הסטנדאפיסט (פרק 5)

חזרתי לבית המלון והחלטתי לשכוח מזה, אז אני ומרב עלינו לקומה העליונה וראינו מלא אנשים רוקדים לניגון כינור בכייני ותאורה עמומה.
"הם יודעים איך לעשות כאן חיים.." לעגתי.
"אוי נו די כבר, תסתכל איך הם רוקדים! איך זה לא מדהים אותך?!" מרב אמרה בהתפעלות. אני די מסכים איתה בקטע הזה, הם רקדו כמו רקדנים מקצועיים, היה קשה לי להאמין שזה לא היה בעזרת כוריאוגרף מומחה.
היה משהו מוזר בריקוד. האנשים עמדו מרוחקים אחד מהשני , אפילו אם יושיטו יד לא יוכלו לגעת בבן הזוג שלהם. אבל בכל זאת הייתה תחושה של ריחוק וקירוב כאחד.
אני ומרב עמדנו בצד והתפעלנו . כלומר, אני רק הרמתי גבה ושיחקתי אותה לא מבין מה הקטע כדי שמרב לא תצחק או משהו ,אבל כן, זה באמת היה מדהים.
"ממש בא לי לרקוד.." מרב אמרה. אני שונא שבנות עושות את זה . כאילו שולחות רמזים לבנים לעשות צעד . ועוד כשיש לה חבר! עכשיו יש שתי אופציות : או שאני אציע לה לרקוד ונרקוד ביחד -שזה יהיה לא בסדר אבל עם זאת כל כך בסדר.. או שאני אתנהג כאילו לא שמעתי אותה כלל.
למזלי, לפני שהספקתי לענות, עברה מישהי עם מגש של מתאבנים:
"התרצו טאפס ?"
"עם יין אדום?" התפרצה עוד מלצרית עם מגש.
אני די דביל בקטעים האלה, אני בחיים שלי לא שמעתי על טאפס ואני לא חובב אלכוהול מושבע. למרות שלא יזיק לי בתור סטנדאפיסט.
"בשמחה ! " מרב לקחה קיסם קטן נעוץ בטאפס וכוס של יין. "תודה רבה לכן" אמרה וחייכה.
המלצריות שתיהן הסתכלו עליי , כמבקשות שגם אני אקח .
מתוך נימוס (או מתוך לחץ שהן לא הפסיקו לבהות בי) לקחתי גם לעצמי ."תודה" אמרתי .
"תנסה! זה ממש טעים! " מרב אמרה.
"אפילו לא טעמת את שלך , איך את יודעת???" אמרתי לה ובחנתי את הטאפס תוך כדי. זה היה בצק שבתוכו היה מילוי . "תגידי, מה יש בפנים?" שאלתי אותה.
"אני יודעת ?? אתה מכיר אותי, אני בחיים לא הייתי במטבח " אמרה והתחילה לצחוק.
אכלתי את הטאפס . "וואו! זה מעולה!" אמרתי בקול, כנראה כולם שמעו אותי כי לפתע הם הסתכלו עליי בעיניים בוחנות.
"סליחה! תמשיכו לרקוד" אמרתי בחיוך מבוכה ונופפתי להם. אבל הם לא הרפו! הם הפסיקו לנגן ולרקוד ולרגע הייתה דממה.
אחת מהנשים התקרבה אליי בצעדים איטיים. המבט שלה היה קודר ומרוחק. היא הסתכלה עליי אבל גם לא. היא המשיכה ללכת לעברי…פתאום משום מקום היא החזיקה ביד שלי, בחוזקה ואז לאט לאט הרפתה את האחיזה. העיניים שלה היו ענקיות! היא אמרה לי…