TDKAU פרק 37 (העלאה שניה) + 38

פרק 37.

המשך הערב היה די מצחיק. לואי הכריח את הארי לאכול גזר עם סירופ שוקולד, והוא באמת עשה את זה!!
ג'ס הגיעה לבית של השכנה שהייתה מוטרדת ממני, וביקשה ממנה סוכר לקפה. בשעה שתיים לפנות בוקר. מה שבאמת עניין אותי, זה איך זה שהשכנה עדיין הייתה ערה בשעה שתיים לפנות בוקר ?! ._.
אני הצלחתי לנקום בשלי, והכרחתי אותה להכניס רגל לתוך האסלה. מה שבאמת הפתיע אותי, זה שהיא עשתה את זה. "חובה זו חובה.." היא מלמלה לעצמה, והכניסה את הרגל.
זה היה די מגעיל, אבל היא עברה את זה. כמו גדולה :)
גם גרמנו לנייל לסבול קצת. נייל היה צריך לצאת החוצה, כשהוא לבוש בפיג'מה סופר פדחנית, ולשיר את הפתיח של הפיג'מות. (אל תשאלו אותי איך הוא יודע עברית, פשוט תזרמו..)
"אני חושבת שנסיים" קרול אמרה, מפהקת. "אני מתה מעייפות!"
"טוב, נו.. את צודקת." ג'ס אמרה, ואני הסתכלתי על השעון.
"כבר חמש לפנות בוקר!!" אמרתי להן, מעט בהיסטריה. אנחנו אמורות לקום בבוקר לחזרה!
"לילה טוב בנים.." הבנות אמרו, ויצאנו מהחדר. אני הלכתי אחריהן, עד שפתאום הרגשתי יד אוחזת בידי. היד של הארי. הוא סובב אותי אליו, ושנינו צפינו בבנות שנכנסו לחדר הסמוך.
"אני אוהב אותך." הוא אמר לי, מצמיד את פי לפיו. "ויש לך מזל שזרקת את הקונדום, כי מי יודע מה הייתי עושה לך אם לא היית זורקת אותו.." (הארי? שובב! ^_^)

..

"אן ?" שמעתי את ג'ס אומרת. אני פקחתי את עיניי, מנסה לראות מעבר לטשטוש. "דמי וויתרה לנו על החזרה. צריך לחזור מהר, הבנים הציעו להסיע אותנו." היא אמרה לי. אני קמתי מהמיטה, משפשפת את עיניי באיטיות.
בזמן שהן פטפטו ונהנו להן, אני התארגנתי. צחצחתי שיניים, התלבשתי.. התבשמתי התמרחתי התחייכתי התיפייפתי :)
יצאתי מהחדר שבו הייתי, רואה את הבנות מעיפות את מבטיהן אליי.
"את נראית פצצה!" שלי אמרה לי, שורקת. "את מודעת לזה שאנחנו כולה נוסעות הביתה, לא לשטיח האדום נכון?!"
"כן.." אמרתי, מגלגלת עיניים. "זה בכלל לא שלי, דמי השאילה לי בגדים ו.."
"דמי השאילה לך בגדים?!" קרול שאלה אותי. "מתי זה קרה?"
"אתמול אמרתי לה ששכחתי להביא בגדים.." אמרתי לה. "היא הביאה לי את זה, ואמרה לי שאני יכולה לשמור את זה אצלי."
"בואי, הבנים מחכים בחוץ!" שלי אמרה לי, וכולנו יצאנו.
"זה בסדר שאת תיסעי עם הארי, נכון?!" ג'ס שאלה אותי, תוך כדי הליכה.
"כןן!" אמרתי, נשמעת מתלהבת. "כלומר, רק אם אני חייבת.." אמרתי, מוציאה אנחה קלה מפי, גורמת לבנות לצחוק.
"את.. את כל כך.. אוהבת אותו.." ויי אמרה, בקושי משחילה מילה מרוב הצחוק.
"נכון!!" אמרתי להן. יצאנו מהבית, מתפצלות. שלי ולואי היו ביחד, ליאם התנדב להסיע את נייל וזאיין, ג'ס הסיעה את ויי וקרול, ואני כמובן נכנסתי לרכב של הארי.
"המכונית לא גדולה כמו המכונית שלך מבריטניה.." אמרתי להארי, כשהוא נכנס למושב הנהג והתניע את המכונית.
"לא יכולתי לבזבז הרבה.." הוא אמר לי. "לא רוצה לספר לך למה."
"אז תספר לי.." אמרתי לו, מצחקקת.
"לא!" הוא אמר לי, מחייך את החיוך הכובש שלו. "הפתעה."
"אז רק שתדע," אמרתי לו. "אני כבר יודעת מה ההפתעה."
"איך את יודעת שקניתי דירה בבניין מולך?" הארי שאל אותי, פולט את זה בכוונה.
"אתה קנית דירה בבניין מולי?" שאלתי אותו, "פה? בארצות הברית?"
"כן.." הוא אמר לי. "רציתי להיות יותר קרוב אליך. למעשה, כל הבנים קנו דירה."
אני הסתכלתי עליו, במבט אוהב. לא האמנתי שהוא קנה דירה מולי, רק כדי להיות יותר קרוב אליי.. הוא כל כך… מושלם? כן! זאת המילה!
"כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך?" שאלתי אותו, מנשקת אותו בלחי. הוא הסתכל עליי, מקרב את שפתיו לשלי.
"תתרכז בנהיגה." אמרתי לו, מזיזה מבטו. "שלא נדרס שנינו.."
ואז, הגענו.. הארי עצר את המכונית, ויצא מהמושב. הוא הסתובב סביב המכונית, פותח את הדלת של המושב שלי, ומחזיק לי את היד. ג'נטלמן :)
"אני רוצה לדבר איתך על משהו.." הארי אמר לי, מחייך. "אני.."
ופתאום, קרה משהו שהפריע לשיחה. סירנות, אמבולנס, רעשים.. וזה התקדם, ישר לכיווננו.

