סיפור חיי-פאנפיק- פרק 17.2- עבר-קרול-חלק 2

שנתיים עברו מאז שקרול חזרה מהשבי, שום צלקת לא נשארה, לא בנפשה ולא על גופה. היא ואותו אדם שהוציא אותה משם לא התראו שוב אך היא תמיד זכרה את עיניו הכחולות, היא הייתה בטוחה שזו לא הפעם הראשונה שהיא רואה אותן. היא קמה לצליל השעון המעורר שבאוהל שלה והתלבשה במדיי הטייסת שלה, היום זה היום בו היא מסיימת את השרות שלה! דפיקה נשמע מדלת האוהל שלה,
"קר את שם?" קולו של קיא נשמע מבחוץ, היום הם שנה וחצי בדיוק ביחד והיא מעולם לא אהבה מישהו כמו שהיא אוהבת אותו,
"בוא תיכנס" היא פתחה את דלת הבד, אוויר הקיץ בחוץ היה נעים אך היתה לה הרגשה רעה,
"אני חייב לשאול אותך משהו" הוא היתרקב עליה ושם את ידו על כתפה,
"האם את…" אזעקה קטעה את דיבורו,
"נדבר אחר כך!" צעקה קרול מתוך הרעש, נישקה את לחיו ורצה החוצה במהירות, הוא נאנח ורץ גם הוא. מאות חיילים התיצבו בבסיס ההמראות, מכונאים, אנשי מחשבים, רופאים, חיילים רגליים במדי חאקי וטייסים במדים אפורים, ביניהם היתה גם קרול,
"כולם להקשיב!" קרא קול במגפון והכל השתתק וכולם נעמדו בדום,
"אנחנו בפיתחה של מלחמה, אנחנו לא יודעים מול מי אנחנו נלחמים אבל זה צבא גדול ממנו, אך לנו יש את יתרון הכוח והאחווה" הוא הרים את ידו באוויר ותרועות נשמעו מכל עבר. קרול הסתכלה על קאי בפחד, היא מעולם לא נלחה לפני, רק למדה איך,
"הכל יהיה בסדר" הוא נישק אותה. היא ועוד כעשרה טייסים עלו על מטוסים לבנים, רק של קרול היה שחור,
"ציפור שחורה מוכנה?" פנה אליה קול ממכשיר הקשר, היא חיברה את מצנח החירום לגופה, חגרה ושמה את הקסדה לראשה,
"כאן קרול דנברס, הציפור השחורה, מוכנה להמראה, יש אישור?" היא שאלה, הציפר השחורה היה הכינויי שלה,
"לציפור השחורה והבז האמריקאי יש אישור המראה, בהצלחה" אמר הקול במכשיר הקשר, הבז האמריקאי היה שם הקוד של קאי, הם המריאו את מטוסי הקרב שלהם והתיצבו בשמיים, מתחתיהם החיילים הרגליים היו, טנקים גדולים וכבדים היו גם הם, ממזרח הגיעו חיילי האוייב במדים חומים כההים וקסדות באז' לראשם, קרול הכינה את רובי המטוס שלה,
"הכן" אמר קאי במכשיר הקשר, "אש!" הוא קרא והם ירו יחדיו על המטוס מולם שנפל במהירות יחסית,
"הוא יהיה בסדר?" שאלה קרול במכשיר הקשר,
"אני לא יודע, העיקר זה שאת תהי בסדר" קאי ענה לה. הקרב נמשך כחמש שעות, קאי וקרול התפזרו לצדדים שונים של הקרב, בשעה החמישים נשמע במכשיר הקשר של קרול
"כאן הבז האמריקאי ציפור שחורה אני בדרך אליך, יש אישור?" הוא שאל,
"כאן הציפור השחורה, השטח האווירי נקי, יש אישור הגעה" היא ענתה, היא כל כך שמחה לראות שהוא בסדר, היא ראתה את מטוסו מגיע מרחוק, הוא תפס תעוצה ועבר מולה במהירות והתפוצץ לחלקים קטנים,
