המשך יבוא...

The Mysterious Boy- פרק 6

06/06/2015 1050 צפיות 2 תגובות
המשך יבוא...

The Mysterious Boy:
פרק 6:
"למה הוא הביא אותי לכאן?" שאל לואי את הארי.
"כי הוא מטומטם." ענה הארי והתחיל לצחוק. "כי הוא חשב שאם הוא יביא אותך לפה ויתחנן בפני שאני לא אהרוג אותך זה יעבוד לא." הוא התרומם על רגליו. והתקרב אל לואי. לואי לא זז. הארי שלח את ידו לצווארו של לואי והחל לחנוק אותו.
"הארי תעזוב אותו!" צעק עליו נייל והתקרב אליהם. הארי הפנה את מבטו אל נייל אך הוא אינו שיחרר את לואי.
"אם תתקרב עוד צעד אחד הילד ימות." אמר הארי ונייל עצר. נייל ידע שהארי מתכוון להרוג את לואי כאן ועכשיו בלי קשר לכמה קרוב הוא יהיה אל הארי אבל הוא ניסה לחשוב מהר על דרך לשכנע את הארי לפני שהוא יצליח להרוג את לואי.
"אל תהרוג אותו." צעק נייל. "אם לא תהרוג אותו אני אעשה כל מה שתרצה." זה גרם להארי לשחרר את לואי. לפני שלואי הספיק לחשוב על לברוח הארי תפס את ידו חזק.
"מה אמרת?" שאל הארי כדי לוודא שהוא שמע את דבריו של נייל באופן מדויק ולא סתם דמיין.
"אמרתי שאם לא תהרוג אותו אני אעשה כל מה שתרצה." השיב נייל במהרה.
"כל מה שאני ארצה?" שאל הארי ונייל הנהן בראשו מהר. "אז אני רוצה שתגיד לי משהו."
"מה?" שאל נייל.
"איך קת'רין לא מתה?" הוא שאל את נייל. "חשבתי שהרגת אותה."
"אני לא יודע איך היא עדיין בחיים." אמר נייל והארי צחק.
"אני לא מאמין לך." הוא אמר.
"אחרי שגיליתי מי היא ברחתי לפה עם לואי." אמר נייל והארי הפסיק לצחוק.
"אז לא ידעת." הוא אמר בשקט.
"לא ידעתי." אמר נייל. "אבל איך אתה לא ידעת. הרי אני זוכר את השיחה שלי בטלפון ואם זכרוני לא מטעה אותי ידעה שהייתי איתי בתוך הבית מישהי בשם קת'רין."
"ידעתי שיש בתוך הבית מישהי העונה לשם קת'רין משום שמעתי אותך אומר את שמה. אולי לא הצלחתי לפרוץ לבית שלך אבל בהחלט ראיתי מה הולך בפנים ושמעתי מה נאמר בפנים." אמר הארי. נייל היה מבולבל. כשהוא בא לפה הוא חשב שהארי ידע כיצד קת'רין היה בחיים. נייל הרי הרג אותה. הוא ידע את זה. כשהוא עזב אותה לפני שנים רבות היא הייתה מתה. הארי ניסה להרוג אותו בגלל זה אבל נכשל.
"אני לא יודע איך זה ייתכן שהיא בחיים. אני הרגתי אותה. אני ראיתי אותה מתה מול עיניי. כשעזבתי אותה היא הייתה מתה." אמר נייל.
"אז תברר." אמר הארי.
"מה?" שאל נייל.
"אתה חרש או משהו?" הארי שאל אותו עצבני. "תברר."
"בסדר," אמר נייל.
"יש לך חודש. אם אתה מצליח אני משחרר את הילד אבל אם אתה טועה אני הורג אותו." אמר הארי.
"שבוע לא יספיק." אמר נייל. "האם אפשר חודש?"
"בסדר חודש." אמר הארי. "והילד נשאר פה."
"רגע," אמר לואי.
"תשתוק." אמר הארי.
"אם אני הולך להישאר כאן לחודש אז אני תצריך שנייל יביא לי משהו." אמר לואי.
"מה אתה רוצה שהוא יביא לך?" שאל הארי בקוצר רוח.
"את מחברת הציורים שלי." אמר לואי. "וגם עיפרון או מחק."
"בסדר, אני אלך להביא לך את המחברת ואז אני אתחיל במבצע." אמר נייל. "אני צריך שם למבצע."
"יש לי רעיון לשם." אמר הארי. "המבצע 'לגלות את האמת על קת'רין בחודש או שהילד ימות'."