פרק 38

האמבולנס עצר מול הבניין שלנו, ממנו יצאו ארבעה פרמדיקים, סוחבים את האלונקה. הארי עצר אחד, שהיה נראה בשנות השלושים לחייו.
"למה יש פה אמבולנס?" הוא שאל אותו, שאר הפרמדיקים נכנסים לתוך הבניין וסוחבים במדרגות את האלונקה.
"בחורה התעלפה." הוא אמר לנו, מסתכל לכיוון הבניין.
"בחורה?" שאלתי. "איזה בחורה? איך קוראים לה?"
הבחור חשב מעט, ופתח פיו. "שלי לונג. מכירה?" הוא שאל, ורץ לכיוון שאר הפרמדיקים, שכנראה כבר הגיעו. מצאתי את עצמי בוהה בדלת הכניסה, שממנה נכנס הפרמדיק לבניין. שלי? שלי לונג? החברה הכי טובה שלי? היא הבחורה שהתעלפה?
"שלי לונג, זו החברה שלך?" הארי שאל אותי, ואני הנהנתי, מסרבת להסתכל עליו. מסרבת להסתכל על משהו, מלבד דלת הכניסה.
הדלת נפתחה מחדש, הפרמדיקים יצאו מהבניין, ועל האלונקה ראיתי את שלי, חסרת הכרה. רצתי במהירות לכיוון האלונקה, מביטה בפנייה של שלי.
הם הכניסו אותה לתוך האמבולנס, סוגרים את הדלתות.
"היא הייתה חברה שלך?" הבחור ממקודם שאל אותי, והנהנתי. לא מאמינה שראיתי את שלי, שתמיד הייתה בריאה כמו שור, מעולפת ככה. "זאת לא פעם ראשונה שהיא התעלפה ככה. כבר קראו לנו מספר פעמים.. אנחנו עושים לה היום בדיקה, ואם את רוצה תיסעי אחרינו." הוא אמר, מחייך, ואני הנהנתי להסכמה.
"אנחנו ניסע אחריכם." אמרתי, מסתובבת, רואה את הארי כבר מתהלך לכיוון הרכב, אוחז בהגה.
הפרמדיקים נכנסו לאמבולנס, מפעילים את הסירנות והאזעקות שעשו רעש בכל הרחוב, והתחילו לנסוע. אנחנו, אחריהם.

