מתחת לזרם

אני פותחת את זרם המים החמים ונעמדת מתחתיהם.
אני מורחת את הסבון הסגול והריחני על גופי ומרגישה במגעו הנעים על עורי.
איזה כיף להתקלח, אני חושבת לעצמי. פשוט שווה לחיות כל יום רק בשביל להגיע לאמבטיה חמה.
אני ממלאת את האמבטיה העגולה על שפתיה ושמה בפנים קצף אמבט. אני שוקעת בפנים ומאפשרת למחשבותיי לנשוא אותי.
אני נזכרת אתמול, בטיול. חברה שלי סיפרה לנו סיפור מפחיד, ממש מפחיד. על איזה איש אחד שעושה למישהי שלום מהחלון, והיא מוצאת את התינוקת שהיא שמרה עליה מרוסקת לחתיכות. המשטרה באה ושואלים אותה אם היא ראתה משהו מוזר, והיא אומרת שהיא ראתה איש עושה לה שלום.. והם אמרו, בסלון אין חלון. יש מראה.
זאת אומרת שהרוצח היה בתוך הבית.
אני נלחצתי בטירוף ולא הצלחתי לישון לילה שלם בגלל זה. אני מכניסה את ראשי עמוק לתוך המים ואוטמת את אוזניי לכל צליל.
אחרי בערך חמש דקות אני שומעת קול מלמטה. ״אורי…״
אני מתעקשת להכיר בעובדה שדמיינתי.
״אורי..״
אני מכסה את גופי בקצף האמבט.
״אורי..״
עכשיו אני כבר ממש מתחילה לפחד. אני נוטלת לידי בקבוק סבון כבד במיוחד ומתכוננת להתקפה.
״אורי..!״
אני פותחת את הבקבוק וסבון נוזל ממנו אל הרצפה.
אני שומעת צעדים במדרגות מלויים במילה היחידה. ״אורי….!!!!״
הדלת נפתחת.
״אורי, למען השם, את כבר חצי שעה במקלחת. תצאי כבר. גם שאר מהשפחה רוצה להתקלח,״ אומרת אימא שלי, מחזיקה בידה את אחי הקטן, שלוש מבט בגופי העירום.
״די,״ אני אומרת ומכסה את גופי במגבת, בתחושת הקלה.
״למה את עם בקבוק סבון ביד?״ היא שואלת ומסתכלת על הרצפה. ״חצי ממנו נשפך! אני מקווה שיש לך הסבר טוב.״
״האמת, לא,״ אני אומרת.

מסקנה: אל תקשיבו לסיפורים מפחידים, כי אחרת יענישו אתכם לקנות את מוצרי הטיפוח והסבונים והמגבלות החדשים למשפחה הענקית שלכם במשך חודש.