הערפדים-פרק 2

אוף!!!!
עד שאני מגיעה למקום כולשהו תמיד אני צריכה לעבור,בנוי יורק אני כבר שנה וחצי,זה המקום הכי טוב לערפדים,יש כאן טונות של שיכורים שאפשר לזלול ואף אחד לא ישים,ועכשיו אני צריכה לעבור,והכול בגלל הדביל הזה שהרגתי,אוף!!!!
ישר ארזתי את המזוודה השחורה שלי,שמתי כמה בגדים,כסף,את הארנק של הבחור,מפה,וזהו.
התקשרתי לשדה התעופה והזמנתי כרטיס לעוד שעה,נכנסתי למכונית שלי ונסעתי לשדה התעופה.
עליתי למטוס והתיישבתי בכיסא שלי,לידי ישבה מישהי בת שמונה עשרה (שכחתי לומר,ערפדים יודעים תמיד את הגיל של כול אחד בעולם,מוזר נכון?)היא הסתכלה עלי ורצתה לומר משהו,אבל היא פגשה במבטי והתחרתה.
בערך אחרי שעה הנערה הסתובבה עלי ואמרה:״היי,קוראים לי לין,איך קוראים לך?״רציתי לענות בעוקצניות אבל השעה היתה תשע בבוקר,והיתי עיפה כי ערפדים ישנים ביום,אז רק אמרתי:״היי גם לך,קוראים לי דון״דון הוא לא שמי האמיתי זה רק אחד מאלף השמות הבדויים שלי.
״היי דון״היא אמרה.
כול שאר הטיסה עברה בשקט לבסוף נחתנו ירדתי מהמטוס,אח זאת היה טיסה ארוכה, אבל זה היה שווה את זה כי סוף סוף ראיתי את ישראל.