TDKAU פרק 23

פרק 23

עיניי התמלאו בדמעות. הארי הוא.. ג'יין היא.. זה באמת קרה או שמישהו מנסה לשגע אותי?
לא הצלחתי להוריד את עיניי מהתמונה, למרות שהדבר האחרון שאני צריכה לעשות עכשיו, זה להסתכל על התמונה הזאת. אני עכשיו בדרך לארצות הברית, יש לי את אקס פקטור על הראש..
אבל משום מה, עכשיו שום דבר לא עניין אותי חוץ מהתמונה הזאת. התמונה, שכנראה צולמה בבית בשעה מאוחרת בלילה. שם ג'יין והארי נראו מתנשקים, ובאמת מתכוונים לזה.
פתאום, קלטתי את זה.. קלטתי את הכל! ג'יין הזאת.. אני לא מאמינה שבטחתי בה, שבאמת נתתי ללואי לצאת איתה ולא חשבתי בכלל שהיא איתו רק כדי להיות יותר קרובה להארי. שלי… היא צדקה! אני כל כך סתומה. עכשיו בטח היא לא תרצה לדבר איתי יותר.. היא תמיד סיפרה לי את האמת. היא הייתה החברה הכי טובה שלי! ואני ככה תקעתי לה סכין בגב, חשבתי שהיא משקרת לי.. הרי אין מצב ששלי תתאהב בחבר שלי. היא תמיד רצתה שנהיה חברים.. הוא גם ממש לא הטיפוס שלה.
את האמת, אני לא בטוחה בכלום עכשיו. בראשי מתרוצצות אלפי מחשבות, ואני לא יודעת מה לעשות. לדבר על זה עם הארי?? ג'יין?? לואי?? אולי לנסות להתקשר לשלי, ולבקש סליחה??
הדמעות לא הפסיקו לרדת. אני הייתי כל כך תמימה. אני כל כך שונאת את זה! אני בטחתי בו.. אני בטחתי בה.. אני אפילו לא יודעת על מי אני כועסת, עליהם או על עצמי. אבל מה שבטוח, אני ממש כועסת. ממש כועסת.

*אחרי הטיסה.*
ירדתי מהמטוס, נושמת את האוויר של ארצות הברית. כמה שהתגעגעתי.. עכשיו אני בכלל מצטערת שבזבזתי כל כך הרבה זמן לטוס לבריטניה.
לקחתי את המזוודות, והתחלתי לצעוד. ידעתי שעכשיו אין מי שיקפוץ עליי בשמחה. ידעתי שעכשיו אני לגמרי לבד כאן.. אבל, מיהרתי לחשוב.
הנחתי את המזוודות, לא מאמינה למראה עיניי.
"ש..שלי?" גמגמתי, כשראיתי את שלי, מתחילה לרוץ אליי, מחייכת. "אני לא מאמינה שאת כאן.." אמרתי, מנגבת את דמעותיי.
"אז מה אם רבנו.. אני בחיים לא אוותר על לראות אותך!" היא אמרה לי, מחייכת. "אני מדמיינת, או שאת בוכה?"
"את ממש לא מדמיינת.." עניתי לה, בקול חנוק, הדמעות לא מפסיקות לרדת. "א…אני צריכה שנדבר.. אני צריכה את החברה הכי טובה שלי איתי.."
"רק שתדעי," היא אמרה לי, מנתקת את החיבוק ומסתכלת עליי מחייכת, "התגעגעתי לחברה הכי טובה שלי.."
"גם אני התגעגעתי לשלי.." אמרתי, מחבקת אותה חזק חזק. נורא שמחתי שהיא כן באה. שהיא ידעה שאני צריכה לחזור, ובאה כדי לראות אותי.
נסענו לבית. אני עליתי וסידרתי את כל דבריי במקומם, בזמן ששלי הכינה לשתינו שוקו חם, בדיוק כמו שאנחנו אוהבות לשתות כשאנחנו עצובות.
ירדתי ללמטה, התיישבתי על הספה והתחלתי ללגום מהשוקו שהיה מולי, מסתכלת על שלי בעיניים מלאות בדמעות.
"מה קרה?" היא שאלה אותי, ואני התחלתי לספר. הכל.
"ג'יין שיקרה לי שהיא אוהבת את לואי.. היא עברה לבריטניה כדי להיות יותר עם לואי, אבל מה שלא ידעתי, זה ש.."
"היא רצתה להיות קרובה להארי.." היא אמרה, לוגמת מהשוקו החם. "נכון?"
"כן.." אמרתי, מתחילה לבכות. "שלחו לי תמונה שלו ושלה מתנשקים.. ואני חושבת שזה באמת קרה." אמרתי לה, לא מפסיקה לבכות. ניסיתי להפסיק, אבל.. באמת שאהבתי אותו.
"אני אמרתי לך שהיא אוהבת אותו.. אמרתי לך שהיא תעשה הכל כדי שהיא והוא יהיו ביחד." היא אמרה, אבל לא בטון של 'אמרתי לך'. אלא בטון יותר דואג, שהיא מסבירה לי שאם הייתי מקשיבה לה ומאמינה לה…
"אני מצטערת." אמרתי לה, מחבקת אותה. "על הכל. את החברה הכי טובה שלי! אני לא מאמינה שהקשבתי לה, כמו סתומה.." אמרתי לה, מנגבת את דמעותיי.
"זה בסדר.. היו לך את כל הסיבות למה להאמין לה ולא לי. היא… נחש כזאתי." היא אמרה לי, מפנה את שתי הכוסות הריקות לכיור.
"אל תדאגי.. אני תמיד פה בשבילך." שלי אמרה לי, מחייכת. ניסיתי לחייך אליה בחזרה.
"אני עייפה מהטיסה.. אני עולה לנוח." אמרתי לה, מחבקת אותה חיבוק אחרון ועולה לחדר השינה שלי.
לא האמנתי שהארי עשה לי את זה.. אחרי כל השבועיים האלה.