לשרוד את הלילה- פארודיה על FNAF- חלק 3

הלילה השלישי, מי אמר שאני לא אשרוד את זה? שטויות!
אבל הלילה, היה שונה, עד השעה שלוש לפנות בוקר ישבתי בחוסר מעש, החלון הפרוץ תוקן במהלך היום כניראה, כי הוא היה שלם לגמרי, פרדי או אף אחד אחר לא באו, הייתי לבד לגמרי. וחברתם היתה חסרה לי, ואחרי כחצי שעה של בהיה בדלת המסתורית דרך מצלמות האבטחה אני נשבר והולך אליה, נעמד מולה, מסתכל שאף אחד לא רואה, ונכנס פנימה.
מולי עומד לוח בקרה, זה כנראה לוח הבקרה הראשי שצ'יקה דיברה עליו, עליו רשומים ארבע שמות ומתחת לכל שם ארבע כפתורים, השמות שלהם, של הרובוטים, רשומים מעל הכפתורים, "פרדי. צ'יקה. באני. פוקסי." אלה השמות שרשומים, ארבעת הכפתורים שמתחת לכל אחד זהים, "שמחה. עצב. ציות. חשדנות.", כל הכפתורים מכוונים על שמחה, אבל אני מסתקרן, מה זה "ציות"? אני לוחץ עליו, ולא קורה כלום. אני יוצא וחוזר למשרד שלי, פרדי עומדת שם דוממת, גבה זקוף ומבטה מורם.
"היי פרדי." אני מחייך במבוכה, היא עלתה עליי?
"שלום." היא עונה ומסתובבת אליי,
"פרדי, תוכלי להראות לי איפה המטבח בבקשה?" אני מבקש,
"כן." היא עונה, כאילו מהופנטת, ומובילה אותי לכיוון המטבח,
"את יודעת איך מכינים קפה?" אני שואל,
"כן." היא עונה,
"את יכולה בבקשה להכין קפה?" אני מבקש,
"כן." היא עונה שום וניגשת לאחד הארונות, אני חושב שאני… אני… הפנטתי את פרדי, דרך לוח הבקרה, ועכשיו, אני שולט בה, ובכולם. היא מגישה לי את הקפה,
"בואי אחרי." אני לוקח מידה את הקפה ושנינו חוזרים למשרד שלי, אני מרגיש כל-כך רע, ועם זאת, כל-כך טוב, אחרי הכל, היא רק רובוט, לא תהיה לה בעיה עם זה.
אני עוזב את המסעדה בשעה שש בבוקר, עכשיו אני באמת לא יכול לצפות למחר!