Love&Bad blood

פרולוג:
"נוי קומי, 7:10 את צריכה להתארגן לבית ספר. היום הראשון ללימודים!" אבא שלי העיר אותי על הבוקר. קמתי והתמתחתי ואחרי זה הלכתי למקלחת. שטפתי את עצמי מהר במים קרים כדי להתעורר ואז יצאתי החוצה והתלבשתי. לבשתי את חולצת הבטן האפורה שלי, ג׳ינס בורדו ואת הואנס השחורות שלי. לקחתי את מעיל העור שחור שלי ולבשתי אותו. איפרתי את עצמי, קצת עיפרון שחור בעיניים ואודם בורדו חזק. החלקתי מהר את השיער וירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר. אישתו של אבא שלי, האמא החורגת שלי ישבה על הברכיים שלו ומיזמזה אותו. "איכס" פלטתי בגועל ואבא שלי הסיט את מבטו אליי. "בוקר טוב מתוקה שלי, רוצה פנקייקים?" הנדתי בראשי ואמרתי מביטה לתוך עיניה של האמא החורגת שלי בגועל ואומרת: "אחרי מה שראיתי עכשיו אני רוצה להקיא." היא גלגלה את עיניה ואמרה בקול רשע: "בוא מתוק, נמשיך במיטה." הוא חייך אליה, אני מכירה את החיוך הזה, הוא חרמן. ניערתי את ראשי ולקחתי את התיק שלי. "ביי" צעקתי ויצאתי מהבית.

הלכתי אל תחנת האוטובוס הקרובה וישבתי בתחנה. שמתי מוזיקה באוזניות שלי והשיר הראשון שיצא היה של גרין דיי. חייכתי לעצמי וחיכיתי לאוטובוס בקוצר רוח. מישהי התיישבה לידי וניסיתי שלא להסתכל עליה. עברה מול עיניי יד קטנה והסטתי את מבטי אל הילדה. עיניים ירוקות וגדולות בהו בי והוצאתי את האוזניות ושאלתי: "מה את רוצה ממני?" היא צחקקה ואמרה: "יום ראשון פה הא? זה מסביר את ההתנהגות שלך. אני קייטלין, לומדת בהיי סקול. את גם לומדת בהיי סקול? לא ראיתי אותך לפני זה כאן. את חדשה פה נכון?" הילדה, שטוענת שקוראים לה קייטלין הפציצה אותי בשאלות. "כן בהיי סקול, אני נוי." אמרתי וראיתי את האוטובוס בזווית העין שלי. לקחתי את התיק שלי ועליתי לאוטובוס משאירה את קייטלין עם השאלות שלה. שמתי את האוזניות חזרה והמשכתי לשמוע את המוזיקה הממכרת שלי.

הגענו ב7:40 לבית הספר ועמדתי מול שער גבוה מברזל. השומר הסתכל עליי בחיוך קטן ואמר: "את חדשה נכון?" הנהנתי והוא אמר: "ברוכה הבאה לבית הספר היי סקול. אני תומאס השומר, את יכולה לקרוא לי תום." הנהנתי ונכנסתי לבית הספר. הלכתי למזכירות ואמרתי למזכירה: "אני נוי סודרי, תלמידה חדשה בבית הספר. אני בכיתה י׳." היא הנהנה ונתנה לי דף של המערכת, פתק עם הכיתה שלי והיא נתנה לי הסבר איך להגיע לשכבה. הנהנתי והלכתי כפי שהיא הסבירה לי. כיתה י׳3 אומנות. חיפשתי את הכיתה ולא מצאתי. יש בשכבה 3 קומות ובכל קומה יש 5 כיתות. גאד איך אני אסתדר פה? התחלתי לחפש את הכיתה שלי בקומה השלישית ככה שאם זה לא יהיה שם אז אני ארד בקומות. כיתה י׳8 מדעית, כיתה י׳1 כיתת ספורט. ראיתי בנים מתחבקים ומדברים על משחק הכדורסל האחרון, בנות מדברות ומצחקקות להן. כשעברתי מולן הן השתתקו והביטו בי בשוק. הפנים שלהן צורחים איפור וטו מאץ׳ ורוד. גלגלתי את עיניי והתקדמתי לשאר הכיתות. הצלצול הגיע ונאלצתי לעמוד בצד ולחכות עד שכולם יכנסו לכיתות בשביל לרדת לקומה השנייה. הלכתי בקומה השנייה והסתכלתי על הכיתות. י׳4 מחשבים, י׳2 תיאטרון. המשכתי עוד ושמעתי מורה צועקת: "צא מהכיתה שלי!" הדלת של הכיתה נפתחה ונטרקה בחוזקה. כיתה י׳3 אומנות, ראיתי נער גבוה יוצא ממנה, שיער חום בהיר קצר ועיניים ירוקות. הוא לבש קפוצ׳ון שחור וג׳ינס צמוד שחור. הנעליים שלו היו שחורות גם כן. הוא הלך והתעסק בטלפון שלו. התעסקתי גם אני בשלי והתקדמתי לכיתה.

"אאוץ׳!" אמרתי אחרי שהתנגשתי במישהו. הסתכלתי על הנער וראיתי שזה אותו אחד. הוא הביט בי במבט כועס ואמר: "מה את מסתכלת עליי ככה? תקדמי לכיתה שלך חתיכת זונה." גלגלתי את עיניי ואמרתי: "שתוק י׳בתול." "וואלה אני לא בתול וגם אם הייתי לא הייתי רוצה לעשות אותך זנזונת." הוא אמר בארסיות וחייך חיוך מנצח. "משתגיד חתיכת חרא." הוא צחקק ואמר: "ביי זונה" התקדמתי לכיתה וצעקתי לו: "אמא שלך זונה!" הוא הסתובב אחורה והסתכל עליי כועס. הוא התקרב אליי לאט עצבני. החזקתי את הידית של הדלת והיד שלי רעדה. הוא נעמד מולי והתחיל להיצמד אליי. "עוד פעם אחת את קוראת לאמא שלי זונה ואני אדאג שתסבלי כל החיים שלך זה ברור?" הבטתי לתוך עיניו בפחד ולחשתי: "כן… ברור" הוא חייך חיוך קטן והלך. התחלתי להתנשף ופתחתי את הדלת בעדינות והמורה הסתכלה עליי. "הו את בטח נוי, התלמידה החדשה. בואי תיכנסי. שבי בשולחן האחרון יש שם מקום ריק." הנהנתי ונכנסתי לכיתה והתיישבתי בכיסא הפנוי. הסתכלתי לצידי וראיתי תיק שחור ומחברת פתוחה. היה שם ציור לא גמור של גולגולת סדוקה. דפדפתי במחברת וראיתי ציורים בעט שחור, ציורים מדהימים. החזרתי את המחברת כמו שהיא הייתה והמורה אמרה: "אז בשביל נוי אני אחזור שוב. אני אלינה, המחנכת שלכם והמורה שלכם לאומנות. אני מאמינה שכל תלמיד בכיתה הזו יכול לבטא את עצמו שציורים. שון תקרא לגרנט לכיתה בבקשה." תלמיד ששמו שון קם מהכיסא שלו וקרא לתלמיד בשם גרנט. שון חזר לשבת במקומו וראיתי את הנער שהתנגש בי נכנס לכיתה. "גרנט שב במקום שלך." אלינה אמרה לו והוא בא לכיוון שלי ואמר: "את יושבת במקום שלי זונה." התעלמתי ממנו והוא התיישב על הכיסא לידי ואמר: "אני מקווה בשבילך שאת נותנת להעתיק כמו שאת נותנת סקס זונה." גלגלתי את עיניי וניסיתי להקשיב לאלינה אך לא הצלחתי. הוא הזיז את הפוני שלי ואמר: "את מקשיבה זונה? או שהשפיך מאתמול לא יצא לך מהאוזניים?" נגעלתי ממה שהוא אמר ואמרתי בעצבים: "שתוק כבר נמאסת." "את לא תשתיקי אותי זונה, תצטרכי לסבול אותי כל השנה." הוא אמר בארסיות וחיוכו הפך תחמן ומלחיץ. השפלתי את ראשי לשולחן והוצאתי את מחברת הציורים שלי מהתיק. פתחתי אותה והמשכתי את ציור הזאב שלי. "זונה" גרנט סינן לעברי והתעלמתי. "מכוערת" עצרתי את הציור והעצבים התחילו להציף אותי. "טיפשה" העפתי לו כאפה וכשבאתי לקום מהשולחן הוא תפס בידי ואמר: "את לא זזה לשום מקום זונה!" הוא הביט בי כועס וליבי התחיל לפעום במהרה. התיישבתי והמשכתי לצייר, מנסה כמה שיותר לשכוח שגרנט הזה קיים.