הבית באמצע היער חלק א

אני פוחדת ממש פוחדת היא אחרי היא רודפת אותי
אני חושבת שאני משתגעת
הכל התחיל ככה:
קוראים לי לי אני בת 14 היום הכל התחיל כשהייתי בת 10
ארבע שנים כואבות מאז שסבי נפטר
ההורים שלי לא התייחסו אליי כמעט אף פעם לא היינו עשירים וגם לא עניים
עברנו לעיירה קטנה בשם ארהלנד קראו לעיירה ארהלנד [ארץ של זירת קרב]
בגלל שפעם בימי הביניים העיר הייתה מרכז לקרבות של קבוצות אבירים עד המוות
מי שהיה מספיק אמץ כדי להשתתף לא היה בהכרח מספיק טוב כדי לנצח
בארהלנד הכפר כולו נמצא מסביב ליער רק להורים שלי שלא מצאו דירה מספיק זולה להם לי ולשני אחיי הקטנים בחרו בבית הזה לקראת אמצע היער
באזור זירות הקרב הישנות שכבר לא שם יותר אבל מי שלא שרד עדיין שם
כשהייתי קטנה חשבתי שצוחקים עלי ומנסים להפחיד אותי כי כל פעם שהייתי במחנה או סתם ערב מדורה כולם בחרו את היער הרדוף כדי להפחיד אותי אז נפנפתי להם בפנים וצחקתי עליהם שהם סתם טיפשים שמנסים להלחיץ אותי
והייתי בטוחה בזה -עד גיל 10
בגיל 10 היה לילה שלא הצלחתי לישון אז שכבתי במיטה והקשבתי לשקט שמעתי פסיעות שמובן ייחסתי להוריי כדי שלא אפחד ואז התחילו המלמולים בקולות של ילדות אבל אני הילדה היחידה בבית ואני יושבת לי בשקט ומאזינה להם ואז שמעתי צרחות לא של כאב אלא של הסתערויות קרב של חרבות נפגשות חשבתי שבכל בדמיון שלי ועדיין פחדתי ואז התחלתי לבכות בשקט מהפחד וגם בגלל שעכשיו לא יהיה לי אדם שייתן לי תשומת לב כי רק סבי התייחס אלי מכל המשפחה והוא נפטר לפני חודשיים ועכשיו אין יותר מי שיקרא לי חומד מי שיושיב אותי על הרגל שלו וישאל אותי מה קרה כי עכשיו אני באמת לבד ואני ממש צריכה אותו ואז באמצע מחשבותיי שמעתי צרחה שהכאיבה לי באוזניים וזיהיתי שזה קול של בחורה אך אימי ישנה וכך היה כל לילה במשך 4 שנים תמימות אבל אני כבר לא הייתי כזו תמימה פחדתי אבל פחות עד היום שבפעם הראשונה מזה 4 שנים ראיתי אותה את האישה שצרחה מגואלת בדם עם חרב בבטנה והיא התקרבה אליי יותר ויותר ואז
המשך יבוא….