אהבה וקסם… אחרי החיים – פרק 12

אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה. חמישה מגינים מתקיפים אותי ואת מולי עכשיו. כן, אני יודעת שאני טירונית מצוינת אבל למה חמישה מגינים? זה לא קצת יותר מידי? ולמה על השעה הראשונה?
טוב, שיהיה. הם הקיפו אותנו, מבודדות משאר הכיתה במרכז החדר. עוד מגינים נכנסו דרך החלונות והתקיפו את הילדים האחרים, אני חיפשתי נקודת תורפה במעגל שלהם. הם סגרו עלינו יותר ויותר. זה לא יהיה מהלך חכם לדחוף אותה מאחוריי כי יש עוד מגינים – מחופשים לסטריגוי. – מאחוריי, ואז תהיה להם הזדמנות "להרוג" את מולי.
עלה לי רעיון. תפסתי את מולי ביד ימין וקפצתי על המגינה סלסט. הפלתי אותה לרצפה דחפתי את מולי מחוץ למעגל.
סלסט קמה במהירות וחמשת "הסטריגוי" המשיכו לסגור עליי. בעטתי ברגלו של המגן דסטין מערערת את יציבותו. תפסתי את היתד אימונים שלי ומשכתי את דסטין אליי בידו, היתד "ננעצה" בליבו. -היא לא באמת ננעצה. – הוא נסוג אחורנית כי הוא היה "מת." ואני המשכתי להילחם בשאר המגינים.
עוד שני מגינים לבושים בשחור ומחופשים לסטריגוי הצטרפו למגעל שסגר סביבי, המגינה אלברטה פטרוב, והמגן סטן אלטו.
סטן התנפל עליי. התחמקתי בהחלקה על הרצפה מתחת לרגליו של סטן. בעטתי בגבו של סטן בחוזקה, והפלתי אותו לרצפה, הוא קם מהר והתנפל עליי שנית, נסוגתי לאחור ומצאתי את עצמי באחיזה של המגן אמיל. הוא נעל את ראשי, אם הייתי נתפסת ככה על ידי סטריגוי, התוצאה הייתה מפרקת שבורה. אין מצב שאני נותנת לזה לקרות. תפסתי את זרועותיו של אמיל והשלכתי אותו על גבו. ואו זה היה קשה, הוא היה כבד בטירוף. ידעתי שאני אצטרך הרבה קרח אחרי הקרב הזה. קפצתי על בטנו הכי מהר שיכולתי והנחתי את היתד כנגד ליבו. עוד "סטריגוי התנפל עליי מאחורה, התחמקתי מתפגלגל על הרצפה וקפצתי קדימה על המגן שלא היה לי מושג מי הוא באותו הרגע. עוד פעם סטן? מה יש לו ממני?
"נעצתי" את היתד בליבו מבלי שהיה יכול להגיב ועברתי לשאר. עכשיו עמדו מולי עוד ארבעה מגינים. המגן יורי, המגינה אלברטה, המגינה סלסט, והמגן סטפן. ועכשיו כולם התקיפו אותי בו זמנית. בלמתי את ההתקפה של אחד מהם, לא בטוחה מי, נראה לי שזה היה סטפן. והשלכתי אותו על סלסט, סלסט מעדה לאחור ואני ניצלתי את ההזדמנות. קפצתי עלייה כרכרתי את רגליי סביב רגליה שוברת את שיווי משקלה. וכשהיא נפלה הנחתי את היתד כנגד ליבה. ירדתי ממנה מהר ככל יכולתי, ועברתי לסטפן שחזר להתקיף אותי שנית. אלברטה הייתה מאחוריי, ויורי מצד ימין שלי. קפצתי בורג על יורי. אני חייבת להודות שההתנגשות פגעה גם בי, קשות. אבל בו יותר, נראה לי שהוא איבד את ההכרה או משהו. אבל לא היה לי זמן לבדוק. "הרגתי" אותו ותפסתי בידה של אלברטה שהתנפלה עליי. השלכתי אותה על סטפן שבא מצידי השני, ו"הרגתי" את שניהם.
מתנשפת סקרתי במהירות את החדר, הכל היה שקט, כנראה אחד מהטירונים הוציא את כל המורוי החוצה מן הכיתה. ואז מבטי ננעל על קצה הכיתה, על הפינה. שלושה טירונים נלחמו נגד מגן אחד. אם הם לא "הרגו" אותו כבר אז היה ברור בלי שמץ של ספק מי זה. דימיטרי.
