Game Over – שרלוק (3)

כששרלוק יצא מחדרו לבוש במעיל הישן ובכובע הציידים, עיניה של גברת האדסון נצצו בהתלהבות. היא חייכה חיוך רחב ומחאה כפיים.
שרלוק נאנח ופלט נחירה, אך איפשהו בתוך תוכו משהו רפרף בלהט.
חקירה אמיתית. סוף סוף.
בעלת הבית תפסה בזרועו ורצה במורד המדרגות (מהר ככל שהירך שלה אפשרה), גוררת אותו אחריה.
״מונית! מונית!״ היא קראה, מנופפת בידה.
שרלוק נחר. האשה הקטנטונת לא תצליח להשיג מונית בחיים בקצב הזה. הוא התקדם צעד אחד לכיוון הכביש, הניף את ידו, ובן רגע רכב שחור נעצר לידם. גברת האדסון גלגלה את עיניה.
״לאן תסעו היום?״ שאל נהג המונית במבטא לונדוני כבד.
״לבארת׳ס. בית החולים בארת׳ס.״ ענתה גברת האדסון.
היא התיישבה לצידו של הנהג המבוגר בעוד שרלוק נדחס למושב האחורי, מחמיץ את פניו כמו ילד קטן.
אף על פי פקקי התנועה הקשים שפוקדים את לונדון בכל יום, הם הגיעו ליעדם דיי מהר. גברת האדסון שילמה לנהג, הודתה לו ויצאה, שרלוק מיד אחריה.

היחסים של שרלוק עם בית החולים היו.. מסובכים.
הוא פתר בתוך המבנה מאות חקירות. בדק אלפי גופות. אלוהים, הוא קפץ מגג הבניין לפני שלוש שנים. זהו המקום בו פגש את ג׳ון לראשונה. זה המקום בו ראה אותו בפעם האחרונה. 
תפסיק. תפסיק מיד. ציווה שרלוק למוחו. זה לא הזמן. אתה לא יכול לחשוב עליו. לא עכשיו. לא כאן.

מזג האוויר היה מזג אוויר לונדוני טיפוסי לעונה – אפור, קר וקודר. הרוח שרקה בקולי קולות, הצליפה בפניו של שרלוק וגמרה לעיניו לדמוע. הוא הידק את קולר המעיל סביב צווארו והשתעל.
הוא מוכן לזה? חקירה אחרונה? חקירה אמיתית ואחרונה? הוא לא פתר שום קייס ששווה את זמנו כבר יותר משנה. שרלוק התרגש. הוא פחד. הוא הרגיש את הדם זורם בעורקיו, את ליבו פועם בחוזקה.
מה אם הוא כבר לא יכול לפתור כמו פעם? מה אם הוא יכשל? הוא לא יכול לעשות את זה לבד. הוא צריך את ג׳ון. הוא צריך את הרופא הנאמן שלו שלצידו. הוא צריך.. הוא צריך להתרכז.
הוא לקח עוד נשימה אחת עמוקה וצעד אל תוך הבניין.

ריח חומרי החיטוי החריף הציף את ראשו של שרלוק. הוא התגעגע לריח הזה, לאווירה המוזרה שהבניין משרה. הוא אהב את הניקיון התמידי בבית החולים, אף על פי מאות החולים שעוברים בו בכל יום.
הוא התקדם אל עבר המעלית, לא מעיף יותר ממבט אחד במזכירה ההמומה שעמדה מאחורי דלפק העץ. היא ללא ספק זיהתה אותו, והוא זיהה אותה. הוא אפילו זכר את שמה – ננסי. היו תקופות שנהג לברך אותה לשלום. היא תמיד הייתה חביבה מאוד והכינה לו קפה שחור עם שתי כפיות סוכר, כמו שהוא אוהב.
שרלוק הזמין את המעלית וחיכה עם ידו על העינית עד שגברת הדסון הגיעה. הוא לחץ על הכפתור לקומת המעבדות, -3, ובעלת הבית נאנחה.
ברור שהוא יודע לאן מועדות פניהם. הוא בטח יודע זאת מהרגע שיצאנו מהבניין.
שרלוק עצם את עיניו ולקח נשימה עמוקה. הוא לא ידע מה הוא מרגיש באותו הרגע. שמחה? התרגשות? פחד?
היה ברור לו את מי הוא עומד לפגוש בעוד פחות מדקה, ורעד עבר בגופו. מצחיק – שרלוק הולמס המהולל, שהתמודד פנים מול פנים עם כמה מהפושעים המחוכמים והמסוכנים בעולם כולו, נחרד ממפגש עם חברתו הפתולוגית הקטנה עם הליפסטיק הוורוד.
אבל הייתה לו סיבה לפחד ממולי הופר.

–