Well Liam Payne? Thank you – פרק 41 חלק ב׳❤️

– פרק 41 חלק ב׳ –

זה היה הארבע וחצי שעות הכי מייגעות בחיים שלי. ארבע שעות ארורות של הלידה של הבת הקטנה שלי ושל ליאם.
״זהו בייב זה ניגמר,״ אמר לי ליאם שהחזיק את ידי, ואני רק עצמתי את עיניי מהכאב. זה היה סיוט פשוט ככה.
״תכירו, הילדה שלכם,״ אמרה אחת האחיות בחיוך מרוגש והושיטה לי תינוקת קטנה, עטופה בשמיכות, עם פרצוף קטן וחמוד, שתיי עיניים גדולות וכחולות עם פסים חומים ואפורים ביפנים, שפתיים דקות וחסרת גבות, מספר שיערות בודדת בצבע שיער בלונדיני שטני היו על ראשה, היא אפילו לא בכתה.
״יש לנו תינוקת,״ אמרתי באושר, הדמעות כבר זלגו ללא הרף ואפילו אצל ליאם התווצרו דמעות.
״מיקי אתה בוכה?״ שאלתי בחיוך מאוהב.
״יש לנו תינוקת דונל,״ הוא אמר ודמעה זלגה מעיניו, יכולתי להישבע שזה היה הדבר הכי חמוד שאיי פעם ראיתי.
״היא של שנינו בייב, תוצר שלנו,״ אמר ואני המשכתי לחייך כמו דבילית.
״שלום,״ אמרנו שנינו ונופפנו לה.
״אני לא מאמינה,״ מילמלתי.
״תיראה איזה חמודה היא! היא נראת כמו הילדים מהפירסומות של החיתולים,״ אמרתי מתרגשת.
״בוא לפה,״ אמרתי לו ופיניתי לו מקום במיטה, והוא פשוט הרים אותי והושיב אותי עליו.
״היי תינוקת,״ אמרתי לה בחיוך.
״איך נקרא לה?״ שאל ליאם.
״מה אתה אוהב?״ שאלתי אותו.
״ממ אני אוהב את השם דייזי,״ אמר בחיוך.
״גם אני,״ השבתי מחויכת.
״אז זאתי דייזי פיין?״ שאל.
״דייזי פיין..״ חזרתי אחריו כשהבטתי בה.
״את יודעת שדור סבתא שלך וליז עוד פחות מחצי שעה כאן?״ שאל.
״באמת?״ שאלתי בחיוך קטן.
״כן, אמרתי להם שאת יולדת והם ישר ארזו ועלו על טיסה,״ השיב לי בחיוך.
״דייזי, דייזי׳לה,״ אמרתי לה בקול של תינוקת והיא נשארה במבט שהיה לה מקודם, אני לא חושבת שהיא יכולה כבר לחייך או משהו.
״שתגיב לפחות,״ מילמלתי בגיחוך וציחקקתי.
״מי ילדה חמודה?״ שאל אותה ועשה לה פרצוף מצחיק והיא הביטה בו במבט תמוהה ותפסה לו באצבע חזק.
״כתור מישהיא שנולדה מלפני כמה דקות יש לה אחיזה חזקה,״ אמר והיא התחילה להזיז את היד שבה היא החזיקה את האצבע שלו.
״איך את?״ שאל בעדינות.
״טיפה כואב, אבל עברתי דברים קשים יותר,״ אמרתי והוא הנהן ונשק לראשי. הנחתי את ראשי על חזהו, ודייזי הייתה לידי, נרגעת עם אהובי והתינוקת שלנו.
״אני מצטערת אבל צריכים לארגן אותה, בינתיים יש לכם זמן לביקורים אם אלה אם את בסדר אחריי הלידה,״ אמרה אנג׳לה ולקחה מאיתנו את דייזי.
״אוף אבל אני רוצה אותה,״ מילמלתי.
״אתם עכשיו עוברים למחלקת ההתאוששות. אלה את תישהי שם במשך שלושה ימים,״ הודיעה לנו האחות.
״אני יביא לך כבר עכשיו חלוק חדש,״ אמרה ואני הנהנתי והיא נכנסה שוב עם חלוק.
״החדר שלכם הוא באזור D2 מספר 318 המיטה שהכי קרובה לדלת.״ הסבירה לפני שהלכה ואני הנהנתי.
