TDKAU פרק 52

פרק 52

"איך היה?" הארי שאל אותי, ומכבה את הטלוויזיה.
"זה הסרט אימה הכי מפחיד שראיתי." אמרתי לו, לאט וברור, עדיין לא מעכלת לגמרי את ה'טראומה' שהארי עשה לי עכשיו.
"זה לא היה כל כך מפחיד." הארי אמר לי, ואני גיחכתי.
"לא היה כל כך מפחיד?! אז מה זה היה?! קומדיה?!"
"תגידי תודה שאני משתדל להראות לך לסרטים כמה שפחות מפחידים.." הארי אמר לי, נאנח.
"אתה לא צריך בכלל להראות לי סרטים מפחידים, אני מסתדרת מצוין בלי." אמרתי לו, קמה מהספה.
"לאן את הולכת?" הארי שאל אותי, וקם גם הוא.
"לישון, כבר שתיים עשרה בלילה.." אמרתי להארי, תוך כדי שאני הולכת לכיוון חדר השינה שלי. הארי אחריי.
קפצתי למיטה בעייפות, והארי נשכב לידי.
"הא, אתה ישן פה?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
"הבית שלי רחוק, אין לי כוח ללכת.."
"אתה גר בדירה ממול! איזה עצלן!" אמרתי לו, מצחקקת.
"לילה טוב אנה.." הארי אמר לי, נושק לי על פי, ואני החזרתי לו נשיקה.
"לילה טוב הארי.." עניתי לו, "אני אוהבת אותך.."
"ואני אוהב אותך.." הארי אמר לי, וחייכתי. "אני אוהב אותך הכי הרבה בעולם, ואני מודה לאלוהים שאת איתי.."
גם אני מודה לאלוהים שאתה איתי, הארי. תודה שאתה איתי. שאתה גורם לי לחייך כשהכי בא לי לבכות.. אני אוהבת אותך, הארי סטיילס.

..

"חזרה גנרלית, בנים!" שמעתי את דמי אומרת, ואני משכתי את הבנות לראות את ההופעה של הלהקה השלישית אותה דמי מייצגת באקס פקטור, 'וואן לייף'. בלהקה הזו, היו 3 בנים. האחד בשם אוליבר, היה לו שיער חום חלק וטיפה ארוך, ועיניים כחולות.
השני היה אלכס. שיער בלונדיני, עיניים כחולות.. באמת שהיה נראה טוב, לא כמו הארי, שבעיניי היה הגבר הכי יפה בעולם, אבל גם הוא היה נראה טוב. היו לו גם הרבה מעריצות, מחזרות..
והשלישי, האחרון, ג'ון. הוא היה טיפה יותר שקט ומופנם מהשנים האחרים. האמת היא, הוא בקושי מדבר. כולם חשבו שאת האודישן הראשון הוא לא יעבור בשלום. אבל ברגע שהוא פתח את הפה שלו והתחיל לשיר, כולנו הבטנו בו בפה פעור. הוא באמת יודע לשיר, חשבתי לעצמי כששמעתי אותו לראשונה. האם גם כששומעים אותי, פותחים ככה את הפה בתדהמה?
שלושת הבנים נעמדו מול דמי, מתחילים לשיר את השיר, שאותו דמי בחרה. שיר שלא היה כל כך מוכר לי, אבל די אהבתי אותו. במיוחד כששמעתי את קולותיהם המדהימים של שלושת הבנים.
"הייתם מצוינים." דמי אמרה בתום החזרה, מחבקת כל אחד ואחד מהבנים. הבנים חלפו על ידנו, ואנו עדיין הבטנו בחלל הריק של החדר בתדהמה.
הם-פשוט-מדהימים.
יחסית לשלושה בנים שלא הכירו לפני, לא שמעו אחד על השני לפני.. הם שרים לא רע ביחד, ממש כאילו שהם נועדו לשיר ביחד תמיד. ממש כמו שתמיד אמרו עלינו, על הלהקה שלנו. כאילו שבאמת נועדנו לשיר ביחד- וזה הגורל של חיינו.
"בנות, אתן מוכנות לעשות חזרה על השיר שלכן?" דמי שאלה, ופתאום הגיע מאחורינו, גורמת לנו לקפוץ בצרחה.
"מה נבהלתן?" דמי שאלה מצחקקת, בעוד אנחנו מתנשפות מהפחד, ידי נוגעת במקום שבו אמור להיות ליבי, בודקת את דופק הלב שלי.
"את מטורפת," ג'ס אמרה, "לא באים לבן אדם מאחורה בזמן שהוא מציץ לחזרות של להקה אחרת!"
"סליחה באמת שהפרעתי לכן באמצע המתח.." דמי אמרה לנו, "אבל בואו. חזרה."

*נקודת המבט של גרייס.*
"עשיתי בדיוק מה שאמרת, והחזירו אותה." אמרתי בטלפון, בעצבים. "את יודעת, אני לא חושבת שנוכל לנצח אותן ככה."
"אל תדאגי, אני יודעת בדיוק מה צריך לעשות." שמעתי תגובה מהטלפון, וחייכתי לעצמי. ידעתי שהיא באמת יודעת מה נכון לעשות, הרי אין אחת שמכירה את אנה יותר ממנה.
"אז להמשיך להציק לה עם הנקודת חולשה הזאת שלה? אני חושבת שזה עובד די טוב.." אמרתי לה, נשמעת ערמומית במעט, אך היא סירבה.
"לא, הם הרי החזירו אותה על תנאי כי גם את העלבת אותה. תתארי לך מה יקרה אם היא תבוא לדמי שוב ותגיד לה איך קראת לה.." היא אמרה לי, ואני הסכמתי עם מה שאמרה. היא באמת צודקת, היא ממש צודקת.
"אוקיי, אז לבנתיים מה לעשות?" שאלתי אותה, ושמעתי אותה חושבת מעט לפני שהיא עונה לי.
"לבנתיים, כלום. אני כבר אתקשר עליך אחר כך אחרי שאני אתייעץ עם מקס. שלחתי אותו ממש ממזמן שיאנוס אותה.." היא אמרה לי, ואני נדהמתי. באמת היא עשתה דבר כזה?
"אוקיי, אני אחכה לעוד הוראות." אמרתי לה, מחייכת. "כיף לעבוד איתך, ג'יין."
"גם איתך.." היא ענתה לי, ויכולתי לראות את חיוכה הממזרי דרך המסך. "היא תראה מה זה להתעסק עם ג'יין דוייס. היא עוד תראה .."