הסכין המכושפת פרק 2
אוי לא… אוי לא… התחלתי לקסוס את ציפורניי עד שנעלמו.
מה לעשות , מה לעשות?! הסתובבתי בבית הלוך וחזור ולפתע עלה לי רעיון , אולי אני אתקשר למפקד המשטרה? אולי הוא ימצא לי מחסה או יעזור לי?
המפקד הציע לי לעבור לבית נטוש שם אף אחד לא ימצא אותי. לפחות עד שהסכין תתרחק מהעיר.
הלכתי לתחנת המשטרה והקשתי את הקוד אשר מאפשר לעבור אל החדר הסודי המסתתר באחת מחומות הלבנים המקיפות את הכלא.
המפקד הושיב אותי ואמר לי : " מה את זוכרת מאותו לילה?". שאלתי אותו , איזה לילה? והוא ענה לי : "את יודעת איזה לילה…". בגופי עברה צמרמורת.
המפקד , עם כל הכבוד (ויש כבוד!) , אני לא רוצה להיזכר בכלל בלילה הנוראי הזה.
הוא אמר לי שרצוי מאוד שאנסה לפחות. אולי קח ידעו איך קרה מה שקרה לאימי. ולמנוע שדבר כזה יקרה גם לאנשים אחרים. הוא אמר לי לחזור הביתה ושבקרוב הוא בא לאסוף אותי ביחד עם שני בחורים (הבחורים היחידים שעליהם המפקד סומך שלא יגלו על מה שאנו עושים). הלכתי הביתה והסתכלתי דרך החלון לראות מתי המפקד מגיע. הסתכלתי אל האופק. ראיתי ציפורים , עננים , שמש , שמיים. ראיתי את החיים!
הם נראו כל כך יפים! אך אותם לצערי לא זכיתי לקבל במלואם. העפתי מבט אל משהו אפור שמתקדם במהירות גדולה מאוד לעבר הרחוב שלי. הוא התקרב , והצלחתי לראות שהוא מחודד. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה סתם חלום . אחרי כמה שניות הבנתי שזה לא חלום ושזה מה שאני חושבת שזה…
זאת הסכין המכושפת!
ההמשך יבוא…
תגובות (0)