TDKAU פרק 49 .. :)

-פרק מרגש, לדעתי. ירדו לי דמעות.. זה ממש ריגש אותי כי אני יודעת איך זה מרגיש כשאת סובלת מבריונות, ובכלל איך שדמי עוזרת לה ומדברת איתה.. והיא בכלל לא יודעת מה שיקרה בהמשך.. הלוואי שזה היה ככה גם בחיים האמיתיים, אבל תמיד אפשר לקוות :) יאלה, דמי, עכשיו בואי אליי! ולבנתיים, תקראו :-)-

פרק 49

*נקודת המבט של דמי*

"נו, בנות!!! תתרכזו!!!" אמרתי להן, מוחאת כפיים כדי שיתרכזו לשם שינוי בי ולא במחשבות הרבות שעוסקות אותן. אני יודעת למה הן לא מרוכזות.. זה בגלל שהעיפו את אנה מהלהקה, אבל היא צריכה ללמוד שלא שמנה מה אומרים לה, היא צריכה להתעלם.
"אי אפשר להתרכז." ג'סיקה אמרה לי. "אני מנסה לשיר, אבל.. זה לא אותו הדבר כשלא שומעים את אן."
"ג'ס צודקת." קרוליין באה להגנתה. "אני באתי לכאן לנצח, אבל פתאום הבנתי שאפשר גם להנות כאן, לא רק לרצות ניצחון.. אן גרמה לי להבין את זה. ובלעדיה, אי אפשר לנצח או להנות."
"אני לא מוכנה לשיר אם אן לא איתנו." ויולט אמרה לי, ואני נאנחתי.
"אני מצטערת, בנות.." אמרתי להן, במבט מתחנן. "יש לכן כל כך הרבה פוטנציאל ביחד!! אנה יודעת בדיוק למה היא נענשה, והיא יודעת שזה מגיע לה. היא הייתה צריכה להתעלם, או לבוא ולומר לנו. אבל היא בחרה לדבר אליה במילים קשות.. זה יכול לפגוע." אמרתי להן, מקווה שזה מה שיעיר אותן.
"למה אתם מתנהגים כמו מורים בבית ספר?! אם משתמשים באלימות מילולית, נענשים." ג'סיקה שאלה אותי, עצבנית אך לא צועקת. הן מכבדות אותי, הן לא יצעקו עליי. הן יודעות שאני רוצה רק לטובתן.
"ג'ס צודקת." קרוליין הצדיקה את ג'סיקה, ומיהרה לדבר שוב. "למה לא הענישו את גרייס, בר ומייגן? את יודעת מה היא אמרה עלינו?" היא שאלה אותי, ואני הנדיתי ראשי לשלילה.
"אז תספרו לי, ואני אנסה לפתור את זה." אמרתי להן. "ואם זה באמת חמור, אני אדאג שהן יתנצלו או יצאו כמו אנה. רק, תספרו." אמרתי להן, מחייכת חיוך קטן. כדי שידעו כאני באמת כאן בשבילן..
"הן אמרו שאני חשה מעצמי." ג'ס אמרה, "והן אמרו שווי לא יפה, ושקרול לא יודעת לשיר." היא המשיכה, ואני די הבנתי על מה הן מדברות. כל המילים חמורות, והן לא היו צריכות לומר את זה רק כי הן ניצחו במקום הראשון השבוע. "הן אמרו שניצחנו רק בגלל שאן חברה של הארי, ובגלל זה כולם בוחרים בנו. לא כי אנחנו באמת שרות יפה.. והן קראו לאן שמנה. היא ממש נפגעה מזה.." ג'ס הוסיפה לומר, ואני פקחתי את עיניי. אז זאת הסיבה שהיא החזירה?
"אתן יודעות מה," התחלתי לומר. "אני רוצה לדבר עם אנה. ואחר כך, עם כל השופטים. אני אדאג להחזיר אותה ללהקה." אמרתי להן, וחייכתי למראה ההתלהבות שלהן. "אבל זה רק בתנאי, שאתן מתאמנות עכשיו לשיר. ותארגנו בעצמכן את הסולואים, אני אלך לדבר עם אנה." אמרתי להן, והן התחילו לצרוח 'תודה!' ולחבק אותי.

