אופק עם שפתיי הדובדבן
זה חצי פרק של הסיפור החדש.
בהתחלה זה נשמע טיפשי אבל בהמשך זה סיפור מסובך שלא יכול לשעמם.

אני יודע שצריך לשפר את הכתיבה,
ייקח זמן לזה, אני עושה את מה שאני יכול כדי שיצא טוב.

תשוקה ~ פרק 1

זה חצי פרק של הסיפור החדש.
בהתחלה זה נשמע טיפשי אבל בהמשך זה סיפור מסובך שלא יכול לשעמם.

אני יודע שצריך לשפר את הכתיבה,
ייקח זמן לזה, אני עושה את מה שאני יכול כדי שיצא טוב.

בבית צפוף עם פוסטים על הקירות, ופחיות שתיה זרוקות על הרצפה.
ריי ישב על הספה עם רגליים על השולחן. שערו השטני היה מבולגן, חולצתו הייתה פתוחה ומכנסיו היו קרועים. הוא ישב מתוח על הספה כשהוא מביט על מסך הטלוויזיה. שעת הבוקר המוקדמת, גרמה לו להרגע ולהתרכז במה שהוא מביט. מידי פעם העביר את מבטו אל החלון שמכוסה מאדי הקור, שהתפזר באוויר הרחוב. האוויר היה צלול וקר מהגשם ששטף את הכבישים, לעומת החום המחניק שהיה בדירה. רעש מדלת הכניסה הפריעה לאוזניו. הדלת נפתחה באיטיות ומאחוריה נכנס דונבן, עם תיק בית הספר והליבוש הספורטיבי. שפתיו נראו ורודות ויבשות מהקור שנספג בו, הסומק על לחיו גרמה לו להראות חיוור. החיוך שנפרס על פניו, מתח את אורך השפתיים והקטין אותם. "היי" אמר בקול הצעיר שלו, ושם את התיק על הרצפה בזמן שהוא סוגר את הדלת עם הרגל
"מה אתה עושה כאן ?" ריי שאל בפרצוף חמוץ וכיבה את הטלוויזיה. דונבן הוריד מעליו את המעיל והחולצה וזרק אותם בחופשיות על המיטה שעמדה מאחורי הספה
"בסוף לא הלכתי לבצפר, גם ככה מסיימים היום מוקדם" אמר בפשטות וישב על הספה ליד ריי, והוריד את נעליו
"אבא התקשר" אמר ריי והניח את ידו על משענת הספה. דונבן התרומם ופתח את עיניו
"הם התקשרו, מה, מה הם אמרו ?" דונבן מיהר לדבר. ריי נענע את ראשו לשלילה ושפתיו היו כווצות
"בסוף הם לא חוזרים" אמר והוריד את עיניו
"מה" קולו של דונבן הפך לחלש, הוא כיווץ את המצח ושתק. הוא הביט במקום אחד ולא דיבר, כאילו השתתק.
"העבודה שלהם באנגליה עדיין לא נגמרה" ריי קם ועזב את הספה, התקדם אל השיש שבמטבח ולקח את הכוס שהייתה מונחת בצד. הוא לגם ממנה בעיניים עצומות, כשהוא מתקדם אל דונבן
"אני חשבתי על הדירה הזאת, והחלטתי" המשיך אחרי שתיקה ונתן לדונבן את הכוס בידו
"אני עובר לגור עם החברים שלי, יש להם דירה משותפת גדולה"
דונבן הביט בו המום וקם במהירות מהספה
"אתה עוזב אותי ?" שאל בזמן שהוא מרים את קולו ופניו רציניות
"נו באמת" אמר ריי והביט בו רציני
"אתה באמת חושב שאני יעזוב אותך לבד, אתה בא איתי" המשיך ונתן לו מכה קלה על הכתף
"אני לא מאמין.." דונבן שם את כף ידו על המצח והרגיש שהוא מתמוטט
"מצטער, אני לא יכול להיות פה" ריי ישב על הספה ונאנח
"איך אתה מחליט דבר כזה לבד, גם אני פה" אמר דונבן והביט בו מבט מסכן מבולבל
"תירגע עדיין לא דיברתי איתם" אמר ריי בשקט ושם רגל על הספה
"אנחנו יכולים להסתדר פה" אמר דונבן והתחיל לשתות מהכוס עם יד רועדת בצורה מגושמת, שטיפות המים טיפטפו על הסנטר שלו וירדו לתוך הגופיה. ריי שתק וקם.
"תחשוב על מה שאתה רוצה לעשות, אני הולך" אמר וסגר את הריצ'רץ של הז'קט, ויצא מדלת היציאה. דונבון ניגב את הסנטר עם היד ונאנח.


תגובות (8)

דווקא אהבתי מאוד ואני לא חשובת שזה נורא בכלל (!!)
תמשיך את זה! זה דווקא מעניין (=

נ.ב- אני שמחה שהתחלת סיפור

24/06/2013 22:45

אני חושבת שאני יתמכר לסיפור הזה חחח

24/06/2013 22:48

ואיייי אופק כמה שיתגעגעתי לא הייתי פה הרבה זמן שמח אותי לראות שהתחלתה לכתוב סיפור חדש תמשיך זה מאוד יפה ומעניין
מחכה להמשך ותאמת אהבתי חחח
אוהבת שרית
יום מקסים …

25/06/2013 01:31

ממש אהבתי
הכתיבה טובה וראים שיש עלילה יפה
תמשיכי!!

25/06/2013 02:03

נשמע מעניין..יש לך כתיבה יפה והתיאורים שלך טובים!
תמשיך!!

25/06/2013 02:54

שמח שאהבתם

25/06/2013 03:27

זה מזכיר לי טלנובלה מושלמת והשם "תשוקה" אומרת לי כ"כ הרבה דברים.. גם בסיפורים מסתבר שאתה טוב אתה כשרון תמשיך כך :]

25/06/2013 08:44

מממש אהבתי ממש.-.

06/07/2013 03:32
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך