אני יודעת שאתה שם.. פיטר . -פרק 1-

-יום שישי-

נכנסתי למקלחת שוטפת את עצמי מהיום המבאס הזה. יצאתי לאחר חצי שעה, התלבשתי והסתכלתי בשעון, 17:32 התקשרתי לדניאל חברה טובה שלי..
"דניאל? מתי את באה?" שאלתי
"אני מארגנת תיק ויוצאת" היא אמרה
"סבבי" אמרתי וניתקתי.. סידרתי את החדר ואת המיטה.. פעם ראשונה שהיא ישנה אצלי.. אחרי הכל חברות ממש טובות.. אחרי 10 דקות היא נכנסה לחדרי ודיברנו.. צחקנו.. והצטלמנו מלא..
"ניקול? אני יכולה לסמוך עלייך?" דניאל שאלה
"בטח, תמיד" אמרתי

סטופ סטופ

קוראים לי ניקול בלום, אני בת 13 בכיתה ז'. אני ממש גבוהה, שיער שחור חלק, ועיניים חומות כהות.
לחברה הכי טובה שלי קוראים מיילי ולחברה השנייה הטובה שלי קוראים דניאל.. מיילי היא החברה החכמה שביננו והילדה טובה.. אני ודניאל המופרעות.. והקשות.. אני בין המקובלות בכיתה.. ובתכלס זה ממש לא חשוב.. זה ממש לא מעניין יותר מי מקובל ומי לא..

"חברה שלי.. אז היא הראתה לי משהו.. ממש מפחיד" דניאל התחילה לדבר וראיתי את הפחד בעיניים שלה
"מה זה?" שאלתי
"אני יראה לך" היא אמרה ונכנסה לאתר במחשב שלי..
"זה נשאר ביננו" היא לחשה
"למה את לוחשת?" שאלתי והיא לא ענתה.. התחלתי לחשוש.. דניאל לא הטיפוס הפחדן.. והיא בטח שלא מהבנות שחוששות ממשהו.. אבל הבעת פנים שלה.. היתה בה משהו שונה.. לא ידעתי מה זה.. רציתי לדעת מה קרה לדניאל שכלכך מבוהלת, אבל מצד שני אני ממש לא רוצה לדעת..
"דניאל?" שאלתי כשראיתי שהיא לא עושה כלום ובוהה במסך המחשב.
"יותר מאוחר.. " היא אמרה וכיבתה את המחשב..
"אוקי.." אמרתי מוטרדת מההתנהגות שלה..
"ניקול! בואו לשולחן!" אמא צעקה… אני ודניאל יצאנו מהחדר והתקדמנו לעבר השולחן הענק והמלא במשפחה, לכבוד כניסת שבת… אנחנו לא דתיים אבל ארוחת שישי? בטח שעושים.. אבא שלי התחיל לברך, ואחרי הברכות והשירים מזגנו לנו אוכל לצלחות.. אני ודניאל סיימנו לאכול ממש מהר ונכנסנו לחדר שלי..
"את יכולה להסביר לי מה עובר עלייך?" שאלתי
"חכי…" דניאל אמרה ובדקה שכל החלונות סגורים..
"מה הקטע?" שאלתי
"יש רוח.." היא אמרה
"נווו באמת.." אמרתי בזלזול
"אני רצינית.." דניאל אמרה
"ממתי את מאמינה ברוחות?" שאלתי