נערה בבית נטוש

"הגיע הזמן לחזור." אמרה נערה.
היא עמדה מול בית ישן, קצת הרוס, גופת ילדה בת 9 שכבה על הרצפה, מחזיקה דובי מלא בדם, המראה שלה היה מפחיד.
הנערה התחילה ללכת לתוך הבית. הסלון היה מלא פחם, הכריות של הספות היו קרועות, שולחן הזכוכית היקר היה מרוסק לחתיכות, הציור שציירה הנערה בגיל 7 היה קרוע. הנערה המשיכה ללכת. במטבח, היה כלב המשפחה- מת כמו כולם. גופתו שכבה ליד גופתה של אישה בת 35. "אמא." אמרה הנערה בקול קר. סכין היה תקוע בתוך בטן האם. הכלב הזקן מת מסיבה לא ידועה. הנערה המשיכה ללכת, היא עלתה לקומה שנייה ונכנסה לתוך חדר, שהצבע על הקיר כבר היה מקולף. הנערה התיישבה על הרצפה וחשבה על הרגעים לפני מותה. מחבלים נכנסו לביתה, והרגו את כל המשפחה. היא זוכרת איך היא ראתה את אחותה מדממת מהגרון, מגיעה רק עד ליד העץ, ומתמוטטת על האדמה. היא קמה מהרצפה ועמדה ליד העריסה של אחיה התינוק. היא ליטפה את הלחי שלו, ומיד היד החיוורת שלה הייתה מלאה דם. היא התחילה לדמוע, ומיד ניגבה את הדמעות. היא הלכה לחדר האחרון בבית. הטפט היה מלוכלך. היא ראתה את גופתה על הרצפה, עדיין מחזיקה את הסכין בלב. היא נזכרה איך היא התאבדה- כדי שלא ירצחו אותה המחבלים. היא נשכבה על המיטה, ואמרה: "חלומות מתוקים."
היא עצמה את עיניה ונרדמה- והפעם, לתמיד.