה מלא. לעסתי, ובלעתי.
"בואי נדבר במקום.." הארי אמר לי. "מתי המחנה אימונים של X פקטור?"
בעוד שבועיים, ביום ראשון. יומיים אחריי שאני חוזרת מכאן.." אמרתי לו, אוכלת ומוצאת תנוחה נוחה לשבת עליה, תוך כדי שאני מסתכלת על הארי.
"ואז אנחנו לא נתראה יותר מחודשיים, נכון?" הארי שאל, והוא היה נראה די עצוב.
"אבל רק אם אני לא עוברת לשלב הבא.." אמרתי לו, גם די עצובה. הארי כל כך היה נרגש שהלכתי לשם כמו שהוא הלך!
אני יודעת שאם אני לא אעבור, הוא יהיה ממש מאוכזב.. הוא ממש רצה שאני אגשים את החלום שלי.
אבל אם אני כן אעבור… אנחנו לא נפגש עד שאני לא נפסלת. אני אעבור בהתחלה לבתי השופטים, ואני מקווה שאני אהיה בבית של דמי, ואני אהיה בבית מלון. ואז, אם אני אעבור ואם אני לא, תהיה לי חופשה לכמה זמן..
אבל זה אומר שאם אני עוברת את מחנה האימונים, אני לא אראה את הארי בערך 4 חודשים. שזה הרבה ..
"עכשיו אני כאן, ואני אמשיך להיות כאן 14 ימים. ואני חושבת שהבטחת לי את השבועיים הכי כייפים.." אמרתי לו, מחייכת.
"אל תדאגי, זה בדיוק מה שיהיה לך." הארי אמר לי, מחייך.
"אז לאן תיקח אותי? שופינג נכון? נקנה נעליים ושמלות!" אמרתי לו, מנסה להיראות מתרגשת.
"אנה, אני מכיר אותך. את שונאת שמלות, ואת לא אוהבת שופינג.." הארי אמר, ונאנחתי.
"אתה מכיר אותי יותר מידי.." אמרתי לו.
"ואם גם מכירה אותי יותר מידי .." הארי אמר לי.
סיימתי את הפנקייק, וכך גם הארי. הכנסנו את הצלחות לפח [צלחות חד פעמיות. פשוט אין לי כוח שהם יעשו כלים כל פעם..]
"אז מה עושים?" שאלתי את הארי.
"רוצה סרט בקולנוע?" הארי שאל אותי, והנהנתי.
"בתנאי שאחר כך אתה קונה לי גלידה .." אמרתי לו, ומיששתי את הבטן שלי. אני מתה על גלידות..
"סגור. בואי.." הארי אמר, ויצאתי מהבית. שנינו היינו עם בגדים של יציאה, ככה שלא היינו צריכים להחליף בגדים. הארי לקח את הארנק שלו, ויצאנו לכיוון המכונית.
*אחרי הסרט.*
"אני לא מאמינה שלקחת אותי לסרט אימה." אמרתי להארי, תוך כדי שזללתי גלידת ווניל.
"כמעט בכית שם מרוב שזה מפחיד.." הארי אמר לי, אוכל גלידת שוקולד. "היה כיף לראות אותך מפחדת .."
"אה, היה לך כיף לראות אותי מפחדת ככה?" שאלתי אותו, ונתתי לו מכה בכתף.
"רוב הסרט מחצת אותי מרוב שזה הפחיד אותך!" הארי אמר, מחייך. " 'איכס!!!! הארי!!!! זה מגעיל ומפחיד!!!! אני רוצה הביתה!!!! אני מעדיפה שופינג!!!! אמא!! למה גררת אותי לפה???!!" הארי חיקה אותי, חיקוי לא כזה מוצלח.
"היה כיף להרביץ לך ולצרוח לך באוזן." אמרתי לו, מנסה להחזיר לו על שאמר ש'היה כיף לראות אותי מפחדת'. אבל לא כל כך יצא לי.
"בחיים אל תתן לי לראות את הסרט הזה יותר." אמרתי לו, לאט וברור. הוא הנהן, צוחק.
"וגם אם נראה אותו שוב, אני תמיד פה כדי שתחבקי אותי אם זה מפחיד אותך.." הארי אמר, מה שגרם לי עוד יותר לא לשכוח אותו.
"הארי.. תפסיק.." אמרתי לו, ופזלתי לכיוון הגלידה.
"להפסיק מה?" הוא שאל אותי, מבולבל.
"להיות כזה חמוד .." אמרתי לו, עצובה. למה אני פשוט לא נותנת לקשר בנינו לקרות? אני כל כך מטומטמת -,-