״בואי קחי, הבגדים שלך כאן,״ אמר והושיט לי תחתונים, שמתי אותם במהירות והורדתי את החלוק הקודם, ושמתי את החלוק החדש.
״סוף סוף אין לי בטן ענקית,״ אמרתי באושר וליאם צחק.
״בואי נצא,״ אמר והושיט לי את ידו, מועך אותי בחיבוק צדדי.
חיפשנו יחד את אזור D2, מצאנו אותו מיד אחריי שמצאנו את D1. החדר היה בסדר. לא גדול מידיי אך מספיק מרווח. היו מספר וילונות בין כל יולדת, יש כאן עוד שתיי יולדות.
״אלה, עוד 20 דקות את צריכה ללכת לעשות כמה בדיקות עם התינוקת, והתינוקת תבוא לכאן כל רגע,״ הודיעה אחת מהאחיות כשנכנסה לחדר ואני הנהנתי.
״איפה זה נמצא?״ שאלתי.
״תעברי את אזור ההתאוששות ותיכנסי למחלקת הבדיקות, דלת שלישית משמאל.״ אמרה ויצאה מהחדר מיד אחריי שזרקתי לה מילת תודה.
אני וליאם נכנסנו יחד למיטה, עוד לפני שהספקנו להשלים ילדתי.
״אני מצטערת. זה לא היה במקום אתמול,״ אמרתי בנשימה עמוקה.
״את צדקת אני לחצתי עלייך והצקתי לך, אני מצטער. קשה לא לקנא לך.״ אמר ואני חייכתי טיפה לפני שנשקתי לקצה סנטרו.
״סיפרת למישהו שילדתי?״ שאלתי בהתענינות.
״אממ דור ליז וסבתא שלך, הבנים, פרי, סטייסי אור ושרלוט, בטח פרי סיפרה לבנות ולמשפחה שלי,״ אמר.
״כואב לי הגוף,״ מילמלתי.
״בואי אליי,״ אמר ונדחקתי אליו למיטה, ראשי על חזהו וידו עוטפת את גבי, ידו השניה מעבירה ליטופים נעימים לאורך ידי. הדלת ניפתחה טיפה ונכנסו כל הבנים, פרי היילי אלי לי -אן ג׳ייד ג׳סי, סטייסי, אור, שרלוט, רות׳, ניקול, קארן וג׳ף.
״אלהה!״ צעקה פרי ומחצה אותי בחיבוק.
״איך את?״ שאלה לחיבוק.
״כואב לי הגוף, אבל אני בסדר,״ אמרתי בחצי חיוך.
״נו דברו!״ צעקו הבנים בחוסר סבלנות.
״אתם לא יודעים איזה חמודה היא!״ אמרתי בקול גבוה ומתרגש.
״איפה היא?״ שאלה ניקול בהתרגשות.
״הם מקלחים אותה עכשיו, שמים לה חיתול, בגדים ועושים לה בדיקה עם יש לה צהבת, היא צריכה להגיע כל רגע,״ הסביר ליאם.
״איך הייתה הלידה?״ שאלה סטייסי בדאגה.
״ואו, ארבע וחצי שעות של סבל. זה היה סיוט, אבל מיקי היה איתי כל הזמן ועזר לי,״ אמרתי בחיוך קטן.
״שרלוט! אני לא מאמינה שהגעת!״ אמרתי מחויכת והתכופפתי לחבק אותה.
״את יולדת ואני יחמיץ את זה? ממש לא!״ היא אמרה בחיוך.
״והבטחות חייבים לקיים, לא כך?״ שאלה בחיוך מוזר וחייכתי אליה אחד כזה בחזרה. היא דיברה על זה כשהכרתי אותה הבטחתי לה שאכיר לה את התינוק/ת, שמקרה הזה זאת דייזי.
״כבר מצאתם שם?״ שאלה ג׳סי מעונינת.
״דייזי פיין,״ השיב ליאם בחיוך.
״אני סבתא אלוהים, יש לנו נכדה ג׳ף אתה קולט את זה?״ שמעתי את קארן מדברת מאחורי כולם. זה באמת ממש לא נקלט.
״אני אוהב את השם הזה,״ אמר נייל בחיוך.
״מזל טוב לאבס,״ הוא המשיך בחיוך.