-אחרי שעתיים-

"הנה.." אמרתי לעצמי. הארי הלך להביא לי ולו לשתות משהו, מהקפיטריה בבית החולים. "היא מתעוררת.. שלי מתעוררת."
שלי פקחה את עיניה, באיטיות, מביטה סביבה. "מ..מה אני עושה כ..כאן?" היא גמגמה.
"את התעלפת.." אמרתי, משפילה מבטי. "את בסדר??"
"כן." היא אמרה, נראית בטוחה בעצמה. היא הלבישה על עצמה את החיוך שמודיע שהכל בסדר, וזה היה רק חד פעמי.
הארי נכנס לחדר, מחזיק שתי כוסות מים ומופתע לדעת ששלי ערה. "שלי! התעוררת!"
"כן." היא אמרה. "אני לא אשאר מעולפת לתמיד.." היא חייכה, ניסתה להתלוצץ. לא, זה לא היה מצחיק. זה היה רציני. מה שקרה לה, זה רציני.
הדלת נפתחה, ממנה יצאה אחות, די צעירה וחייכנית. הארי הסתכל עלייה, מחייך. -,-
"מר וגברת סטיילס, כדאי שתלכו. כבר מאוחר." היא אמרה, מחייכת, מפנה לנו את הדרך כדי לצאת. יצאנו, ולפני שיצאתי לגמרי משטח החדר, הסתובבתי. "אני אחזור מחר, שלי.."
"ביי אןן!" היא אמרה לי, ואני חייכתי אליה ויצאתי מהחדר. אני והארי התהלכנו מחוץ לבית החולים.
"מה אתה מזיל ריר ממנה?" אמרתי להארי, נאנחת. "רגע, מר וגברת סטיילס?"
"היא די התחילה איתי כשהלכתי להביא מים.." הוא אמר לי, מעביר יד בתלתליו. "אמרתי לה שאנחנו נשואים."
"ולא חשבת לומר לי שהתחתנו?" שאלתי אותו, מצחקקת, והוא צחקק גם.
"אז אנחנו נשואים." הוא אמר לי. נכנסנו לרכב שלו, מתחילים לנסוע לכיוון הבית. תוך חמש דקות, הגענו לבניינים שלנו. יצאתי מהמכונית, סוגרת אחריי את הדלת.
"רוצה לעלות אלי הביתה?" הארי שאל אותי. "את חייבת לראות את הדירה."
"ברור!" אמרתי לו, מחייכת. הוא אחז בידי, מושך אותי לכיוון הבניין. שמעתי כמה פלאשים של מצלמות, אבל אני התעלמתי מהם, מחייכת.
הבניין, מבפנים, היה נראה הרבה יותר מטופח ומושקע משלנו. הפרחים היו מושקים ונמצאים בתוך אגרטלים גדולים יותר ויפים יותר. הבניין הישן והמוזנח שלנו ממש לא משתווה לבניין הזה, למרות שהם נבנו באותו הזמן.
הארי לחץ על כפתור המעלית, מביט בי, ואני בו.
"את יפה," הוא אמר לי. "את יודעת את זה?"
"תודה.." אמרתי, מסמיקה. המעלית נפתחה, ממנה לואי יצא.
"שלי השתחררה כבר?" הוא שאל, מסדר את חולצתו.
"לא." אמרתי לו. "היא עדיין בבית החולים, אתה תלך לבקר אותה?"
"כן." הוא אמר לי. "היא מרגישה יותר טוב?"
"כן.." הארי ענה לו. "היא התעוררה."
"אוקי." לואי אמר, יוצא מן המעלית. "אני אלך אליה."
אני והארי נכנסנו למעלית, הארי לחץ על הקומה האחרונה. קומה 10.
"וואו." אמרתי להארי. "אפילו המעלית נראית טוב."
"השקיעו בבניין שלנו.." הארי אמר לי, מחייך.
הארי התקרב אליי, מנשק אותי. אני החזרתי לו נשיקה, כך יצא שהמעלית נפתחה ואני והארי, עדיין מתנשקים.
עצרנו את הנשיקה, יוצאים מהמעלית לפניי שהיא תיסגר.
התהלכנו מעט במסדרון, ידו עדיין אוחזת בידי. הסתכלתי על ידינו, שהשתלבו ביחד.
"זאת הדירה." הארי הצביע על אחת הדירות, מחייך. הוא הוציא מתיקו מפתח, ופתח את הדלת. למולי נתגלתה דירה גדולה ויפה.
"וואו.." אמרתי, נדהמת מהגודל של הדירה. הדירה הייתה פי שניים מהדירה שלי. הרבה יותר חדרים, רהיטים הרבה יותר יוקרתיים ויפים..
"זה בדיוק מה שאני אמרתי." הארי אמר לי.
הסתובבתי בין החדרים, פותחת את אחת הדלתות. ופתאום, ראיתי את חדר השינה של הארי. החדר היה בגודל של כל הבית שלי! טוב, הגזמתי. אולי חצי מהבית שלי.
אני קפצתי על המיטה הגדולה, מתענגת על הנוחיות.
"אני רואה נדלקת על המיטה.." הארי נכנס לפתע לחדר, גורם לי לקפוץ בבהלה. הוא קפץ על המיטה, לידי, מניח את ידו על כתפי.
"אני אוהב אותך.." הוא אמר לי, ואני השפלתי מבטי. הוא הרים את מבטי בעזרת אצבעו, ונישק אותי. אני החזרתי נשיקה, בתשוקה. באהבה. אני אוהבת אותו. אני אוהבת את הארי סטיילס.
ואז.. אני חושבת שאתן כבר יודעות מה קורה כשאת מתנשקת עם הארי על מיטה :)