והכישרון שלי הוא …. – פרק 2

"קייטי , אני צריכה לספר לך משהו …" שרי לחשה לי באמצע חלוקת התעודות.
"מה קרה?" שאלתי אותה.
"בקשר לתיכון … אנ-" , "קייט מוריאני , גמרת את היסודי וכעת את עוברת עוד שלב בחיים!" שמענו את מורתנו קוראת לי.
הכיתה עודדה אותי בקריאת שמי , "קייטי , קייטי ,קייטי …" קיבלתי את שלושת התעודות.
רק אני קיבלתי 3 תעודות: אחת , על התלמידה המצטיינת שקיבלה 100 בכל מבחן מתחילת השנה , השנייה על תרומתי לקהילה בהצגות ובהופעות והשלישית על התלמידה המקובלת ביותר בכיתה.
כולם העריצו אותי.
מעולם לא ידעתי מה , מה גורם לי להיות בולטת יותר מאחרים.

בסוף היום דיברתי עם שרי … "אז , מה רצית להגיד לי?"
שרי הביטה בי והחלה לבכות.
"מה קרה?" שאלתי אותה.
"קייטי , אני מצטערת …." לחשה. "אני עוברת ארץ … " , "אני לא אוכל להיות איתך בתיכון!"
"מ-מה?! שרי … את לא יכולה לעזוב!"
הדמעות החלו לבצבץ מעיניי , למה לא יכולתי לעצור אותן?
חיבקנו אחת את השנייה ובכינו כמו … כמו טיפשות.
עוברי האורח הביטו בנו והמשיכו להתקדם , כאילו לא קרה כלום.

אחרי שבוע , בחופש היא עברה … לצרפת.

טוב … עדיין יש לי את רון. רון אהובי והיקר מכל … אנחנו ניהיה באותו תיכון ו …

"לאן את חותרת?! תגיעי לעניין!" צעק אליי השוטר , הבטתי בו בכעס ובזעם … כאשר ראה את מבטי , הוא שתק.

"אז כמו שאמרתי …."

אני ורון ניהיה באותו תיכון וזה ישמח אותי לתמיד!

במהלך כל החופשה , כמעט כל יומיים , אני ורון יצאנו לדייטים.
פעם למסעדה , פעם לקולנוע , פעם לפארק ופעם … סתם לראות סרט בבית.

הייתה ביננו כימיה טובה , חשבתי לעצמי.

עד ש … עד ש…
עד שזואי הגיעה לתיכון!

היא גרמה לכישרון שלי לצאת ….

-המשך יבוא-