סיפור חיי-פאנפיק-פרק 27

פפר נכנסה לרחפת בראש מורכן,
"פפר מה קרה?" שאלה קרול ורצה אליה, היא הניחה את ידה על כתפה, פפר הפכה לאנושית ונכנסה לחדרה וסגרה את דלת המתכת בפניה של קרול ונעלה אותה,
"מה קרה לה?" שאל טוני והסתכל לקרול,
"לא יודעת, אבל אני חושבת שהיא רוצה שנשאיר אותה לבד" ענתה קרול והסתובבה משם,
"אז ככה את נוטשת?" שאל טוני, כתשובה קרול יצאה בתעופה מחלון הלובי ונכנסה לחדרן של פפר וסקרלט דרך חלונן,
"מה את רוצה קר?" שאלה פפר, היא שכבה על המיטה ופניה אל הקיר, נשימתה הקרה באופן תמידי נגעה בקיר הלבן והקפיאה אותו יותר בכל נשימה,
"מה קרה?" קרול היתיישבה על מיטה, פפר התחילה לבכות, דמעותיה קפאו ונחתו על המיטה הכחולה כרסיסי קרח קטנים ולבנים,
"לפני כמה שעות, התאלמנתי" בכתה פפר,
"אני משתתפת בצערך, איך זה קרה?" שאלה קרול והשיבה את פפר על המיטה,
"מחלה" פפר הרכינה את ראשה, לוגאן נכנס לחדר עומד על רגליו כמקודם,
"היי, אתה בסדר" חייכה פפר חיוך מריר שירד במהירות,
"פפר מה קרה?" שאל לוגאן, הוא התיישב גם הוא לידה, קרול אמרה משהו בשפה שפפר לא הבינה ולוגאן הנהן,
"אני משתתף בצערך" הוא שם את ידו על כתפה, "אני מבין אותך" הוא הרים את ראשה בעדינות,
"אני רוצה להיות קצת לבד" אמרה פפר, לוגאן קם וסימן בידו לקרול לבוא ושתייהם יצאו מהחדר. הם התיישבו על הספות השחורות שבלובי,
"מסכנה פפר" נאנחה קרול,
"כן, אבל יעבר לה" לוגאן סובב את מבטו לחלון הגדול שהשקיף אל העיר
"או שאולי אתה טיפה שמח" אמרה קרול והסכלה אליו, הוא קם מהספה והלך להביט אל העיר חסרת השם, החושך התחיל לרדת ומנורות הרחוב נדלקו בהדרגה, המראה היה יפיפה מלמעלה,
"שמח?" הוא שאל "באמת קרול?" הוא לא הסתכל אליה,
"יש אומרים שאני קוראת אנשים לוגאן, האדישות שלך לא עובדת עליי בכזו קלות" אמרה קרול,
"אתה דלוק על פפר וקצת שמח שעכשיו היא פנויה" קבעה קרול,
"קרול אל תדברי שטויות, את יודעת שזה לא נכון" אמר לוגאן והסתכל אליה, "אז פשוט תשמרי על הפה שלך" הוא המשיך והלך משם, אחרי שהוא הלך הגיע וונדה
"שקוף שאת צודקת" צחקה וונדה,
"אני תמיד צודקת וונדה" אמרה קרול וריחפה לחדרה, היא ידעה שהיא צודקת לצערה, אבל הפעם הזו היא לא רצתה להיות צודקת, היא קיוותה בכל ליבה שהיא טועה אך היא ידעה, הרכבת עברה, פפר עלתה והיא פיספסה.