מפלצות הלילה הגשום | פרק 14
מאוחר יותר באותו יום – היום השני לחופשה שנהרסה – יצאתי לטיול היכרות עם הכפר. טוב, כמובן שאני מכיר את כל הכפר, אבל יצאתי באופן ספונטני לטיול קצר, לראות מה השתנה. נפרדתי מהוריי ומדודיי לשלום וירדתי במדרגות המרפסת המובילות לחניית הבית.
הבטתי בכעס בחנייה הריקה, כעסתי נורא, איך הדוד צ'רלס יכול היה לשקר באופן נוראי כל כך? איבדנו בגללו מכונית! הבחנתי בבקבוק זכוכית של בירה ובעטתי אותה לכיוון הירידה מהגבעה, היא התגלגלה למטה והשמיע כמה קולות התנפצות עזים. לאחר מכן ירדתי למטה בעקבות הבקבוק ושמתי-לב לגְרָר שגָרַר את מכונית הוולוו ההרוסה שלנו. כמובן, אבא שלי התקשר לגרר מיד אחרי שמצא את המכונית דחוסה בין העצים.
"שלום," אמרתי בהיסוס. ברגע שראיתי אותם עלתה במוחי שאלה, "אממ… אפשר לשאול אותכם משהו?"
"כן, בבקשה!" אמר אדם בסביבות גיל ה-40, פרצופו היה מעוגל ואדמדם. היה לו זקן לבן לאורך כל הסנטר.
"ובכן, אתם חושבים שמכונית שעומדת במקום בטוח על הגבעה הזאת, יכולה להידרדר במורד הגבעה בגלל בוץ רטוב וגשם חזק?" שאלתי.
"תלוי מה חוזק הגשם ועד כמה חלקלק הבוץ. אבל אם לומר לך את האמת, הבוץ הזה," אמר האיש והדגיש את המילה האחרונה. "לא אמור לגרום להתגלגלות במורד. ובנוסף לכך, התחזית אתמול אמרה שהגשם לא היה השיא, בימים הקרובים מצפה לנו סופת גשמים אדירה. זאת המכונית שלכם, לא כך?" שאל.
"כן." השבתי.
"ואם אמרת שהמכונית עמדה במקום בטוח, אז אני מתקשה להאמין ששיטפון ובוץ היו גורמים לה להיסחף למטה. צריך כוח ממש גדול. בכל מקרה, מכונית כבדה כמו זו לא יכולה להתדרדר מהגשם שירד אתמול." סיכם הגורר.
"ברור…" השבתי.
לאחר מכן פניתי לעבר העיקול אל שאר הכפר שהיה בצדי הימני.
והראש שלי התמלא במחשבות. מוזר… האם הדוד צ'רלס בסך הכל טעה בהסבר שלו לסיבת ההתדרדרות של המכונית, או שהוא שיקר פעם נוסף, כשאמר שהמכונית נסחפה בבוץ ובגשם. מה קורה פה? בכלל?
הייתי מבולבל. זה בטוח.
תגובות (0)