הספוק

זה היה לילה קר וחשוך באחוזת סן ג'יימס שהייתה בלב יער ענק, כמה עשרות קילומטר צפונית למנצ'סטר. למשך שנים ארוכות הייתה האחוזה ריקה ושוממת עד שיום אחד קנתה אותה משפחה שמחה ועליזה. לאבא קראו רוברט, לאימא אליזבת ואילו לילדה הקטנה קראו מרי. בלילה הראשון שלהם באחוזה רוברט ואליזבת יצאו לסדר כל מיני דברים וביקשו מהמשרתת הזקנה שתשמור על מרי. המשרתת הייתה אישה זקנה מאוד וחמוצה עוד יותר. ישר שרוברט ואליזבת הלכו מרי התיישבה לשחק עם הבובות שלה ותוך כדי היא מצצה אצבע, כמו שהיא עושה מאז שהיא נגמלה ממוצץ. אמה ואביה ניסו הכול בשביל לגרום לה להיגמל אך ללא הועיל. אחרי שעה בערך ציוותה המשרתת על מרי ללכת לישון. כאשר היא ראתה שמרי מוצצת את האצבע היא כעסה מאוד ואמרה: את מכירה את הספוק, מרי? מרי אמרה שלא. המשרתת כיסתה את מרי בשמיכה והתחילה לספר: יש כל מיני אגדות על מפלצת משונה שמסתובבת באחוזות ברחבי בריטניה. המפלצת הזאת לא מסוכנת בדרך כלל אבל היא הורגת רק ילדים שמוצצים אצבעות. כמובן שכל זה אגדה. הוסיפה המשרתת אחרי שראתה את ההבעה המפוחדת של מרי. היא יצאה מהחדר וסגרה את הדלת, משאירה את הנורת לילה הקטנה שמרי כה אהבה. מרי מיד הוציאה את האצבע מהפה וכעבור כמה דקות היא נרדמה. לאחר זמן מה מרי התעוררה מכל מיני רעשים מוזרים שהיא שמעה למטה. היא רצתה להכניס את האצצבע לפה אך מיד נזכרה בסיפור של המשרתת. היא התחילה לרדת במדרגות לכיוון הסלון של האחוזה ותוך כדי היא הבחינה בעקבות של דם על המדרגות. היא פסעה לכיוון הסלון ושם היא ראתה מחזה מבעית. היא ראתה את המשרתת יושבת על הכיסא המתנדנד שהאצבע של בפיה וחור גדול ומדמם היה במרכז החזה שלה. מרי באה לצרוח אבל אז היא ראתה כתובת על הקיר שהייתה צבועה בצבע אדום, כנארה הדם של המשרתת:
איזה ילדה קטנה וחכמה.
אותה אני לא יכול לאכול, כי את האצבע היא לא מוצצת,
אבל אני מאוד רעב ולכן אצטרך לטרוף את המשרתת…

שרוברט ואליזבת חזרו הם גילו את המשרתת עדין יושבת על הכיסא עם אצבע בפה ולידה ישבה מרי גם היא עם האצבע בפה. הם מיד צלצלו למשטרה ואז הם גילו כתובת על הקיר, ממש ליד הכתובת שמרי קראה:
הספוק יבוא לכל מי שימצוץ את האגודל…