האחות נכנסה לחדר והיא מגלגלת מין קופסא שקופה מלבנית, שעלייה היו שמיכות ומעל את דייזי, והיה לזה מוטות ארוכים וגלגלים חוברו לסוף המוטות.
״אוקיי כמה דברים, אסור ליותר מחמישה אנשים להיות כאן בחדר, זה דבר ראשון. צריך להתחשב בשאר היולדות שנמצאות כאן בחדר. דבר שני, רק להורים מותר להתקרב אליה בשלב הזה לפנים, ואסור לגעת לה בראש בכלל. יש לכם ביינתים חיתולים כאן, ובגדים יחליפו לה האחיות. היא בינתיים בלי צהבת. אלה עדיף עכשיו שתיהיי טיפה לבד לנוח הגוף שלך נורא חלש. ושאלה אחרונה, את מניקה או בקבוקים?״ שאלה.
״אני רק רוצה לשאול, מה יותר טוב?״ שאלתי.
״כמובן שההנקה, אך זה פחות נוח,״ היא הסבירה.
״אני אניק אותה,״ אמרתי והיא הנהנה ויצאה מהחדר.
״אני אצא איתכם עכשיו כי אלה וגם התינוקת צריכות לנוח. בייב עם את צריכה משהו אני כאן,״ אמר ליאם ואני הנהנתי והם כולם יצאו, העברתי את התינוקת אלי בעדינות למיטה, מנשקת את שפתיה ונסחפת לשינה עמוקה.

– נקודת מבט ליאם –

יצאנו כולנו החוצה, כולם עוד מחכים לראות את התינוקת ולהחזיק אותה, ובעצם אני ואלה גם לא החזקנו אותה, התיישבנו כולנו בכיסאות שם, אני דואג לאלה ואני רוצה להיות עם דייזי, אבל זה לא יהיה מנומס ללכת עכשיו.
״איך אלה?״ שאלה אימי.
״כואב לה הגוף, הרופאה אמרה שזה יעבור עוד מעט כי זה מהלידה,״ השבתי.
״מה הצבע של העיניים של התינוקת?״ שאלה היילי סקרנית.
״תכלת עם פסים חומים ואפורים ביפנים,״ השבתי.
״זה ממש שילוב של שניכם,״ אמר נייל ואני הנהנתי בחיוך.
״בטח אין לה גבות, זה ממש חמוד. ראיתי את זה כשבת דודה שלי ילדה,״ אמרה ג׳ייד מצחקקת.
״כן זה ממש מוזר.״ אמרתי. זה נראה מצחיק אבל גם חמוד.
ראיתי נער שהלך כאן בעצבים ואפילו דחף כמה אחיות בדרך. אני חושב שזה דור.
״ליאם!״ הוא קרא, זה היה דור וסבתו וליז מאחוריו.
״היי,״ אמר במעט יובש, אחרי מה שקרה אני לא חשבתי שהוא יאהב אותי, וזה הדדי לגמריי.
״בואו תשבו כאן, אלה צריכה לנוח עכשיו וגם התינוקת,״ אמרתי והוא הנהן.
״היי מריה, מה שלומך?״ שאלתי את סבתא של אלה בחיוך לפני שחיבקתי אותה.
״אני בסדר, דואגת לאלה. מה שלומך?״ היא שאלה.
״בסדר,״ עניתי.
״בואי שבי,״ קמתי ממקומי מפנה לה מקום לשבת.
״לא לא לא , זה בסדר אני אלך להביא כיסא,״ אמרה בהתנגדות.
״שבי מריה אני אלך להביא לי כיסא,״ אמרתי ולקחתי כיסא, מתיישב לפני שהיא תיקח גם לה אחד.
״לא היית צריך,״ אמרה וחייכה אליי והתישבה.
״אני שניה בא,״ הודעתי ונכנסתי לחדר של אלה, אלה ישבה על המיטה והניקה את דייזי.
״בייב, יש לך עכשיו בדיקות,״ אמרתי והיא הנהנה.
״יש מצב אתה עוזר לי עם דייזי?״ שאלה.
״ברור בואי,״ אמרתי והיא ניתקה את דייזי ממנה וסידרה את החזיה והחלוק המוזר.
״תביאי לי את דייזי, אני אקח אותה,״ אמרתי והיא הנהנה.
״תביאי לי יד,״ אמרתי והיא נאחזה בידיי וקמה מהמיטה.
