דום טאון – פרק 6 *לריקסופ*

לורל הקטנה לא הגיעה אפילו לקצה של השולחן הישיבות של אימה, אבל בכל זאת המשרתים הביאו אותה בפקודה לישיבה. היא עוד לא חגגה את יום הולדתה הארבעים ועדיין שתתה מבקבוק, אבל בכל זאת אמא שלה קראה לה לישיבה. המשרתים הושיבו אותה על הכיסא שליד אמא שלה, והגביהו אותה בעזרת שלוש כריות ממולאות בנוצות פגסוס. כולם חיכו לה. ברגע שהגיעה, התחילו לדבר.
"למה את מתכוונת, שהוא מגיע?" שאל אדון בעל אוזניים מחודדות, שלבש חליפה שחורה עם עניבת פרפר בצבע אדום. "אחרי כל השנים האלה… נוצר עוד אל-מת אחד?"
"לא, לא סתם אל-מת. לריקסופ", אמרה ברוגע אמא של לורל. כל האחרים עצרו את נשימתם בפחד. "והוא עוד לא נוצר, אבל כשזה יקרה, היא תגן עלינו". היא? ביטאה לורל ללא קול. מי זאת היא? אבל כשכולם הביטו בה, היא הבינה את התשובה לבד.
"מאדאם דיאמנט, אני לא מאמין שהבת שלך יכולה לנצח לריקסופ! זה לא אפשרי! אף אחד מעולם לא הצליח", אמר אדון עם שיער ירוק, שלבש חליפה ירוקה תואמת. "ואיך את יכולה לדעת? חשבתי שאינך יכולה לחזות את העתיד".
"אז לא חשבת נכון", ענתה מאדאם דיאמנט האם. "הגורלות לחשו לי".
לורל העריצה את אימה על קור הרוח שלה, איך שהתנהלה באלגנטיות וגרמה לכולם להרגיש כבוד אליה. היא קיוותה שיום אחד היא תהיה טובה כמוה. אבל היא לא הבינה למה היא חושבת שהיא תוכל להציל את כולם מהמפלצת שהם כל כך פוחדים ממנה. היא בסך הכל ילדה קטנה! יכולות הכישוף שלה עוד לא הופיעו והשיער שלה עוד לא זהר – כיאה לכל מכשפה.
"אבל אמא", העזה לורל להגיד בקול רם. "אני אפילו לא מגיעה עם היד לשולחן הזה. איך אני אנצח את המפלצת הזאת?"
כל השאר הנהנו וחיכו לראות מה תשובתה של מאדאם דיאמנט האם, והיא רק חייכה אל לורל בעידוד. לורל נזכרה שהרבה זמן היא לא חייכה אליה ככה.
"הישיבה הסתיימה", הודיעה אמא של לורל. "ניפגש שוב בעוד שבוע, ואגיד לכם מה לעשות".
היו מעט רטינות שהישיבה הזאת הייתה קצרה מידי, אבל כל האדונים קמו במהירות והלכו לעבר היציאה מחדר הישיבות. רק לורל ואימה ישבו במקומותיהן ולא זזו. כעבור כמה רגעים של מחשבה פנתה האם אל לורל. "אל תדאגי, לורי. הגורלות אמרו לי שאת מסוגלת לעשות זאת". היא ליטפה את שיערה של לורל בחיבה. לורל אהבה את הפגנת החיבה הלא צפויה, ורצתה שזה יימשך לנצח. "הגורלות אמרו לי שלפני יום הולדתך המאה ושלושים יגיע לריקסופ, שיזדהה בתור ילד חסר שם. אבל רק את תדעי מה הוא. עצרי אותו לפני שיהפוך למפלצת. עצרי אותו לפני שיהיה מאוחר מידי". היא נשקה למצחה של לורל ברכות, וקמה. "בואי", אמרה והושיטה ללורל יד. "נלך לאכול ארוחת ערב".

לורל בהתה ברוגז בדלפק של הבר. היא לא ציפתה שמאט יגיב לעניין הזה כל כך ברגישות. קריאת מחשבות היא עניין שכיח בדום טאון. אבל היא חייבת לפייס אותו בדרך כלשהי ולהביא אותו לאמא שלה. היא חייבת לעצור אותו לפני שיהפוך ללריקסופ.