המוות מחכה לך בסיבוב… (יעד סופי 2) – פרק 1

"אתה בא?" שאל אותי נורמן – החבר הכי טוב שלי.
בהיתי בתמונה שהופיעה לי על המצלמה. צילמתי את שון ואת שיבון. היום הם הכריזו בפומבי שהם בני זוג.
הבטרייה של המצלמה כמעט נגמרה.
הבטתי מבט לנורמן שסימן לי לגשת.
סאם, אחותי התאומה בדיוק עברה שם. זה היה מוזר כי אמא שלנו לא נתנה לה רשות לצאת.
"היי, סאם, אמא יודעת שאת כאן?" שאלתי אותה.
היא הייתה עם שתי החברות הכי טובות שלה – סלינה והלנה.
"אויש, אתה עם המצלמה שלך חמודי? נו, תצלם ותוכיח לאמא שהייתי כאן" היא אמרה לי בטון מזלזל.
צילמתי אותה ועשיתי לה את ההבעה המזלזלת הקבועה שלי.
היא עשתה לי אצבע משולשת משוחה בלק אדום והלכה לכיוון הקרוסלה הענקית שמסתובבת למעלה למטה ימינה ושמאלה בו זמנית.
אני ונורמן מצאנו את קרטר במתקן שבו מכים עם פטיש והמשקולת עולה למעלה עד לצלצול של הפעמון. הוא הצליח וזה עשה צליל קלונגגגגגגגגגגג.
צילמתי את המשקולת ברגע שפגעה, היא בינתיים כבר התחילה ליפול למטה.
"כל הכבוד קרטר!" אמר נורמן ונתן לו כיף. קרטר נתן לו כיף וחייך חיוך מרוצה מעצמו.
פגשנו גם את לוגן בדרך.
"לוגן!" אמר קרטר. הוא ולוגן החליפו כיפים ביניהם.
"קני, מה קורה?" שאל אותי לוגן.
"בסדר" אמרתי ונתתי לו כיף. לוגן היה אחד מהמגניבים, אני הייתי אחד מהחנונים אבל דווקא קיבלו אותי בחברה.
"בואו לרכבת שדים!" אמר לוגן.
הם הלכו לרכבת בזמן שאני ליפפתי את רצועת המצלמה סביב היד שלי.
רצנו לרכבת. עמד שם שטן עם פוזה של דוגמן מרושע.
"היי, היי, תצלם אותי!" אמר לי לוגן "תצלם!".
הוא עשה את הפוזה של השטן ההוא ואני צילמתי אותו.
"וואי" אמרתי כשהתסכלתי על התמונה "תמונה אדירה".
העברתי את המצלמה למצב הצגת תמונות והראתי לו.
"באמת אדיר" אמר לוגן "אז קדימה, בואו נעלה".
…
בתור לרכבת השדים פגשנו את סאם, הלנה וסלינה שעמדו כאילו הן הכי מגניבות בעולם. הייתה איתן גם רוזן. גם שון ושיבון עמדו שם בתור.
שמענו מידי פעם קול שטני מוקלט אומר משפטים כגון "מהרכבת הזאת לא תרדו בחיים" ושטויות כאלו.
הדלתות נפתחו. שון ושיבון רצו קדימה והתיישבו בקרון הראשון ביחד. רוזן ולוגן שניהם היו רווקים ולכן החליטו לשבת אחד ליד השני כי לא רצו לבד.
סלינה והלנה ישבו אחת ליד השנייה בקרון השלישי.
אחריהן ישב קרטר בלבד שהחזיק ביד שלו עצמו מצלמה כדי לצלם את סלינה והלנה. קרטר היה מאוהב בסלינה אבל לא גילה את זה לאף אחד חוץ מה"חבר'ה" שלי, שון, לוגן הוא ונורמן. אחרי שראה שלט של "אסור להחזיק מצלמות" הוא קיפל מהר את מצלמת הוידאו שלו והחביא בתיק שלו.
אני החבאתי אותה בנרתיק שלה בכיס שלי.
סאם גם היא הייתה לבד בקרון החמישי. היא בדקה איך היא נראית במראה.
אני ונורמן התיישבנו בקרון השישי.
"אני קצת לחוץ" הודתי בפני נורמן "אני… פוחד שנתרסק".
"למה שנתרסק?" שאל נורמן.
"לא יודע, תחושת בטן" אמרתי.
לפתע הרגשתי משהו, משהו ממש מוזר. כמו חלום או משהו דומה וזה מה שראיתי…