כשהוא השליך אחד מהטירונים לקצה השני של החדר, הבנתי שצדקתי. הוא הפיל את שני הטירונים האחרים לרצפה "והרג" אותם. עכשיו נשאר רק אני והטירון שדימיטרי זרק לצד השני של החדר, העפתי מבט כדי לראות מי הטירון, ושמחתי לגלות שזה היה אדי קסטיל.
אדי קסטיל הוא אחד הטירונים הכי תותחים שיש באקדמיה הזאת.
שנינו זזנו באותה שנייה מתנפלים על דימיטרי הגענו באותו הזמן. דימיטרי התחמק באלגנטיות האופיינית לו ותפס את זרועותיו של אדי גם באותה הזדמנות. דימיטרי הצמיד את אדי לרצפה מטיל על אדי את כל כובד משקלו. ו"שבר לו את המפרקת."
ואז באותה מהירות מדהימה הוא פנה אליי והצמיד אותי לקיר, נגחתי בראשו, איה! אלוהים! למה כל דבר היום צריך להיות כואב? הוא נרתע, אבל הייתה לי הרגשה שלי זה כאב הרבה יותר ממנו.
חגנו אחד סביב השנייה, לא מסירים את מבטנו.
ניסיתי להסיח את דעתו בדיבורים. "מה קרה דימקה?" הקנטתי אותו. – דימקה זה כינוי לדימיטרי ברוסית – "לא מצליח לנצח ילדה בת 18?"
"זה לא יעבוד לך קטיה," אמר בידענות. "היית צריכה לדעת יותר טוב."
שיט! הוא כבר עלה עליי, איזה מעצבן הדימיטרי הזה. למה הוא חייב להיות כזה אל תותחי?
הוא התקיף אותי.
נו באמת! ניסיתי להסיח את דעתו בדיבורים ובסוף הוא הסיח את דעתי? איזה אירוניה מחורבנת!
הוא תפס את ידי מצמיד אותי קרוב אליו ו"נשך" את צווארי. לאחר כמה שניות הוא שחרר אותי.
נתתי לו מבט זועם ועוין, ונשפתי בעצבנות.
כל שאר המגינים שנלחמו איתי קודם נכנסו לחדר, איתם גם מיז קרמק, המורה שמלמדת את השעה הזאת, והטירונים והמורוי.
היחיד שלא נכנס היה יורי.
"פאק!" פלטתי בבהלה. "המגן -"
אלברטה צחקה וקטעה את דבריי. "כן." היא אמרה מחייכת, "הוא איבד את ההכרה, עכשיו הובלנו אותו למרפאה." מה יש לחייך בזה לעזאזל. "אל תדאגי. הוא בסדר, רק פגיעה קטנה בראש."
נאנחתי בהקלה.
"נדמה לי שאני כן מצליח לנצח ילדה בת 18." הקניט אותי דימיטרי.
גלגלתי עיניים."רק שתדע שוויתרתי לך כי לא רציתי לפגוע באגו שלך." הקטנתי בחזרה.
הוא צחק, "אני בטוח בזה."
ואז קלטתי משהו. "יש!" קפצתי.
"מה קרה?" נבהל אדי.
"גרמתי. לו." הצבעתי על דימיטרי בשתי ידיי בהתלהבות. "לצחוק."
כולם מסביבי צחקו. ואז בסוף ראיתי את ריאן מתקרב אליי. "אז אני לא היחיד שהמגן בליקוב עשה ממנו צחוק."
"אויש סתום!"
"היי מה רצית להגיד לי בבוקר?" הסתקרן ריאן.
"את זה." אמרתי משכתי אותו בסוודר קרוב אליי, צמוד, ונישקתי אותו. ושמחתי לגלות שגם הוא מנשק אותי בחזרה, סוף סוף. כבר כמעט חודש מאז שהגעתי, אני מאוהבת בו קשות נשבעת. הוא אחד החמודים,
"כן!" התפרצה מרדית' "זה הזמן!"
התנתקנו, עדיין קרובים, כל כך קרובים. "כן." אמרנו ביחד. "זה הזמן."
צחקקתי וחזרתי לנשק אותו, נראה לי שהתנשקנו כל כך הרבה זמן, אבל לא היה לי אכפת. יואו כמה זמן חיכיתי לזה.