ShimonD
קישור לסיפור המלא: http://goo.gl/IWlOl
קישור לבלוג שלי: http://shimonstories.wordpress.com
הסיפור נכתב על ידי בגיל 13, בשנת 2004... למתעניינים, היכנסו לבלוג שלי כדי לקרוא סיפורים חדשים מהתקופה האחרונה ;)

מפלצות הלילה הגשום | פרק 20

ShimonD 20/05/2013 671 צפיות אין תגובות
קישור לסיפור המלא: http://goo.gl/IWlOl
קישור לבלוג שלי: http://shimonstories.wordpress.com
הסיפור נכתב על ידי בגיל 13, בשנת 2004... למתעניינים, היכנסו לבלוג שלי כדי לקרוא סיפורים חדשים מהתקופה האחרונה ;)

הדוד צ'רלס חיבק את הבובה בידו ואז אמר, "ובכן… זאת הייתה רק בובה. אל תפחדו…" הוא נאנח קלות, אך זו הייתה אנחת כעס, ואז הוא הוסיף, "הישארו פה, בינתיים, אני תכף חוזר."
כולנו פלטנו קולות צחוק עצבניים.
"טוב, אני מתנצל שהפחדתי אותכם," אמרתי במבוכה וקמתי מהרצפה. "פשוט – "
"לא, לא, קרייג. אני זאת שצריכה להתנצל!" קטעה אותי הדודה רבקה, "זו אני שחשבתי על רעיון הבובה. מצאתי אותה בחנות צעצועים בכפר והיא מצאה חן בעיניי. אבל זו הייתה הפתעה רעה ונוראית, אני באמת צריכה להתנצל על כך. צר לי קרייג שגרמתי לך להיבהל כל כך."
"אני לא נבהלתי!" שיקרתי. פניי הסמיקו מבושה.
"טוב. בואו נשכח מהבובה המפלצתית הזאת לרגע!" הכריזה אמי בתסכול. "ואתה קרייג – אתה מלוכלך, תוריד מעלייך את הסוודר. מאיפה הבוץ הזה!"
"משום מקום." אמרתי במהירות והורדתי את הסוודר. הושטתי אותו לאמי שמיד יצאה מהחדר כדי להשליכו לכביסה.
הדודה רבקה נראתה מהורהרת בשעה שהמתנו לשובו של הדוד צ'רלס יחזור לחדר השינה. ואילו אני התחלתי לתהות על מה בכלל כל האספה – מדובר בסך הכל בבובת קפיץ – למה כולם עושים מזה כזה עניין?
"אני תכף אחזור עם בעלי." שמעתי את הדודה רבקה אומרת כשצנחתי על המיטה. אבי התיישב בינתיים על כיסא העץ שעל יד הארון.
"אנחנו גם יורדים תכף." שמעתי את אמי אומרת בדרכה מחדר הכביסה.
"בשום פנים ואופן – לא!" שמעתי את הדודה רבקה אומרת.
"מה העניין, דודה רבקה?" שאל אבי. הדודה רבקה כבר הייתה מחוץ לדלת.
"לא עניינכם, ברגע זה." היא השיבה.
וואו, זה היה מחוצף! אבי הרים את גבותיו ופלט צחוק עצבני, אבל נמנע מלהשיב. אמי נכנסה מיד אחרי שדודה רבקה ירדה במדרגות והתיישבה על המיטה לידי באנחה.
"אני חושבת שהביקור שלנו מרגיז אותם, ג'וש. מה דעתך?" שאל אמי את אבי. "אתה לא חושב שכדאי כבר לחזור הביתה, לאור מה שקרה עם המכונית?"
"הדוד צ'רלס ייעלב, את הרי יודעת." אמר אבי והשפיל את עיניו.
רצינו לחזור הביתה מהר, אבל לא יכולנו להפסיד את ערב יום ההולדת של הדוד צ'רלס, כי הבטחנו לדודים להישאר ולחגוג איתו בערב זה. יום ההולדת אמור היה לחול מחרתיים. אבל אני בוודאי כבר לא יכולתי להתאפק.
בשעה שהוריי שוחחו ביניהם, לקחתי לידי את הקופסה, כדי לבחון את הבוץ. לתהות על קנקנו. יותר מדי דברים נקשרו לבוץ… מפלצת הבוץ הזעירה שקפצה מתוך הקופסה; העובדה שהקופסה הייתה מטונפת בבוץ. מה פירושם של כל הדברים האלה?


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך