What makes you BEAUTIFUL ! פרק 2

פרק 2..:)
"טיסה 555 לקנדה הסתיימה. כל הנוסעים מתבקשים לצאת מהמטוס. בילוי נעים!" אמרו ברמקול, והתעוררתי.
אני וזואי יצאנו מהמטוס, ואני כולי עצבנית מהחלום הזה.
"בגלל החפירות שלך חלמתי על הוואן דיירקשן האלה.." אמרתי לזואי, והיא צחקה.
"מגניב! גם אני!" טוב נו, לפחות עכשיו אנחנו בקנדה סוף סוף.
תפסנו מונית, והתחלנו לנסוע לכיוון הבניין שבו קניתי דירה זמנית. הנסיעה הייתה ארוכה, אך אני וזואי הספקנו לראות את הנוף המדהים של קנדה, בפעם הראשונה.
"זה המקום, בנות. תיהנו בקנדה!" אמר הנהג במבטא די מצחיק. יצאנו עם המזוודות, ורצנו לכיוון הבניין.
בניין גבוהה, ענקי וכלל לא מלוכלך. בחרתי בבניין חדש ומטופח. כמובן שזה עלה לי יותר כסף, אבל זה שווה את זה. בניין, עם אחד הנופים המדהימים שיש.
נוף מרהיב של הים הכחול שבקנדה, ים מדהים וגדול.
"תראי את הנוף!" אמרתי לזואי, והצבעתי לכיוון החלון. הסתכלנו ביחד, ואמרנו 'וואו!' בהתרגשות. למרות שאני הייתי די עשירה ועמידה מבחינת כסף, לא ראיתי נוף כזה בחיי. הנוף הכי יפה שהסתכלתי עליו מחלון כלשהו, היה פארק ירוק סמוך לבית שלי. אם אפשר לקרוא לזה נוף..
התחלנו לארגן את הדברים שלנו. אני שמתי את כל הבגדים שלי בצד אחד של הארון הלבן והנקי.
החדר כולו היה בצבע לבן ושחור. טלוויזית פלאזמה שחורה, מיטה שחורה, סדינים לבנים, ארון לבן והטפט של הקיר בצבע לבן..
חלק מהריהוט שחור, חלק מהריהוט לבן..
רוקנתי את המזוודות, והנחתי אותם מתחת למיטה.
צלצול בפעמון הדלת, ואני רצתי לכיוון דלת הכניסה. ראיתי בחור עומד בכניסה, כנראה אחד השכנים.
"היי, אתן הדיירות החדשות?" שאל הבחור כשפתחתי את הדלת, והנהנתי.
פס בלונד בשיער, עיניים מושלמות וחיוך כובש.
"אני קים.." אמרתי לו בביטחון וחיוך על פניי, והצבעתי על זואי. "וזאת זואי.. אנחנו הדיירות החדשות!"
"אני זאיין.." הוא אמר לי. "זאיין מאליק" הוא לחץ לי את היד, ולא הבנתי. למה השם שלו נשמע לי מוכר?
"השם שלך נשמע לי מוכר.." אמרתי לו, והוא צחק.
"יכול להיות.." הוא אמר, וזואי באה לכיוון הדלת.
"מי בא?" היא שאלה לפניי שהגיעה לדלת, וראתה את זאיין מולה.
"אעאעעאעאע!!" היא צרחה, ואני כיסיתי את אוזניי. אאוץ'!
"א..אתה.. ז..זאיין מאליק!!" היא אמרה בגמגום, ולא הפסיקה להתרגש ולהתלהב.
"אהה.. עכשיו הבנתי מאיפה השם שלך מוכר לי.. אתה מהלהקה הזאתי, וואן דריקשון, לא?" אמרתי לזאיין בחיוך, וזואי פגעה בי עם המרפק.
"וואן דיירקשן.." זאיין תיקן אותי, וחייכתי אליו ואל זואי. "מעריצות?"
"אני מעריצה שרופה שלך!!" זואי אמרה, ואני הסתכלתי עליה, משתדלת לא לצחוק מהפדיחות שהיא עושה. כולה איזה סלבריטאי ..
הוא לא כזה מושלם כמו שהיא חושבת, למרות שהוא די חתיך.. :)
"ומה איתך? את מעריצה?" זאיין שאל אותי, והנדתי ראשי לשלילה. "לא ממש.."
"למה?" הוא שאל, וחייכתי אליו.
"יש לי את הסיבות שלי.." אמרתי לו. "אתה רוצה לשתות משהו? לאכול?"
"אני יכול לשתות מים?" הוא שאל, והנהנתי לחיוב.
"זואי, תלכי לשבת איתו על הספה.." אמרתי לה, והיא עשתה כדבריי, בזמן שמזגתי לשלושתנו 3 כוסות מים.
פתאום, עוד צלצול בפעמון. "בטח אלה חברים שלי.." זאיין אמר, ושמעתי את זואי צורחת מהסלון "כל וואן דיירקשן יבואו??!?!" והוא צחק.
