סיפור – אין שם…

לפני שהוא התחיל ליכרות את עץ האלון הזקן, הגיע זקן לעבר החוטב שאל אותו: ״מדוע אתה תיכרת את העץ?״ ״הוא על אדמתי ומפריע לי ולעדרי לירעות כאן״ ענה החוטב בקוצר רוח, לחוץ לסיים את מלאכתו. ״ומי אתה שתתיתבע את האדמה? האם אתה הוא שייצר אותה? מי אנחנו שניקח את מקום מחייתו של האחר? מי אתה שתסמן גבול על האדמה שלא בראת? מי אתה שתשטוף חייו של העץ?״ שאל הזקן, ״העץ ניברא מין האדמה, שאותה תבעו אבותיי קשיש, כעת, תן לי לחזור למלאכתי. החמה כבר נעמת ואיני הולך לסיים את מלאכתי בערב״ אמר החוטב מעוצבן שלא גמר את מלאכתו. ״אם העץ אינו מסוגל לדבר, האם זה אומר שאינו רוצה לחיות? אתה מנצל את חסרונותיו של האחר לטובתך, אם הגה לא היה יכול לצאת מפיך, והיו באים אחרים ולוקחים את ביתך, היית אומר הוגן?״ שאל הקשיש, ״כך הוא הטבע, החזק שורד!״ אמר החוטב, ״ואם העץ לא מסוגל לזוז ולרצוח אותך, האם הוא החלש? או המוגבל?״ המשיך האיש הזקן, ״שקט איש זקן, כבשותיי גוועות, תן לי לסיים את עבודתי!״ רטח החוטב. ״ולמה הן כבשותייך? הן לא שייכות לאיש, בשרן הוא שלהן, לא שלך, אם הן לא יכולות לדבר, כמו העץ הזקן, הן גם בבעולתך?״ שאל הקשיש, החוטב כבר רטח. הוא הניף את גרזנו ונתן לקשיש מכה בצלעותיו עם החלק השטוח של גרזנו האדום. הקשיש נפל ומת. מילותיו האחרונות היו ״הובלת אותי לטבח גם, אם כך גם אני אחד מכבשייך הצחורים? או שאני קורבן זקן כמו העץ, לא הייתי מוגבל, לא הייתי חלש, לא הייתי בבעלותך. אם עך מדוע לקחת אותי והפריצה נישמתי? האם זה ביגלל דעתי? לא אוכל לדעת, לא. אך זכור את שיחתנו, כי יום יבוא וכך גם תבוא ותמות על ידי חיית השדה, ואז תיראה כמה נוראי לצאת לטבח רק ביגלל חסרונותיך, או מגבולותיך, אם אתה חכם, זה אומר שהאדמה היא שלך? אם אתה חזק, מותר לך לירצוח?״ ומת.