..

*נקודת המבט של אנה*

"ד..דמי?!" גמגמתי כשראיתי את דמי בפתח ביתי. אני זוכרת לפניי 3 ימים, כשישבתי בחדר הזה.. יחד עם השופטים, עם הבנות ועם טריי סטארס. אני זוכרת איך כל שלושת הימים האלה, בקושי תפקדתי. או אכלתי. או רציתי סיבה לנשום..
לא רק שהעיפו אותי מהלהקה, מהאקס פקטור.. גם גרייס הזאתי החזירה אותי לפעם, לתקופה שהייתי שמנה. איך בכלל היא יודעת על התקופה הזאת?! איך היא ידעה שזאת החולשה שלי?!
"היי אנה." דמי חייכה אליי, "אני יכולה להכנס?"
"כ..כמובן.." המשכתי לגמגם. למה היא באה אליי? אם זה להסביר שוב למה נענשתי, אני לא צריכה. רגע, למה אני לא אומרת את זה?!
"אם זה כדי להסביר לי שוב למה נענשתי, אז אני…"
"לא," היא אמרה לי, עדיין מחייכת. "זה ממש לא קשור לזה. כלומר, קצת. רק רציתי לדבר איתך קצת.." היא אמרה לי. איך זה שדמי תמיד יכולה לחייך בלי הפסקה?! זה משגע אותי! הלוואי שאני אחייך מכל דבר, אצחק מכל דבר ולא אהיה עצובה, בחיים !
"תקשיבי, דמי.. אני יודעת שזה לא בסדר איך שדיברתי, אבל.."
"זה בסדר, אני לא באתי לדבר איתך על זה." היא חזרה ואמרה. "הבנות לא הסכימו לתפקד ולשיר בלעדייך בלהקה. והן הסבירו לי בדיוק למה את צריכה לחזור.." היא אמרה לי, מעלה לי חיוך על הפנים.
"ב..באמת?" שוב, חזרתי לקטע של הגמגום. מה יש לך, אנה?! תתאפסי ! תפסיקי לגמגם!
באוטומטיות, שתינו ישבנו על הספה בסלון, אני עם חיוך קטנטן ודבילי על פרצופי.
"כן, באמת. הן גם סיפרו לי מה הן אמרו עליכן.." היא אמרה לי, "הן סיפרו לי איך הן קראו לך.. רציתי לשאול רק למה לא התעלמת? משהו קרה?" כן, דמי. משהו קרה. אבל זה בסדר, תראי איך אני שמחה ומאושרת מזה שהחזרתי להן, ואני היחידה שנענשתי מהן. אוף, חזרתי לדבר לעצמי. נו, אנה! את מתנהגת כמו משוגעת! היא עברה דבר כזה, היא אמורה להבין אותך.. איכשהו..
"אמ.." אמרתי, לא סגורה על איך שאני אומר לה. "הייתי נערה טיפה שמנמנה.. כלומר, לא טיפה. הייתי ממש שמנה. והרבה היו יורדים עליי בגלל זה.. תמיד היו צוחקים עליי כשאני אוכלת, היו זורקים עליי דברים ואומרים עליי דברים.. כשהייתי קטנה יותר, לא הגבתי. התעלמתי.. אבל ככל שגדלתי יותר, זה התחיל להציק לי מאוד. והפסקתי לאכול.." אמרתי לה, הדמעות בעיניי מתחילות לרדת. היא שמה לב לזה, אני חושבת. בעבר לא רציתי שיראו שזה כזה מציק לי. רציתי שכולם יחשבו שאני חזקה, לא מסתכלת על העבר. אבל לא, אני לא יכולה לשרוד במצבים כאלה.. אני תמיד שומרת בבטן הכל. אבל.. עם דמי זה אחר. הרי דמי גם עברה סיפור דומה, אז אני מרגישה בנוח לספר על זה למשהי שעברה את זה ושרדה את זה. אני השפלתי מבטי, מנסה להסתיר את הדמעות.