"קאי לא!" קראה קרול, היא הרגישה את ליבה נשבר בתוכה, יריות עפו גם לכיוונה, היא לא הספיקה להתחמק לגמרי ומטוסה התחיל לעלות באש, בשניות האחרונות היא ירתה ופוצצה את המטוס הפוגע, היא קפצה מהמטוס שלה שעוד לא התפוצץ ופתחה את המצנח, לאחר כמנה שניות המטוס התפוצץ מעליה והגיצים הדליקו את מצנחה, היא ניסתה לכבות אותו אך ללא הצלחה, היא הורידה אותו ממנה כשהייתה קרובה יחסית לאדמה אך הוא הסתבך ברגלה,
"מישהו! קאי! עזרה!" הי צרחה אך אין קול ואין עונה, היא הרגישה את האש מתקרבת לרגלה ושורפת חלק ממנה, צרחת הכאב שלה נשמע למרחק, היא הצליחה להתיר את הקשר מרגלה אף כפפותיה נשרפו והיא הורידה אותם במהירות, היא התכוננה לנחיטה על ריצפת החול הקשה אך במקום זה הרגישה ידיים שריריות תופסות אותה, היא רצתה לקוות שזה קאי, אך ידעה שזה לא הוא.
"את בסדר?" שאל אותה קול צרוד, היא פתחה את עיניה וראה שזה ג'יימס, היא זיהתה את עיניו הכחולות מיד,
"רוצה להפסיק להציל אותי?" היא שאלה בקול חלש, היא ראתה שהוא לא במדים, שרשרת מתכת היתה ועליה שתיי לוחיות עליהן היה חרוט משהו, על הראשונה 'לוגאן' ועל השניה היא ראתה רק את האות ' W ' וחצי מהאות ' O ',
"למה אתה לא במדים?" היא שאלה בקול חלוש כשהוא הניח אותה על הקרקע ונתן לה מים מתרמיל שהיה על גבו,
"אני כבר לא בצבא, השתחררתי מזמן" הוא הסביר "שמעתי את הצעקה שלך ונסעתי לכאן" הוא הצביע בראשו על אופנוע צהוב כחול. יריה נשמע מרחוק ושתיהם קפצו על רגליהם אך קרול נפלה חזרה על הריצפה, רגלה היתה מכוסה בדם, ג'יימס הוציא אתצ האקדח שלו מכיסו וירה לכיוון ממנו שמעו את היריה, עוד קול יריה נשמע מהצד השני והכדור פגע בכתפו של ג'יימס, הוא ירה אם היד השניה ושקט נשמע מהצד השני, קרול זעקה שוב מכאב, דמה ניגר ונספג בחול, שלושה עצמות יצאו מגב ידו של ג'יימס והוא קרע בעזרתן את שרוולו וחבש את רגלה של קרול, רכבים עם דגל ארצות הברית עליהם הגיעו מרחוק,
"זה הזמן שלי לזוז" ג'יימס אמר,
"רגע!" קראה קרול כשהוא עלה על האופנוע, "מה כתוב על השרשרת שלך?" היא שאלה ועיניה החומות נצצו, שיערה הבלונדיני החלק נספג בחלקו בדמה,
"את השם שלי, לוגאן" הוא אמר ונסע משם במהירות. העלו אותה לרכב ולקחו אותה לבסיס, בדרך היא שאלה את הרופאים שחבשו אותה,
"איפה קאי?" הם לא הבינו את השאלה,
"הבז האמריקאי! איפה הוא?" היא שאלה ודמאות עמדו בעיניה,
"במקום טוב יותר" לחשה אחת מהאחיות,
"לא!" קרול התחילה לבכות "בבקשה לא!" היא בכתה יותר חזק. בבסיס היא נכנסה לאוהל שלה וראתה על הריצפה קופסא קטנה מבד אדום יפה, היא פתחה אותה ובפנים היתה טבעת יהלום, היא נשכבה בוכה על מיתתה, הוא רצה להציע לה נישואים.