״את רוצה שאני ישאר איתך שם?״ שאלתי.
״אם אתה יכול,״ אמרה בחיוך מבויש.
״אני לא אוהבת את החלוקים האלה הם מעצבנים,״ אמרה כשהסתבכה לסגור אותו.
״אבל את חייבת ללבוש אותם,״ אמרתי לה.
״אני יודעת..״ מילמלה במעט עצבים.
יצאנו מחדר וישר דור קפץ ממקומו אלינו.
״כמה דאגתי לך,״ אמר לה וחיבק אותה חזק.
״אני עדיין לא מאמינה שבאת,״ אמרה בחיוך קטן.
״אפשר לראות אותה?״ שאל אותי. העברתי את דייזי לתנוחה שהוא יוכל לראות את פניה, והוא רק חייך אליה והיא הביטה בו במבט תמוהה ומתוק.
״אומיגאד איזה חמודה!!״ אמרה שרלוט בהתרגשות כששמה את ידה על פיה כהמומה.
״אני גם רוצה לראות!״ ביקשה סטייסי מתרגשת לפני שקמה אליי והביטה בתינוקת, כלומר בדייזי. צריך להתרגל לקרוא לה ככה.
״היא יפייפיה,״ אמרה סטייסי כשעמדה ליידי בשקט ובחנה אותה.
״אני גם בא לראות,״ אמר נייל כשקם גם הוא.
״איזה חמודה!״ אמר בהתרגשות כשחייך אליה.
״היילי את חייבת לראות,״ אמר כשמשך אותה משיחה עם הארי.
״אומיגאדד!״ צעקה היילי כשהביטה בה במעט מאוהב? ככה זאת היילי, מגיבה בהתרגשות להכל ובאהבה. נחמדות יתר הייתי אומר.
״אנחנו הולכים ונחזור עוד מעט, אחר כך אפשר יהיה להיות איתה,״ אמרתי והם הנהנו כשנופפו לה לשלום.
התחלנו להתקדם לחדר שהפנו אותנו אלי, ״סליחה, אתה לא יכול להיכנס, רק היולדת והתינוק,״ אמר לי הרופא כשנכנסנו.
״אוקיי, דונל אני אלך לכולם בינתיים,״ אמרתי והיא הנהנה ואני חזרתי לאזור הישיבה שהיה שם.
״כשהיא תחזור אתם תוכלו להיכנס בקבוצות של חמש לחדר שלה,״ אמרתי וכולם הנהנו, דיי היה ברור מה הם הקבוצות.
״אז איך קוראים לה?״ שאל דור.
״דייזי פיין,״ עניתי בחיוך קטן.
״איך הייתה הלידה?״ שאלה ליז בדאגה.
״וואו כמה אלה בכתה, היה קשה,״ אמרתי. ברור שהיה קשה, אלה סך הכל בת 19 והגוף שלה לא בנוי ללדת עכשיו ילדה.
״מצחיק שהיא בת 19 וכבר יש לה ילדה ואני בת 31 ואין לי אפילו חבר,״ אמרה צוחקת.
״בסוף את תימצאי את האחד,״ אמרתי והיא הנהנה.
״מקווה,״ אמרה בכנות.
״מה זה הבדיקות שיש לה עכשיו?״ שאלה.
״זה בדיקות דם משהו כזה, לבדוק שהכל תקין בדם של שתיהן.״ אמרתי.

עברה לה חצי שעה, אלה כבר חזרה והיא כרגע משוחחת עם פרי ג׳ייד ולי – אן, ג׳סי דיברה עם מריה והתעניינה בארץ ישראל. ואני הייתי עם דייזי הקטנה והוריי.
״אלה,״ קרא לה דור.
הם שוחחו משהו כמו חמש דקות ואלה באה אליי בעצבים.
״הוא כזה מציק אלוהים,״ אמרה בכעס, מתיישבת ליידי.
״את זה אני יודע, מה קרה?״ שאלתי.
״הוא שואל למה זה דייזי פיין ולא פלוין, אני עומדת לתת לו סטירה,״ אמרה בעצבים.
״מה זה השאלה הזאת? ומה זה משנה עם זה פיין או פלוין,״ אמרתי בבילבול וכעס כשקיווצתי את גבותיי.
״גם אני לא מבינה את זה,״ אמרה.
״את רוצה שזה יהיה פלוין ולא פיין?״ שאלתי. ״אני מעדיף שזה יהיה פיין.״ הוספתי בכנות.
״אני רוצה שזה יהיה פיין, לא פלוין, זה הילדה שלנו והיא צריכה לקבל את השם של האבא כמו כל ילד,״ אמרה מטלטלת את ראשה.
״איך שאת רוצה,״ אמרתי.
״אלה מה שלומך, איך עבר?״ שאלה אימי.
״סיוט! איך ילדת שלוש?״ שאלה פעורת עיניים.
״ליאם נולד בלידה קייסרית, ובשל רות׳ לקחתי אפידורל ( משהו שמקל על הלידה ברמות ) אז זה נחשב שילדתי רק את ניקול בלידה רגילה,״ אמרה ואלה הנהנה.
״את רוצה לישון?״ שאלתי כשליטפתי פרקי אצבעותיה.
״אני רוצה להתקלח ואז לאכול, להאכיל את דייזי ולישון,״ אמרה ואני הנהנתי.
״לכי להתקלח, אני כאן איתה. תיקחי איתך את אחת הבנות שתהיה איתך שהכל יהיה בסדר,״ אמרתי בדאגה, בכל זאת, היא אחריי לידה.
״היילי את יכו-״
״אני באה איתך.״ קטעה אותה היילי ואלה חייכה כתודה והן שתיהן הלכו.
דייזי לפתע החלה לבכות, ואני נשארתי קפוא, מה עושים?
אני לא מבין כלום באבהות. ניסיתי להניע אותה מצד לצד שתירגע אך היא המשיכה לבכות.
״תנסה לשים את על הכתף וללכת איתה. בעדינות ליאם,״ הציעה אמא שלי.
הנחתי אותה בעדינות על כתפי וליטפתי את גבה בעדינות כשהתהלכתי איתה בבית החולים. היא כל כך רכה ומתוקה שאני מפחד להרים אותה ולמחוץ אותה.
היא לאט לאט הפסיקה לבכות ואני נרגעתי מהלחץ שהייתי בו.
״אני אניח אותה לישון.״ אמרתי כשנכנסתי לחדר התאוששות ששהינו בו, מניח את דייזי בעדינות ביפנים.
עברו להן כמה דקות שישבתי בחדר והבטתי בדייזי ישנה בדאגה שהיא תקום ותבכה ואני לא ישמע בטעות.
״למה אתה לא יוצא?״ שאלה אלינור כשנכנסה לקחת את התיק שלה.
״אני מפחד שהיא תקום ותבכה,״ אמרתי.
״אז תגיד לבנים להיכנס לכאן. תדברו קצת, לא יצא לכם כבר הרבה זמן,״ אמרה.
״אוקיי, את יכולה לקרוא להם?״ ביקשתי.
״ברור,״ השיבה בחיוך כשיצאה ולאחר דקה הבנים נכנסו.
״מה קורה, ברו? מתרגש?״ שאל זאין כשהתיישב על הכיסא מולי.
״מאוד.״ השבתי כשסידרתי את השמיכה מעל דייזי כשהיא הזיזה מעט את ראשה ואת השמיכה.
״היא ממש מתוקה,״ אמר בחיוך כשהביט בה.
״תתכונן לאיים על הרבה בנים,״ אמר לואי מרים גבות כחוסר ברירה.
״אני חושב שהיא תצא כמו אלה,״ אמר נייל.
״שתיי כוסיות בבית אחד, הרווחת אחי,״ אמר לואי כשטפח על כתפי.
״תיזהר ממני,״ אמרתי באיום קל.
״סך הכל אמרתי שאלה כוסית, זה כבר ידוע,״ אמר בקלילות.
״אני מזכיר שיש לך חברה, שלא הייתה רוצה לשמוע את זה,״ אמר זאין בהזהרה.
״עכשיו כשאני חושב על זה, איפה הארי באמת?״ שאלתי בבילבול.
״הוא עם שרלוט,״ השיב נייל.
״ממש נדלק על הילדה, הא?״ גיחך לואי.
״אני לא חושב שהוא נדלק עליה, הוא דואג לה בצורה אבהית כזאת,״ אמרתי.
״אגב אהבית. איך אתה עם כל העיניין של התינוקת?״ שאל נייל.