"לא מזמן הייתי אצל הארי.. אז היינו ידידים ממש טובים, ופתאום התעלפתי בבית שלו. הוא לקח אותי לבית החולים, וגילה שיש לי מחסור באוכל.. שאני לא אוכלת. זה לגמרי שינה לי את החיים, כי הארי שמר עליי ודאג שאני אוכל ובחיים לא אעשה דברים כאלה. מאז עליתי 10 קילו, ואני הייתי די מאושרת מזה.. לדעת שאני סוף סוף בריאה.. אבל עדיין המשכתי לחתוך, כי תמיד אמרתי לעצמי 'את שמנה..' אני לא חושבת שאני אי פעם אצליח לשכוח מהעבר שלי, כי הוא היה באמת קשה בשבילי.. ומוזיקה היה הדבר היחידי שהרגיע אותי תמיד. שגרם לי לחייך גם כשהכל גרוע. וכשגרייס קראה לי שמנה.. ושבר ומייגן הסכימו איתה.. זה ממש החזיר אותי לעבר. ובמקום להתעלם כמו פעם.. אני החזרתי. לא ממש שלטתי על זה, ועכשיו אני מבינה שהייתי יכולה לפנות אליכם ולספר לכם. ועכשיו כשאני יודעת את זה, בפעם הבאה שיקרה לי משהו כזה אני אדע שלא להתייחס."
"את יודעת שגם אני סבלתי מבריונות, נכון?" דמי שאלה אותי, ואני הרמתי את מבטי אליה. ראיתי דמעות בעיניה, הסיפור הזה כן עשה אצלה משהו. "אני זוכרת בתור ילדה קטנה, איך היו יורדים עליי.. ומה שאני הייתי עושה זה לשיר. זה מה שהיה גורם לי להעלות חיוך. פשוט לנגב את הדמעות, ולשיר לצלילי הזמרים שאני הכי אוהבת." היא אמרה לי, "ואת אמרת שגם בשבילך המוזיקה היא הדבר היחיד שהעלה לך חיוך.."
"המוזיקה, ורק המוזיקה." אמרתי לה. "אני לא מוצאת את עצמי מתעסקת במשהו אחר חוץ ממוזיקה."
"אבל עכשיו את מבינה שפספסת את ההזדמנות שלך." דמי אמרה לי, והדמעות חזרו לרדת.
"כ..כן.." גמגמתי,
"טוב.. היה כיף לדבר איתך." דמי אמרה לי, קמה מהספה מחייכת, מנגבת את הדמעות ממקודם. "אני צריכה עכשיו ללכת.. אבל לפני שאני הולכת, אני רק רוצה לומר לך.. תמיד תזכרי מה את שווה, לא משנה מה אחרים יגידו. תמיד תישארי חזקה, תזכרי שיש לך בשביל מי לחיות :) בשבילי, בשביל הארי שכל כך אוהב אותך.. בשביל החברות שלך, וגם בשביל המעריצים החדשים שלך, שאני מבטיחה לך שתמיד יהיו איתך." היא אמרה לי, ואני חייכתי אליה.
"תודה, דמי.." אמרתי לה, שניה לפני שיצאה וסגרה אחריה את הדלת. התיישבתי בכבדות על הספה, מצחקקת כשאני נזכרת שפעם הייתי מודה לדמי דרך המחשב, על כל הפעמים שחיזקה אותי כשהיה לי קשה. "תודה, דמי.." אני זוכרת שהייתי אומרת, "אני אשאר חזקה בשבילך…"