חרדות ברחוב הלם פרק 1

פרק 1:
"זה מפחיד אותי, ארין." החבר שלי מרטי, משך לי בשרוול.
"תעזוב אותי!" לחשתי. "זה כואב!"
אבל מרטי התנהג כאילו הוא לא שמע אותי.הוא נעץ את העיניים
שלו היישר אל תוך האפילה, ולא עזב לי את היד.
"מרטי, בחייך" לחשתי. משכתי ממנו את היד.גם אני פחדתי,
אבל לא רציתי להודות בזה.
זה היה הלילה הכי אפל בעולם. אימצתי את העניים שלי כדי לראות טוב יותר מה קורה.
ואז בקע פתאום אור אפור ועמום, ממש מולנו.
מרטי התכופף. אפילו באור האפלולי הזה ראיתי את הפחד בעיניים שלו.
הוא שוב תפס לי את היד. הפה שלו נפער. שמעתי את הנשימות הכבדות והמהירות
שלו עולות ויורדות.
אף על פי שגם אני פחדתי, לא יכולתי להתאפק.
חייכתי.
כל כך נהניתי מזה שמרטי מפחד.
זה פשוט עשה לי טוב על הלב.
אני יודעת, אני יודעת. זה נורא. אני מודה.
ארין רייט היא ילדה נוראית. איזה מין חברה אני?
אבל מרטי תמיד משוויץ שהוא יותר אמיץ ממני.
ובדרך כלל הוא צודק. בדרך כלל הוא האמיץ, ואני הפחדנית.
אבל לא היום.
וזאת הסיבה שחייכתי כשמרטי תפס לי את היד.
האור שלפנינו הלך והתחזק, לאט לאט. שמעתי קולות גריסה וגירוד מקיפים אותנו כול העברים.
קרוב אלינו, מאחור, שמעתי מישהו משתעל.
אבל מרטי ואני לא הסתובבנו. נעצנו את העניים שלנו ישר לפנים.
חייכנו. והסתכלנו…
צמצמתי את עיני כדי לחדור מבעד לאור האפור, עד שהבחנתי בגדר.
גדר עץ ארוכה שהצבע שלה דהה והתקלף. שלט כתוב בכתב יד מרושל
הופיע על גבי הגדר: סכנה. אין כניסה. וזה כולל אותך.
מרטי ואני כמעט נחנקנו כששמענו את קולות הגרסה מתקרבים. בהתחלה הם היו
חלשים, אבל אחר כך הם הלכו והתחזקו. כאילו ציפורניים ענקיות של חיה מגרדות
את הגדר מהצד השני שלה.ניסיתי לבלוע, אבל הפה שלי היה פתאום יבש לגמרי.
רציתי לברוח. פשוט להסתובב ולברוח הכי מהר שאני יכולה. אבל לא יכולתי
להשאיר את מרטי לבד. וחוץ מזה,
אם אני אברח עכשיו, הוא אף פעם לא יתן לי לשכוח את זה.
הוא יירד עלי עול החיים. אז נשארתי לידו,
הקשבתי איך קולות הגירוד והגריסה מתחזקים והופכים
לחבטות על הגדר. חבטות חזקות. יכול להיות שמישהו מנסה לפרוץ דרך הגדר?
התקדמנו לאורך הגדר במהירות שהלכה וגברה עד שהמוטות הגבוהים
והמתקלפים שלה הפכו לכתם אפור. אבל הקולות המשיכו בעקבותינו. צעדים כבדים
מעברה השני של הגדר.
הבטנו ישר לפנים, ומצאנו את עצמנו ברחוב ריק. רחוב מוכר.
כן, כבר היינו פה פעם.
המדרכה הייתה רטובה מגשם. השלוליות בהקו באור חיוור שחזר מפנסי הרחוב.
נשמתי עמוק. מרטי תפס את היד שלי עוד יותר חזק.
הפיות שלנו נפערו לרווחה. למרבה הזוועה,
הגדר התחילה להתנדנד. כל הרחוב התנדנד.
שלוליות הגשם התנפצו אל אבני השפה של המדרכה.
הצעדים הכבדים רעמו קרוב יותר.
"מרטי!" החנקתי צעקה.
לפני שהספקתי לומר מילה נוספת, הגדר התמוטטה, והמפלצת פרצה החוצה
היה לה ראש כמו של זאב, עם מלתעות מחודדות, שיניים לבנות ובוהקות, וגוף כמו של סרטן ענקי.
היו לה ארבע זרועות ציד עם צבתות ענקיות מלפנים והיא הניפה אותן
לעברנו בזמן שהיא פערה את החרטום שלה ביללה צרודה.
"לאאאא!" מרטי ואני צרחנו בפחד. קפצנו על הרגליים.
אבל לא היה לאן לרוץ….