TDKAU פרק 39

פרק 39

"בוקר טוב.." הארי אמר לי, נושק לצווארי.
"בוקר.." עניתי לו, קמה מהמיטה. נכנסתי לשירותים, מתלבשת במהירות ומצחצחת את שיניי.
הלכתי לכיוון המטבח, מתיישבת על השיש וצופה בהארי, כשהוא מכין לי ולו שוקו חם. הוא ידע בדיוק איך הייתי אוהבת את השוקו שלי:)
הארי הרים את שתי הכוסות, שמהן עלו אדים, והתקדם לכיוון שולחן האוכל שהיה ליד המטבח. הוא הניח את שתי הכוסות, ישב בכיסא וחיכה לי. התיישבתי מולו.
"יש לך תוכניות היום?" הארי שאל אותי. "קבעת להיפגש עם הבנות? או שיש לכן חזרה??"
"לא," עניתי לו, לוגמת מעט מהשוקו. "מה אתה מתכנן?"
"הפתעה." הוא ענה לי, מחייך. "והפעם אני באמת לא אספר."
"אוקיי.." אמרתי לו. "אבל רק אם נוכל למצוא גם זמן להגיע לבית החולים לבקר את שלי."
"ברור." הוא אמר לי.
המשכנו לשתות ביחד, ושטפנו את הכלים. שוב, ביחד.
"את רוצה שאני אקפיץ אותך לבית החולים, ותישארי שם קצת עם שלי?" הארי שאל, אחרי שקרא הודעה בטלפון שלו. "יש לי ולבנים חזרה."
"כן, בטח.." אמרתי, ואנחנו ירדנו למטה. עלינו למכונית, מפעילים מוזיקה על פול ווליום.
"הארי! זה בסט סונג אבאר!" אמרתי כששמעתי ברדיו את ההתחלה של השיר. ופתאום, קלטתי. אלה בכלל לא הם שרים..
"זאת את שרה!" הארי אמר, מתלהב. "גירלס פאוור- הלהקה שלכן!!"
"וואו, אנחנו ברדיו!" אמרתי, ושנינו פצחנו בשירה קולנית וזייפנית, למרות ששנינו ידענו לשיר לא רע.
"אני אתגעגע אליך." הארי עצר את המכונית, מול בית החולים, בדיוק כשהשיר נגמר. הוא הדביק לי נשיקה קצרה על השפתיים, שמיד אחריה הוספתי לה נשיקה קצת יותר ארוכה וסוחפת.
"ביי.." אמרתי לו, מחייכת, וסגרתי את דלת המכונית. נכנסתי לבית החולים, בדיוק רואה מולי את לואי.
"נשארת פה?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
"כל הלילה." הוא אמר לי. "הארי פה?"
"כן, הוא בדיוק.." אמרתי, וסובבתי את ראשי, עדיין רואה את הארי במכוניתו. "אה, הוא עדיין פה.."
"כן, אנחנו הולכים חזרה." הוא אמר לי, מחייך. "שלי ישנה עדיין, אבל היא צריכה להתעורר עוד מעט." הוא אמר לי, הולך משם. אני שוטטתי מעט בבית החולים, מוצאת את החדר של שלי, ונכנסת. שלי הייתה כבר ערה, והיא התמתחה על מיטת בית החולים.
"היי אנה!!" היא אמרה, נשמעת ישנונית.
"היי שלי.." עניתי לה, מתיישבת לידה על המיטה. "איך את מרגישה?"
"הרבה יותר טוב.." היא ענתה, מחייכת. "הרופא אמר שבסך הכל התייבשתי קצת.."
"התייבשת?" שאלתי אותה, מבט מבולבל בפניי. קמתי מהמיטה, מחפשת מסביבי בקבוק מים, ו.. בינגו!
"קחי, תשתי." אמרתי לה, מושיטה את בקבוק המים לפנייה וגורמת לה לצחוק.
"אל תדאגי, טיפשונת.. הזרימו לי הרבה מים לגוף." היא אמרה לי, מצחקקת. בחיי, היא נשמעת מסוממת כשהיא רק מתעוררת -,-
למרות המשפט האחרון שאמרה, היא לקחה את בקבוק המים, והתחילה לשתות. אין ספק שהיא הייתה מיובשת.
ככה ביליתי שעה שלמה עם שלי. שוטטנו בבית החולים, עשינו שטויות.. האחיות ניסו להחזיר את שלי למיטתה, לחדרה.. אך ללא הצלחה. שלי, כמו תמיד, הייתה קופצנית עם רצון לעשות שטויות, שטויות ורק שטויות! למעשה, לא הבנתי למה האחיות כל כך רצו להחזיר אותה לחדר שלה. היא כולה מיובשת..
"אנה," שלי אמרה לי, "אני חייבת לספר לך משהו.." היא אמרה, כשהגענו לחדר. שלי נשכבה על המיטה, ואני התיישבתי על הכיסא וחיכיתי שתספר לי, מה כל כך רצתה לומר לי.
"אני…"