בובות-זה לא משחק ילדים!

כל אחד פוחד ממשהו אחר.
יש כאלה שמפחדים מליצנים. עם הצחוק הקפוא וחסר השמחה שלהם.
יש כאלה שמפחדים להיות לבד- כשמפלצת לא ידועה יכולה לצוץ לך בדמיון, ולפני שתספיק למצמץ היא כבר תנשוף לך בעורף ודם חמים יזלוג עליך.
ויש כאלה שמפחדים מבובות. כן, כן! בובות.

זה קרה לפני 9 שנים, 9 חודשים ו-9 ימים.
אלה נכנסה למיטה, והתכסתה בשמיכה עד מעל הראש.
הוריה הביאו לה בובה, שנחה כעת על המדף.
אלה הייתה לבדה בבית.
הוריה נסעו למסעדה, והיא נשארה לבד.
אלה הדליקה את מנורת הלילה, ולקחה את גע-גע הברווז איתה.
לפתע, נכבה האור, והדלת של המרפסת נפתחה.
משב רוח אפף אותה, אבל היא פחדה לקום.
קולות של תזוזה נשמעו מכיוון המדף, ואז רעשים מחרידים של צעדים, ולאחריהם דממה.
ומתוך הדממה פרץ קול ילדותי שאמר:
"דולי יורדת במדרגות. דולי לוקחת סכין מהמטבח. דולי עולה בחזרה במדרגות. דולי נכנסת לחדר שינה.
דולי מתקרבת למיטה. דולי חוזרת לישון."
למחרת בבוקר, התעוררה אלה, וירדה לסלון. הבובה לא הייתה. היא ראתה את הוריה יושבים חבוקים על הספה. אמא בוכה. אבא בוכה גם כן.
כתמים אדומים מכסים את הסדינים הלבנים שלה ואת בגדיה.
ואז היא ידעה, שהגיע זמנה. שעליה לעבור לעולם הבא.