פתחתי את הדלת, ובאמת ראיתי עוד ארבעה. הראשון שנכנס, בלונדיני עם עיניים כחולות משגעות, נראה אירי. השני, מתולתל עם עיניים ירוקות ושיער חום, וגומה שהופכת את חיוכו ליותר מושלם.
השלישי עם עיניים כחולות-ירוקות, ושיער חום-שטני כזה..
והאחרון גזר את השיער, אבל היה אפשר לראות שהשיער שלו היה חום, עם עיניים חומות.
הושבנו את כולם בסלון. זואי לא הפסיקה לצרוח בזמן שאני ניסיתי לדאוג לצרכיהם. אחד ביקש אוכל, אחד רצה ללכת לשירותים. אחד רצה מים ואחד רצה לראות טלוויזיה. ממש ממש שיגעו אותי.
כשהרגעתי מעט את זואי, הכרתי אותם יותר. אבל כל שניה זואי נכנסה עם עובדות שהיא יודעת עליהם.
"אני לואי טומלינסון.." אמר הבחור עם השיער החום-שטני ועניים כחולות-ירוקות.
"אתה אוהב בנות שאוכלות גזר ואתה אוהב את הפה שלך כי בלעדיו לא הייתה לך עבודה!" זואי אמרה בהתרגשות.
"אני נייל.."
"אתה אירי, כשג'סטין ביבר עקב אחריי זאיין שרת 'זה צריך להיות אני' וכשהוא עקב אחריך, צייצת 'NEVER SAY NEVER' , ואתה מטורף על אוכל!" היא אמרה, והבנים חייכו אליה. היא הרשימה אותם עם הידע שלה.
"אני ליאם.."
"אתה מפחד מכפות, יש לך בוקסר שרשום עליו את כל ימות השבוע ומותג הנעליים האהוב עליך הוא אולסטאר!" היא אמרה, ולא הפסיקה לומר עובדות על כל אחד.
"אני הארי.."
"אתה מדבר מתוך שינה, אתה נבהל הכי מהר וכשאתה ולואי משחקים אותה נשואים, אתה האישה." היא אמרה.
"איך את יודעת כל כך הרבה עלינו?" זאיין שאל אותה, והיא הסמיקה.
"זה לא כל מה שאני יודעת.." היא אמרה, והבנים צחקו.
קמתי מהספה, והלכתי למטבח. משאירה אותם מדברים לבד.
אני פשוט לא אוהבת אותם. הם נראים לי כמו חבורת בנים שרק מחפשת את הכסף ואיך לכבוש כל בחורה שהם פוגשים ברחוב ולשבור לה את הלב.
ראיתי בכניסה למטבח את זאיין, בא לכיווני.
"קרה משהו?" הוא שאל, והנדתי ראשי לשלילה.
"לא.. פשוט.. אני מרגישה ממש לא בעניינים כי אני לא מעריצה שלכם.." אני אמרתי, והוא חייך לי חיוך כובש.
"את לא חייבת להיות מעריצה שלנו כדי לדבר איתנו על דברים שמעניינים אותנו.." זאיין אמר לי, והסתכלתי על עיניו החומות. אני כל כך אוהבת עיניים חומות כהות כאלה.
"על מה לדוגמה את אוהבת לדבר? מה התחביבים שלך?" הוא שאל אותי, וישב לידי בכיסא הבר שבמטבח.
"אני אוהבת לשמוע שירים עם משמעות.. כמו שירים של דמי, או של ג'סטין.. אני לא אוהבת זמרים או להקות ששרים סתם על בחורה חתיכה שהם פגשו ברחוב.." אמרתי לזאיין, והוא חייך אליי חיוך כובש.
"לנו יש הרבה שירים עם משמעות.." הוא אמר, למרות שלא ממש נראה לי. "אבל גם אני אוהב לשמוע את דמי לובאטו וג'סטין ביבר.." הוא אמר לי, ומשם זה התפתח לשיחה של אולי 5 דקות, וזואי נכנסה ואמרה שהבנים צריכים ללכת.
יצאנו שלושתינו מהמטבח, ונפרדנו מהבנים לשלום.
"ביי!" אמרתי להם, וזאיין נופף לי עם ידו.
"אני לא מאמינה שפגשנו את וואן דיירקשן!" זואי אמרה בהתלהבות כשסגרנו את הדלת. "ועוד הם שכנים שלנו!"
"תאמיני.." אמרתי בחוסר סובלנות, והלכתי לכיוון השירותים. "לאן את הולכת?"
"לשירותים.." אמרתי לה, ופתחתי את הדלת.
"גדול או קטן?" היא שאלה, וחייכתי.
"אני חושבת שזה פרטי!" אמרתי לה מהשירותים, ושמעתי אותה מצחקקת.
יצאתי מהשירותים, והלכתי לכיוון החדר. נשכבתי על המיטה, מנסה לשכוח שהלהקה הזאתי היו בכלל בבית שלי.
ונרדמתי.