עמוק בלב.. – פרק 6 –

כשקמתי, ראיתי את עצמי בתוך ניידת אמבולנס, ואת לורן לצידי. מחזיקה בידי, ובוכה.
"או!, איזה כיף שהתעוררת!" לורן אמרה.
"כל כך דאגתי" היא שוב אמרה.
ניסתי לחייך אלייה קצת. אני מכירה אותה בקושי יום וככה היא בוכה?
ראיתי מבחוץ את המנהלת מדברת אם אנשים, דואגת לשלומי. למה היא כל הזמן מאז שראתה אותי כל כך דואגת?!
ראיתי פתיאום מישהי הולכת מיסתכלת אל תוך ניידה האמבולנס, מיסתכלת עליי, ופוערת פיה.
מהר היא חיטטה בתי, למצוא מישקפיי שמש. מה יש לכולם?! דווקא האישה הייתה דומה לזאת שהייתה ברכבת אבל זאת לא היא. רגע, זאת דפי!!!
"אנג'ל תבקשי מהמנהלת שתיביא לפה את האישה הזאת, מהר!" לחשתי הכי חזק שלי.
היא הנהנה, קמה ויצאה.
——————————————————
"כן מיד" המנהלת אמרה לאנג'ל.
היא קמה ומשכה את דפי.
"היי, גיברת מה את עושה עזבי אותי בשקט!" דפי צעקה.
"בואי רק לשניה!" המנהלת אמרה.
"לא!"
המנהלת משכה אותה לניידת האמבולנס, וסגרה את הדלת.
________________________________________________
"היי דפי" לחשתי לה.
"עזבי אותי בשקט לא קוראים לי דפי!"
"דפי, אל תשקרי, את עקבת אחרי לוודאות שלא רצחו אותי"
היא הורידה את המישקפיים והחלה לבכות.
"דפי, אל תיבכי, למה?, אמא שלך יודעת שנעדרת יומיים?"
היא ניגבה מעט את הדמעות וענתה.
"אמרתי לה שיש טיול שנתי" אמרה והמשיכה לבכות.
"טוב תפסיקי לבכות אני אבקש שיחזירו אותך"
"טוב" היא אמרה, ניגבה את הדמעות, ויצאה.
———————————————————-
לאחר שעה ששכבתי והייתי ערה המנהלת ואנג'ל ניכנסו.
"אנג'ל, איך הסכימו לך לבוא?"
"ביקשתי" היא אמרה לי בחיוך.
"טוב לבקש לחזור לבית החולים?" המנהלת שאלה.
אוי לא! אני לא רוצה לחזור לבית החולים אני רוצה ליהיות בבית הספר!
"לא לא!" צעקתי שתבין שאני באמת לא רוצה. "לבית הספר!" אמרתי.
"לא לורן אני לא רוצה שתיפגעי" היא אמרה. "אני לא אפגע אני רוצה לבית הספר!"
"טוב" היא מילמלה.

נסענו לבית הספר והרגשתי קצת יותר טוב.
היה את הבוחן, לא הייתי מרוכזת בכלל. לא עששיתי אותו הוא נשאר ריק.
לאחר מכן היה שיעור ספורט, אז אני ואנג'ל, טוב ושאר הכיתה, יצאנו להחליף בגדים.
"וואו זה מהמם!" אמרתי לטומי.
"תודה" היא ענתה וסידרה את השיער.
ניכנסתי להחליף בגדים.
כל הבנות היסתכלו עליי ורק אני מבולבלת.
"מה?" שאלתי.
"כלום זה פשוט יושב עלייך בול" אמרה אוׁרֶלְנַה, והביטה על כולן.
"שיהיה" מילמלתי וסידרתי את השיער.
יצאנו כולן החוצה והמורה לספורט הסביר משחק חדש.
התחלנו לשחק, היה די כיף, עד שבריאן זרק את הכדור לעברי.
הכל התחיל להסתובב, ועוד שניה נפלתי על הריצפה, והכדור פגע לי ברגל ונפלתי בחוזקה על הריצפה.

———————————————————————————————————

שוב הייתי בניידת אמבולנס אבל לא רחוק מבית הספר.
"היא תברי רק נילך לחבוש לה את הרגל."
שמעתי את הרופא אותר ליפני שראו שהתעוררתי.
"התעוררת!" צעקה לי המנהלת שראו כמה היא בכתה. מה יש לה?!
חבשו לי את הרגל בגבס ונתנו לי כביים.
אנג'ל הלכה איתי הביתה, כדי לעזור לי.
"איזה בית מהממם!" היא אמרה עוד ליפני שפתחנו את השער.
ניכנסנו לבית, והיא עדיין עם פה פעור.
עלינו לחדר שלי ואנג'ל עזרה לי לעלות. התיישבתי על המיטה והיא הלכה להכין שוקו חם.
"אז ככה" אמרתי ששתינו יושבות עם כוס השוקו ביד.
"כן?" היא ענתה. "צריך לברר כמה דברים." אמרתי "טוב." היא ענתה לי.
"נברר על השמות שלנו, על המנהלת, על האישה ראיתי, זאת לא דפי, האישה שהייתה איתי ברכבת."
"מי זאת דפי?" היא שאלה. "חברה. לא חשוב בואי לסיפרייה של הבית שלי, חייב להיות שם משהו.
רציתי לקום ואז ניזכרתי על הרגל. "לורן, תני לי לעזור לך." היא אמרה ונתנה לי יד.