שנה חדשה בעולם הקסמים – פרק ראשון
חמש דקות לחצות, ערב השנה החדשה. מוגלגים מתרוצצים ברחובות, מספר בלתי ניכר, לא נראה כמוהו בחיים. הערב הזה היה הכי מיוחד. שנת 2000 הגיעה לתחילתה. תגיעה עוד חמש דקות.
"אני עייף, הרמיוני, " אומר רון. ג'יני והארי למטה. הרי זה הבית הקודם של הדרסלים, מלא בפריטים למיניהם. הארי, ג'ורג' ורון הלכו לעשות קניות בקניון החדש של עולם הקסמים בהוגוסמיד הקטנה. ג'ורג מילא את החדר הקודם של הארי, זה שהיה מתחת למדרגות, למחסן החדש של הפריטים השטותיים של החנות שלו ושל הבית. וגם המון ממתקים מהמקרר. הארי מילא את המקרר באוכל שהוויזלים רגילים לאכול, וגם הוא והרמיוני, כי הרי הם באו מעולם המוגלגים, וכי הרמיוני גדלה בבית של מוגלגים. היא בוצדמית. היא יודעת את זה וזה נכון. אבל זו נקודת התורפה שלה. ורון, גם הוא, כן.
"גם אני, רון! אולי אתה לא יודע, אבל אצל המוגלגים נוהגים להתנשק בחצות. ואנחנו נעשה את זה, שמעת? עוד ארבע דקות בדיוק. נקודה. "
"נו, זה טיפשי. מה, למה את צריכה הוכחה? ל-מה ולמה? "
"זה לא הוכחה, רונלד! נו, באמת, פשוט תזרום. מה, אתה לא רוצה להתנשק איתי? "
"לא, זה ממש לא קשור! אני אעשה את זה בשמחה, אני פשוט… די, בואי נחכה בשקט. " ואז הוא מחייך וקם מהרצפה. "אני הולך להביא גלידה מפצפצת. "
"תחזור מהר, עוד שתי דקות! "
הוא חוזר ומהר. בלי גלידה, עם סוכריות ברטי בוטס.
"אני רוצה שיהיה לי ריח טוב, " הוא אומר. "איזה טעם את רוצה? "
"אבטיח. איך אתה יודע איזה טעם – "
"פשוט תעצמי עיניים ותבחרי, הרמיוני, בלי להיות בררנית בבקשה. "
היא עצמה עיניים ודחפה את ידה לתוך השקית הקטנה, המלאה בסוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים שנוויל נתן במתנה להארי לחג המולד.
היא דוחפת את ידה ומוציאה. עיניה עדיין עצומות לפיה טועם סוכריה בטעם דובדבן.
"דובדבן. " היא אומרת. הבא בתור זה רון.
"בננה. " הוא אומר.
"יש לנו מזל, " אומרת הרמיוני.
האנשים ברחובות סופרים לאחור.
"עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, " כולם עומדים עם בני זוג. "חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת – "
הרמיוני נזכרת בנשיקה המטורפת שלנו שלה ושל רון ממש במלחמה על הוגוורטס. והם התנתקו.
"זה היה מהר. " מתלונן. "את יודעת שגם הארי וג'יני עשו את הטריק של הסוכריות? "
"ומה יצא להם? " מצחקקת הרמיוני. זה ממש לא מתאים לה, אז צחוקה מתגבר.
"בואי נשאל אותם, בתקווה שהם עדיין לא מתנשקים."
הרמיוני דופקת מרפק לרון. הם יורדים למטה וג'יני צועקת "אבטיח". הארי צועק "אוכמניות".
" לכולנו היה מזל. זו בטח תהיה שנה טובה. " אומר הארי. וכולם אומרים "הלוואי".
תגובות (1)
למרות שהפרק קצר הפרק ממש מעניין ויפה נהנית לקרוא אותו אני ימשיך לעקוב אחרי הסיפור שלך. נ.ב אשמח גם אם את תקראי את סיפור המתח שלי.