״אני בסדר.. בערך. אני לא מצליח לקלוט שיש לי ילדה לדאוג לה. אני לא מבין בזה כלום וגם אלה, זה מעסיק את הראש שלי בלי הפסקה,״ הודתי בשקט כשבחנתי את דייזי, שוב.
״אתם תסתדרו, יש לכם את ההורים שלך, אותנו, חברים, אתם תהיו בסדר,״ אמר זאין.
״אני מקווה,״ מילמלתי בחירשיות ואלה והיילי נכנסו לחדר.
״הפרענו?״ שאלה אלה מובכת.
״קצת,״ אמר לואי במבט מאשים.
״לא אתן לא,״ אמר מיד אחריו זאין כשנאנח.
״אני יעיר אותה או שנחכה שהיא תתעורר?״ שאלה אלה כשהתיישבה על רגלי הימנית מניחה את ידה השמאלית על צאוורי.
״תאכלי ועד אז היא תתעורר,״ אמרתי.
״אלה מה אני קונה לך לאכול?״ שאל אבא שלי מפתח הדלת.
״זה בסדר ג׳ף, תודה,״ חייכה מובכת.
״ליאם מה היא אוהבת?״ שאל אותי כשראה שאלה לא מתכוונת לבקש ממנו לקנות לה אוכל.
״כריך פשוט עם ירקות,״ אמרתי.
״אוקיי, בנים מה לקנות לכם?״ המשיך לשאול.
״אני אלך לקנות אבא, זה בסדר,״ אמרתי, אני לא מתכוון לתת לאבא שלי לשלם על כל החברים שלי ושל אלה. חשבתי שזה רק לאלה אבל זה כבר מוזגם עם הוא ישלם על כולם.
״תישב תהיה עם אלה, אני אקנה,״ התווכח.
נשקתי ללחיה של אלה וקמתי לבחוץ.
״אתה באמת לא צריך ליאם. למה לא נשארת איתה שם?״ שאל כשהלכנו ביחד לעבר חניות האוכל שהיו שם.
״כי אני לא מתכוון לתת לך לשלם על כל החברים שלי ושל אלה.״ השבתי.
״זה לא כזה ביג דיל,״ נאנח.
קניתי כמה מגשיי פיצה ואני ואבי לקחנו אותם יחד לעבר חדר התאוששות.

סיימנו כולם לאכול ונשארו כמה משולשים.
״מה נעשה איתם?״ שאלה אלה כשיישבנו ביחד עם דייזי בחדר, כולם ניפרדו ממני ומאלה והלכו ואמרו שיחזרו מאוחר יותר. הלידה הייתה בארבע בבוקר, ועכשיו 12 וחצי וגם אני וגם אלה ודייזי צריכים לישון עקב חוסר השינה שלנו בלילה.
״היי, אתם רוצים במקרה פיצה?״ שאלתי באיי נעימות את היולדת ובעלה שהיו שם, היולדת השלישית לא הייתה בחדר, אוליי במקלחת.
״אנחנו בסדר, תודה.״ אמרה האישה מעט מובכת.
״בטוח? זה סתם יזרק,״ אמרתי.
״אנחנו לא ממזמן סיימנו לאכול, זה באמת בסדר, תודה.״ השיב הבעל שחייך בהוכרת תודה.
״מיקי נשאיר את זה לאחר כך, נייל בטוח ירצה לאכול.״ אמרה אלה כשהתיישבה על המיטה.
״אז אתם החדשים היום? בת או בת?״ שאלה האישה בחיוך כשפיתחה שיחה.
״בת, שלך?״ שאלה אלה בחיוך.
״בן,״ השיבה בחזרה בחיוך.
״אני הייתי שמחה להמשיך לדבר אבל היא צריכה לישון,״ אמרה אלה במעט מובכות והיולדת השניה הנהנה בהבנה וסגרה את הוילון בחזרה, נותנת לאלה לי ודייזי פרטיות.
נשכבנו ביחד על המיטה ודייזי הייתה בתוך ה'מיטה' המהלכת שלה, כבר רדומה מיד אחריי שסיימה לינוק.
״שינה טובה בייב,״ אמרה כשנשקה לזווית שפתיי.
״גם לך דונל,״ השבתי בחיבה כשנשקתי לפיה נשיקה קטנה ונשכבנו לישון חזרה, נרדמים כמשפחה קטנה, אלה, דייזי ואני.