"אתה מודע לעובדה שיש לי שם?" שאל לואי. נמאס לו שהארי קרא לו ילד ובנוסף לכך נמאס לו שהם דיברו עליו כאילו הוא לא שם. הוא היה שם והוא שמע אותם. הוא שנא שאנשים קראו לו 'ילד' או 'נער' או 'איש צעיר' או כל דבר מטופש כמו אלו. השם שלו הוא לואי. הוא אהב את שמו ורצה שאנשים יקראו לו בשמו. לא 'ילד' לא 'נער' לא 'איש צעיר' אלא לואי!
"כן," אמר הארי. "אתה מודע לעובדה שלא אכפת לי מהעובדה שיש לך שם?"
"עכשיו אני מודע לעובדה הזו." אמר לואי.
"טוב המבצע 'לגלות את האמת על קת'רין בחודש או שהילד ימות' מתחיל!" הכריז נייל ואז אמר במהרה, "האם שם זה לא קצת ארוך למבצע? צריך שם קליט."
"עוף מפה!" צרח עליו הארי ונייל רץ משם כדי להתחיל לגלות כיצד קת'רין עדיין בחיים. הארי לקח את לואי לעמוד שהיה בתוך הבית הנטוש.
"למה בטוח בית יש עמוד?" שאל לואי.
"אני בניתי את הבית פה מסביב לעמוד." אמר הארי.
"למה עשית את זה?" שאל לואי.
"כדי לקשור אנשים אל העמוד." אמר הארי כאילו זה היה מובן מאליו.
"האם לא יותר פשוט לבנות עמוד בתוך בית?" שאל לואי.
"תפסיק לחפור לי בשכל." התעצבן הארי והלך. כעבור כמה שניות הוא חזר עם חבר בידו. הוא דחף את לואי לישיבה וקשר אותו.
"למה אתה קושר אותי?" שאל לואי.
"האם אתה כל כך מטומטם עד שזה לא ברור לך?" השיב הארי בשאלה.
"זה כן ברור לי פשוט הרגשתי צורך לשאול את השאלה הזו." אמר לואי וניסה להירדם. הוא לא רצה להירדם כאשר לידו עומד יצור רצחני אבל הוא היה עייף מאוד וכל מה שקרה התיש אותו. היה לו קשה להתעורר אך בסופו של דבר הוא הצליח.
————–
"קום כבר!" הארי צעק על לואי ובעט בו כדי להעיר אותו.
"איפה אני?" שאל לואי.
"בבית שלי," אמר הארי.
"למה הערת אותי? האם עבר כבר חודש שלם ונייל לא הצליח לגלות את האמת?" שאל לואי.
"אתה טיפש." אמר הארי. "הוא הביא לך את המחברת שלך ואת העיפרון והמחק שלך." הוא זרק את המחברת, העיפרון והמחק ליד לואי.
"הארי," הוא אמר.
"מה אתה רוצה?" שאל הארי בקוצר רוח. לא היה לו מצב רוח לשאלות מהילד המטומטם.
"אני ציירתי ציור שלך יום אחרי שהופעת בחלומי ונייל אמר לי משהו מוזר." אמר נייל.
"מה הוא אמר לך?" שאל הארי.
"שזה לא אתה." אמר לואי והארי התכופף.
"תראה לי את הציור." הוא אמר.
"אני לא יכול. אני קשור." אמר לואי והארי שיחרר אותו.
"אם אתה מנסה לעשות משהו אני הורג אותך." אמר הארי ולואי הנהן כדי להבהיר להארי שהוא הבין. הוא לקח לידיו את המחברת ודפדף בה עד שהוא הגיע לעמוד שבו הוא צייר את הארי.
"הנה," הוא אמר והראה להארי את הציור.
"זה לא אני." אמר הארי.
"למה אתה מתכוון?" שאל לואי.
"זה לא אני. אני אפילו לא זוכר שהשתלתי לך חלומות אשר בהם אני מופיע." אמר הארי.
"אז מי זה? את מי ציירתי? מי השתיל לי את החלומות? ולמה אתה אומר שזה לא אתה? זה נראה בדיוק כמוך!" לואי היה כל כך מבולבל. הוא לא הבין כלום והוא רצה להבין. לפחות את מה שכולם מבינים.
"זה לא נראה כמוני. אין לי את הצלקת הזו." הארי אמר לו והצביע על צלקת שצוירה במצח של הנער אשר צויר בציור.
"האם אתה יודע מי זה?" שאל לואי.
