מה הכי מפחיד אתכם?

היא ישבה לה בחדר, קוראת ספר, עם אור דולק ומוסיקה שמחה. עברו 3 ימים מאז שהיא ראתה את הסרט ההוא, על הבובה שהופכת לדבר שהכי מפחיד אותך. היא כבר כמעט הספיקה לשכוח ממנו,
אבל לא לגמרי.
הרוח השתוללה בחוץ, ולמרות שהיא הייתה חזקה היה חם מאוד, ואובך כיסה את השמיים האפרוריים והעניק להם גוון של חול.
היא נזכרה שאמרו בסוף הסרט שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, והיא מאוד נלחצה. האם יש באמת בובה כזו בעולם? ואיפה היא עכשיו? ומה הצורה האמיתית שלה? אולי רק צל שמתקיים מכלום, אולי גוף חסר פנים. אף אחד לא יודע.
הדלת נפתחה בחריקה מהרוח החזקה. היא לא פחדה. זה קורה הרבה פעמים בבית שלהם. צריך כבר לתקן את הדלת.
הדלת נפתחה שוב, אבל הפעם לכיוון ההפוך, וקצת יותר מהר. מוזר, חשבה הילדה. היא בדרך כלל נפתחת לכיוון אחד.
ואז היא שמעה את זה. צעדים על המדרגות, שנשמעו יותר כמו שני כדי חרסינה שקופצים שם. היא נדרכה מייד והניחה את הספר שקראה. גופה נצמד לקיר, ובבת-אחת היא קפצה על הדלת. נשמעה דפיקה חלשה, ואז דממה.
היא התנשמה בכבדות. אלך לראות מה קורה, אמרה לעצמה. היא הצמידה את עינה לחור המנעול, רואה רק את המסדרון האפל שמחוץ לחדרה. ואז משהו הופיע בחור המנעול. עין ענקית, מלאה בדם.
היא נפלה וצרחה. הדבר שהיא הכי מפחדת ממנו בא להרוג אותה.. היא ידעה זאת עכשיו..
הדלת נפתחה ולחדר נכנסה הילדה הכי מפחידה שהיא יכלה לדמיין. שיערה היה פרוע, מלא בקוצים, עיניה היו אדומות ובגדיה היו קרועים ומלוכלכים.
״באתי לרצוח אותך, ג׳יימי..״
ג׳יימי, הילדה, צרחה שוב. ״אל תיגעי בי, מפלצת מרושעת!״ היא צרחה והתחילה לבכות. ״לכי מכאן!!״
״לא אלך..״ אמרה המטורפת בקול שקט וצרוד. ״באתי.. לנקום.. את יודעת מי אני..״
״לא, בבקשה, לא! אני לא עשיתי כלום!״ צרחה ג׳יימי, אבל היא ידעה היטב מה עשתה, ולמי..
ג׳יימי הייתה ילדה מאוד-מאוד מקובלת. תמיד הכי יפה, זאת שכולם רוצים להיות חברים שלה. פשוט מושלמת. אבל מה? היא והחברים-נגררים שלה עשו חרם על ילדה בשם תום, הרביצו לה, קיללו והקניטו אותה. השיא היה כשהם הכריחו אותה לעשות ״כדור אש״. הם הכניסו לה גז לשתי ידיה הצמודות זו לזו, והדליקו מצית.
זה לא צלח. היד של הילדה המסכנה נשרפה לגמרי. כולם ברחו משם. יום אחרי זה נודע לכיתתה של ג׳יימי שתום התאבדה.
זה קרה לפני שנתיים.
״עכשיו..״ אמרה תום המתה, ושלפה מצית. ״בואי נשרוף אותך..״
״לא, בבקשה, לאאאאאאאאא!!!״׳
אבל זה היה מאוחר מדי. תום ריססה על ג׳יימי חומר דליק והדליקה אש. ואז היא הלכה משם, משאירה אחריה ערמת אפר קטנה. כמה קווצות שיער בלונדיניות צצו בין האבק.
״לילד הבא,״ אמרה תום, שהפכה לבובה חסרת פנים, חסרת שיער ובעיקר וחסרת נשמה, ויצאה מאחד החלונות.
הבובה מהסרט.