TDKKAU פרק 50

פרק 50

*נקודת המבט של דמי*

"אני לא מוותרת עליה." המשכתי להתעקש.
"היא עברה על החוקים.." סיימון המשיך לומר, בטון הרציני שלו. "היא אמרה מילים קשות מאוד לגרייס."
"אבל זה מה שאני אומרת לך! גם גרייס אמרה מילים קשות, יכול להיות שאפילו יותר.." המשכתי והמשכתי. כל כך רציתי לשכנע אותו, אבל הוא לא השתכנע. יש לו לב בכלל? נשמה??
"לא." סיימון אמר, "וזה סופית."
"אוף איתך! אתה בחיים לא תבין איך זה כשמישהו קורא לך שמנה." אמרתי לו, מעוצבנת. "זה ישר מחזיר אותך לעבר.."
"היא קראה לה ז!נה." סיימון אמר, ואני נאנחתי. "זה הרבה יותר מעליב.."
"אין דבר כזה יותר מעליב! כל המילים פוגעות, ואתה לא יכול להוציא אחת ואת השניה לא. אתה נורמלי?"
"את לא נורמלית. את כאילו מציעה לי להחזיר אותה? או להוציא את גרייס? את מסכנת ככה את שתי הלהקות הכי טובות שלך!"
"סיימון, אני יודעת שאני מסכנת ככה את שתי הלהקות. אבל אני חושבת שאם אנה קיבלה עונש, גם גרייס צריכה לקבל. או שאתה מחזיר את אנה." אמרתי לסיימון, משלבת את ידיי ומסתכלת עליו במבט יותר רציני ממקודם הפעם. "וברצינות, סיימון. אני יודעת בדיוק איך אנה הרגישה, כי אני עברתי את זה. אני זוכרת איך הייתי מגיבה כשהיו מעליבים אותי, ואני ממש לא הייתי שותקת או אומרת למישהו." די שיקרתי. האמת היא, שתמיד הייתי שותקת. אבל, נגזים קצת. רק כדי שיראה עד כמה זה חמור. אני לא מוותרת על אנה!
"דמי, אני יודע שגם את עברת את זה ואני מכיר טוב מאוד את סיפור החיים שלך. אבל אני לא חושב שהיא הייתה צריכה להחזיר.. כן, גרייס לא הייתה בסדר. אבל אנה רק גרמה לזה להיות חמור יותר, ו…"
"גרייס, בר ומייגן היו מעליבות את הבנות וצוחקות עליהן. הן ניסו בכוח להוריד להן את הביטחון, רק כדי שיהיו פחות טובות בהופעה וייפסלו. הן כנראה ידעו מי יותר טובות, וניסו לגרום לכך שהן ייפסלו על בטוח." נכנסתי לדבריו, ואמרתי לו את המילים האלה בצורה הכי משכנעת. אני לא מוותרת עליה, אני לא אוותר על אנה.
"אני לא יודעת איך הן גילו את העבר של אנה, אבל הן גילו את זה. והן פשוט אמרו לה את המילים האלה, וזה ישר הזכיר לה איך בעבר היו מעליבים אותה וקוראים לה שמנה. היא כל כך רגישה, והן פשוט שברו אותה. וזו הייתה הדרך שלה להתמודד. אתה בחיים לא תבין איך זה מרגיש, אבל אני כן. ואני יודעת שאם אתה תסכים להחזיר אותה, נתן לה לפחות הזדמנות אחרונה, אני אהיה אסירת תודה." חייכתי אליו בקטנה בסוף, והוא נאנח.
"כמה את מתאמצת בשבילה.." הוא אמר לי, ואני צחקקתי.
"היא שווה את זה, סיימון." אמרתי לו, "אני מבינה לגמרי למה היא עשתה את מה שהיא עשתה."
"אני כל כך מצטער שאני אומר את זה, דמי. היא …"

*אחרי 3 שעות.*

*נקודת מבט של ג'ס.*
"איפה דמי?" שאלתי את הבנות כשנכנסתי.
"מאחרת.." קרול ענתה לי. הו, יופי.. כבר חשבתי שאני אאחר. רגע, מה? דמי אף פעם לא מאחרת!
"מה קרה שהיא מאחרת?" שאלתי אותן, מניחה את התיק הקטן שהבאתי על כיסא.
"אנחנו לא יודעות.." פתאום ויי צצה משום מקום, ואני קפצתי במקומי. "מה נבהלת?"
"לא ראיתי אותך מאחוריי.." אמרתי, מגחכת. "מקווה שלא קרה משהו לדמי.."
ויי מיהרה לדבר. "אל תהיי כזאתי שלילית.. יכול להיות שהיא פשוט.. פשוט.."
"יכול להיות שהיא פשוט נרדמה ושכחה לקום, אתן מכירות את דמי.." קרול אמרה, ואנחנו הנהנו בהסכמה.
"זאת הסיבה הכי הגיונית עכשיו." אמרתי להן. "ואני מקווה שזו הנכונה.."
"נו, איפה דמי?" ויי שאלה, די בעצבים.
"הנה אני, מה דאגתן?" דמי פתחה את הדלת, גרמה לשלושתנו לקפוץ.
"למה איחרת כל כך?" שאלנו את דמי, והתקדמנו לכיוונה. היא השאירה את הדלת פתוחה.
"הבאתי לכן הפתעה.." היא אמרה, וארבעתנו הסתכלנו לכיוון הדלת.