"יש לי השערה אחת. אני אעלה אותה בפני נייל והוא יגיד לי אם זה הגיוני או לא. עכשיו אל תתעסק בזה. פשוט תצייר פרפרים או משהו." אמר הארי.
"אני לא מצייר פרפרים." אמר לואי.
"אז תצייר משהו אחר. לי לא אכפת מה אתה מצייר." אמר הארי והלך משם. לואי התחיל לצייר. הוא צייר את נייל. הוא צייר את נייל מנמנם בישיבה ביער כאשר הוא נשען על עץ אלון. הוא צייר את עצמו מחבק את נייל. הוא רצה שנייל יהיה עכשיו לידו בכל הבלגן הזה והם יוכלו להתחבק כמו שהם היו נוהגים לעשות. גם כשאנשים הסתכלו עליהם במבטים מוזרים הם התחבקו. אך הוא ידע שנייל לא יכול להיות פה עכשיו משום שהוא מנסה לגלות משהו. הוא מנסה לגלות את המשהו הזה משתי סיבות. האחת היא משום שהוא רוצה לדעת כיצד המשהו אפשרי והשנייה היא משום שהוא רוצה להגן על לואי וזה מה שיקרה אם הוא יצליח לגלות את האמת. לואי ניסה להפסיק לחשוב על זה משום שהדבר גרם לו להיות עצוב. הוא לא רצה חיים כאלה. הוא לא רצה להיות קורבן ליצור רצחני, הוא לא רצה שהחבר הכי טוב שלו ינסה להגן עליו והוא בהחלט לא רוצה לגלות שהמורה שלו קשורה לכל העניין ואמורה למות אבל מסיבה מסוימת היא עדיין בחיים וזה עלול להיות מסוכן. הוא רצה חיים רגילים. הוא רצה להיות נער רגיל שלומד בתיכון ואחרי זה עובר לקולג' ואז מתחיל לעבוד. הוא רצה שנייל יהיה בן הזוג שלו אבל הוא בספק אם זה היה קורה גם אם החיים שלו יהיו "רגילים". הוא רצה לעזור לאחיות שלו בשיעורי בית ולהתכונן למבחנים במשך כל הזמן שהן ילמדו. אבל זה כנראה לא יקרה. אם נייל לא יצליח לגלות משהו חשוב תוך חודש הארי יהרוג אותו. וגם אם נייל יגלה את המשהו הזה לא בטוח שלואי יחיה. יכול להיות שהארי שיקר ואז הוא יהרוג אותו, או שהוא ימות מרוב פחד -הוא לא בטוח אם זה הגיוני אבל הוא חושב שכן- או שאולי מישהו אחר יהרוג אותו, למשל, קת'רין או נייל או מישהו אחר. הרבה דברים יכולים לקרות. הארי התקרב אליו עם צלחת וכוס מים. הוא הניח אותם לידו. הוא הלך וחזר כעבור כמה שניות עם סכו"ם. "תאכל." הוא אמר ללואי. "אני מקווה שזה טעים."
"איך אני אדע שזה לא מורעל?" שאל לואי.
"כי הבטחתי לנייל להשאיר אותך בחיים במשך חודש שלם ואני לא שקרן. אם לא תעשה לי בעיות אז אין לי סיבה להרוג אותך, בהנחה שעד שיעבור חודש שלם נייל יצליח לגלות את האמת." אמר הארי. לואי היסס אך כעבור שנייה קלט כמה הוא רעב וצמא. הוא שתה את כל המים בשלושה שלוקים גדולים והתחיל לאכול.
"בתיאבון," אמר הארי והלך משם.
המשך יבוא…


תגובות (2)

אני מאושרת! אני קופצת עד הגג ואני מאושרת!
נייל ולואי לנצח, שתי נשיקות במצח…נהנהנהנה !!!
-כן אני אוהבת להתלהב מפרטים בסיפור-
יאאאווו זה פרק כזה חמוד!
חוץ מהארי החתיכי שהורס הכול -_-
ואיך לאזעזל גברת צ'ייס קמה מהמתים?
אני מאוד מקווה שתמציאי משהו גאוני שמסביר את זה.
*~* אני רוצה יותר קטעים חמודים וקיטשיים של ייל ולואי זה מחמם לי את הלב הקפוא שלי.
כציבה יפה ויוצאת דופן,
אוהבת את הסיפור לנצח.

06/06/2015 21:41

    אני שמחה שאת אוהבת את הסיפור :)

    06/06/2015 23:29
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך