שותפות מקבילה – פרק 2 (סיפור נרשמים)

זה היה בוקר, החלון המאובק העיר את הסלון הקטן ועל קייל שישן על הספה הלא נוחה. הוא לא היה בטוח מתי נרדם, אך הוא היה מספיק עייף לישון בכל מקום. מתוך חלום הוא חשב ששמע את צלצול האינטרקום, צלצול מעצבן וגרוע יותר משעון מעורר. הוא חזר ועלה במחשבותיו עד שהוא פקח את עיניו וכמעט נפל מהספה הלא נוחה.
"אני בה..אני בה!!" צעק לדלת וקם עם כאבי גב וצוואר.
"לעזאזל, מחר אני לא ישן על זה!" החליט ועשה את דרכו לדלת, פותח מבלי לבדוק מי מאחוריה. לאחר שנפתחה הדלת, ניצבו מולו שתי נערות. האחת עם שיער מתולתל בצבע חום עם גוונים, עיניים חומות ושפתיים עבות. היא היתה נמוכה ממנו, הוא ניחש שהיא בערך מטר שישים ותשע. רזה וחטובה, מחייכת במצב רוח טוב ומברכת לשלום עם ידה. לידה הנערה השנייה גם היא מחייכת במצב רוח טוב עם שיערה השחור הארוך והעיניים הכחולות שלה. היא נראתה יותר רזה מהנערה שלידה וגבוה. הוא פיהק בלי רצון ולא ידע איך להגיב לשתי הבנות החדשות, הוא בעצמו עוד לא התאושש מהשינה. ועוד לפני שהספיק לומר עוד מילה, קונור הגיע בריצה לפניו וחיבק כל אחת מהן.
משהו בהתנהגות שלו רמז לקייל שהוא היה פעם פלרטטן גדול, אך הוא בזה ספק. אולי הוא חשב יותר מדי.
"היי, קוראים לי קונור. ואתן? אמ?" בחיוך מזמין. חיכה שהן יציגו את עצמן.
זו עם השיער המתולתל הציגה עצמה בשם "מלאך" בקול מעט ביישני, וזו עם השיער השחור הציגה עצמה בשם "אליס".
"חשבנו שזו הדירה של הבנות אז…"
"לא, הדירה של הבנות זו הדירה ממול." תיקן קייל וקונור בהתלהבות
"אבל אתן מוזמנות להישאר.."
"זה בסדר…אנ..אנחנו נחזור."
"כ..כן. יום טוב"
אמרו במהירות ופנו לדלת ממול. קייל וקונור הביטו זה בזה
"הן בטח הריחו את הסרחון מהדירה הזו." העיר קייל
"כן..לעזאזל אני שונא את הדירה הזו."
אליוט הופיע בשקט בעיניים עייפות ושפשף את עיניו.
"מישהו הכין ארוחת בוקר?"
שניהם שאלו בתמיהה
"אה??"
ושלחו את מבטם לעבר הכיור המלוכלך והכלים שהיו אפילו יותר מלוכלכים במבטים מעוותים.
"שנלך לבקר בדירה של הבנות?" שאל אליוט בקול רגוע.
"אוו אליוט, אתה כל כך חכם. בואו נלך."
"חכו רגע!!..מה עם הכלים..?! מי ינקה את כל זה?" דרש קייל שהרגיש האחראי היחיד בבית.
שניהם בהו בו בשתיקה כמה זמן ואז אליוט ענה
"נחשוב על זה כשנחזור. זה טוב יותר על בטן מלאה." בעוד קונור הנהן בחוזקה
"הגבר צודק! קדימה קייל, אל תיהיה כזה כבד!" אמר בקלילות וסחב אותו אחריו.
לבסוף קייל נאנח והשאיר את הכלים.
"אני מניח שאין מה לעשות איתם…אני בעצמי לא מסוגל לנקות כל כך הרבה." חשב בייאוש והתלבש.