חייו של איידן- פרק 5. נקווה שהפעם יהיה מפחיד.

אני משנה את נקודת המבט, הפעם זאת נקודת מבט כללית כי אני חושבת שאולי ככה יהיה יותר מפחיד.
————–
איידן צרח. סמארה הנהנה לו בחיוב, היא קוראת המחשבות, והיא כרגע אישרה לו שהיא חתכה את אנג'י. איידן לא התעסק בסמארה והרשעות שלה, הוא רץ למסדרון רק בשביל להציל את אחותו. עוד רעשים של אמבולנסים, עוד אנשים רצים במסדרון, עוד צרחות. עוד לחשושים והצבעות על איידן, עוד קללות על איידן, עוד רצח הנפש של איידן. איידן ידע שהוא לא יוכל לרפא את אנג'י, הרופאים יעשו זאת, אבל הוא רק רצה לראות אותה. הנערה היחידה שקיבלה אותו ודיברה איתו בחופשיות, הילדה היחידה שהייתה איתו כל חייו ותמכה בו.
"היא לא תמות." קולה הנוראי של סמארה צלצל באוזניו של איידן. הוא קפא במקומו והרגיש את נשימותיה הקרירות של סמארה. למרות שלא הייתה מאחוריו. "לא סתם עצרתי באמצע החתיכה. אם אתה רוצה אוכל להרוג אותה סופית. היא רק במצב בינוני."
"תבריאי את אחותי. תבריאי את כולם." הוא עמד באמצע המסדרון, מדבר אל עצמו, כשכולם מדברים עליו.
"אתה יכול לדבר בכוח המחשבה."
איידן נזכר בזה בזכות סמארה, אבל לעולם לא יכל להוקיר לה תודה.
'עזבי אותי. יצור מרושע ומפחיד שנטפל אליי. לא עשיתי לך כלום. למה את עושה את זה לי?'
"תאמין לי שזה לטובתך." איידן הרגיש את ידו של סמארה נוגעת בו, גם כשהוא לא ראה את ידיה. לאחר מה שאמרה הוא רץ לאנג'י, ורק ספר מספרים בראשו, שסמארה לא תחשוב עוד מחשבות עליו.
"תפסיק לספור כבר מספרים." ביקשה. הוא המשיך לספור. "אני ארצח עוד מישהו, המספרים שלך משתלטים לי על הראש."
'עוד מישהו?' איידן נעצר בספירתו. 'את מי רצחת כבר?'
"פרנק לא הצליח להינצל. איזה כיף, הא?"
'לספור מספרים. לספור מספרים.' איידן ניסה להשתלט על נשימתו, אבל הוא נחנק מבכי. הוא כרע ברגליו ברצפה, באמצע בית הספר, ובכה בכי מר. פרנק חברו הטוב מת. הוא נפטר. בגללה.
"אני ארצח עוד מישהו אם אתה כל כך שמח." היא צחקה צחוק מר, שנתן לאיידן לקלל אותה לפחות מיליון פעמיים.
ואז הוא ראה אותה. את אנג'י.
היא נשכבה על הרצפה, מדממת, כשחלק מפניה נשרפו. עיניה התגלגלו למעלה, ושערה הבלונדיני היפהפייה התלכלך בדם מזוויע. בכללי מראתה היה מזוויע, כשאיידן הזדעזע, סמארה צחקה.
"נו סתמי כבר את הפה!" קרא בקול רם. סמארה השתתקה.
הוא כרע רגל מול אנג'י חסרת ההכרה, כשהוא מלטף את ידיה הקרות כמו מתה. אבל היא לא מתה. איידן הרגיש את נשימתה.
'איך מצב בינוני?' הוא שאל את עצמו, 'בשביל סמארה המכשפה זה מצב בינוני.'
"היי! אני לא מכשפה! איזה כפויי טובה, אני עוזרת לך." אמרה סמארה, איידן התעלם מדבריה.
רופא בדק את אנג'י, והרים מבט בינתיים על איידן החיוור.
"המצב שלה חמור מאוד, איך היא הגיעה לזה?" כנראה שהרופא ציפה שלאיידן תהייה תשובה, אבל איידן לא היה מסוגל להשחיל מילה מפיו.
"היא אחותי. אני אוהב אותה יותר מכול, בבקשה תציל אותה." ודמעותיו נרטבו על חולצתה של אנג'י. צווארה עדיין דימם ודמה גרם לאיידן להרגיש בחילה. החתך שלה, שלא הפסיק לדמם גם כשהרופאים ניסו לחסום אותו, היה כחלחל עם מעט סגול. גם קצוות של אדום, לא לשכוח. זה היה המראה המזוויע ביותר שאיידן ראה בחייו, גם כשראה את אימא מתה.
לפתע אנג'י החלה להיחנק. לאיידן הייתה הרגשה שסמארה השפיעה על כך. עינייה הלבנות חזרו להיות כחולות כמו קודם, והיא התחילה להקיא דם בלי הפסקה. הרופא כנראה הזעיק אחיות ורופאים נוספים, והרבה התעקשו להשאיר את אנג'י בחיים. הרופא שפגש הרחיק אותו משם, אמר שדברים כאלה לא מתאים לו לראות. איידן שאל את עצמו למה אנג'י פה ולא במיון.
"אופס, הגלגל של האמבולנס התפנצ'ר. אופס. גם כל האמבולנסים האחרים התפנצ'רו." סמארה ענתה לו במהירות, והוא התעלם מזה.